דיבידנדים: נמסים כמו גלידה

ערב ההוקרה למיכאל שטראוס שנערך בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל־אביב הפך למצעד של בכירי המנהלים במשק, שהמשותף להם היה שהם צמחו - או לפחות עבדו פרק זמן משמעותי - בחברת שטראוס. למפגש, שיזם דקאן הפקולטה משה צבירן תחת הכותרת "עסק משפחתי כחממה לגידול מנהלים - המורשת הניהולית של מיכאל שטראוס", הגיעו בין היתר עקיבא מוזס, יוסי רוזן, עמיקם כהן, שלמה לירן, איריס בק וגדי לסין.

פרופ' אורלי יחזקאל, סגנית הדקאן בפקולטה לניהול באונ' ת"א ומומחית בתחומי התנהגות ארגונית וניהול בינ"ל, הרצתה בפתיחת הערב בנושא "ניהול דואלי בעולם של ניגודים". ד"ר יניב שני, מהפקולטה לניהול באונ' תל אביב, חוקר מתחום השיווק העוסק בחקר תהליכי קבלת החלטות, ראיין במסגרת הערב את מיכאל שטראוס. זאת בהמשך לשיחות שערך עם שורת מנהלים שעבדו עמו לאורך השנים בקבוצת שטראוס.

מיכאל שטראוס עצמו, שחגג באחרונה 80, סיפר בתחילת הערב על המשמעות של ניהול חברה משפחתית. הוא התגאה בכך שבשטראוס מעולם לא היו שביתות עובדים, גם כשמספר העובדים גדל מאוד והצביון המשפחתי התעמעם. בנייה של חברה באופן הזה, אמר שטראוס, חייבת להתחיל בתוך המשפחה הגרעינית. "אצלנו בבית כולם דיברו עסקים, מארוחת הבוקר ועד ארוחת הערב", סיפר. "את הבת שלי עופרה לקחתי בגיל 14 לחלק מוצרים. אני נהגתי במשאית והיא ישבה לידי. יום אחד בצפת היא אומרת לי, אבא, שמת לב שהסיטונאי הגדול הזה גנב ממך כמה ארגזים ושם בצד? כן, עניתי לה, זה כבר בחשבון שלו. אבל מה שהיה חשוב מבחינתי זה שהיא ראתה ושמה לב לפרטים. לדעת בדיוק מה קורה, להיות נוכח בכל הפרטים של החברה, זה מאוד חשוב".

בפאנל שנערך בהמשך בהנחיית ראש מערכת החדשות ב"כלכליסט" נעמה סיקולר סיפר מנכ"ל טבע נאות מיכאל אילוז, ששימש בתפקידי ניהול שונים בשטראוס במשך 17 שנה, כיצד אמו של מיכאל היתה נכנסת למשרדים בכל בוקר והוא היה מקפיד לקום מהכיסא ולנשק אותה.

מומו לירן, מנכ"ל שטראוס מ־1995 עד 2001, סיפר שלמד משטראוס שכאשר עובד מרגיש שהמנהל אוהב אותו, הוא מקבל בהבנה ביקורת.

מימין: פרופ' משה צבירן, פרופ' אורלי יחזקאל, מיכאל שטראוס ועופרה שטראוס צילום: Israel Hadari

"מיכאל יכול היה לבקר אותי כמה שהוא רק רוצה ולא העליתי על דעתי לעזוב, כי הוא לימד אותי באהבה. לעומת זאת, רק לפני חודשיים התפטרתי (מנייר חדרה) כי נמאס לי מביקורת שהגיעה מאגו ולא מאהבה". פיני קמרי, כיום מנכ"ל זוגלובק ובעבר מנהל בשטראוס במשך 23 שנה, דיבר על חשיבות בחירת המנהלים. "מיכאל הביא מנהלים טובים, שהפכו אחרים למנהלים טובים, וכך נבנתה רשת בתוך החברה. היינו בקרבה פיזית למיכאל ורעיה שטראוס והערכים היו במסדרון, לא כתבו אותם ברשימה. למדת מההתנהגות שלהם, לא מדיונים במועצת המנהלים".

איריס בק, שהיתה סמנכ"לית השיווק של גלידות שטראוס ב־1997–1994, תיארה את שטראוס כבית ספר לשיווק. "היתה שם תרבות של עיסוק באסטרטגיה לארוחת בוקר. משפחת שטראוס הביאה איתה דנ"א לא מוחשי, ומעצם הנוכחות של מיכאל ורעיה ידעת מה כן ומה לא. הפכת לחלק מהמשפחה ברמה המטאפיזית. כמנהל שם לא יכולת להיות סטטי, היית חייב לראות ולהבין מה קורה מסביב ולמצוא את הדרך שלך בתוך התהליך". לדבריה, זה גם דרש לא פעם השקעת יתר. "למיכאל", סיפרה בק, "היה משפט שגור: לא הספקת? תקום בלילה. זה מחדד אותך כמנהל, ומזכיר לך את חשיבות החריצות, העבודה הקשה והלמידה".

עמיקם כהן, מנכ"ל שטראוס בשנות התשעים, תיאר מקרה שבו ביקש את דעתו של מיכאל בדיון בנושא שיווק. התשובה של מיכאל היתה: "אם אני נכנס לחדר אתה מאבד את המנהיגות. תבוא אליי אחרי הדיון לשיחה בארבע עיניים ואענה על שאלותיך". את הערב חתם גדי לסין, מנכ"ל שטראוס הנוכחי: "כל מה שנאמר פה זה כמו הוראות אפייה בספר בישול. גם אם תשתמש בכל המצרכים ותפעל לפי ההנחיות, זה לא יספיק. צריך משהו נוסף. צריך נשמה ולב, ואהבת אדם ואהבת מזון".