סמוטריץ'
נכשל בכל מדד
לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' חשוב להצטייר כאביר הצרכנים, בייחוד מכיוון ששום פעולת עומק כלכלית שלו בנושא יוקר המחיה לא צלחה עד כה — אם מפני שלא יצאה לדרך, ואם משום שלא שרדה את הדרך הארוכה בגלל אינטרסים חשובים יותר של הבייס.
כשזה לא הולך, הפופוליזם הוא תמיד פתרון קל ונוח. כך נולד החוק להגדלת הפטור ממע"מ ל־150 דולר שסוכל בכנסת, וחזר אליה שוב עם פטור ממע"מ על קנייה של עד 130 דולר.
בשבוע שעבר השר הבכיר הגדיל את מרחב הפעולה הפופוליסטי שלו והפך להיות משפיען רשת. לצד אמירות כגון "הטייקונים והקומוניסטים רוצים לגזול מכם את הפטור הנכסף ורק אני כאן כדי לשמור על האינטרסים שלכם", סמוטריץ' שלח את הצרכנים לרכוש מהר בחו"ל כל עוד הפטור בתוקף, משל היה אושיית רשת הדוחקת בעוקביה למהר לרכוש את הלק־ג'ל החדש לפני שיתייקר.
אבל אפילו בזה סמוטריץ' נכשל. רכישה מהירה לא מסייעת ליהנות מהפטור, שתלוי במועד הגעת החבילה לארץ. ואף חבילה לא הגיעה לארץ מאז שסמוטריץ' פרסם את הסרטון לפני ימים אחדים ועד שההוראה הפופוליסטית שלו נפלה שוב בכנסת. וכך יצא שמי שהקשיב לשר הנלהב ופעל לפי המלצתו ייאלץ לשלם יותר כשהמשלוח יגיע לארץ.
אז מה היה לנו? שר אוצר ששום רפורמת עומק שלו להורדת יוקר המחיה לא מומשה מתכונן לבחירות עם הצעת פטור אנטי־כלכלית, עוטף אותה היטב במיתוג פשטני של רעים וטובים, ואז מקנח בהטעיה של האזרחים שתעלה להם כסף מיותר. עילוי שכזה. // גולן פרידנפלד
הטבות המס
לישראלים אין ייצוג
שתי הטבות מס נידונו השבוע בכנסת: הטבות המס להתנחלויות, והטבת המס שמעלה את הסכום החייב במע"מ בעת קנייה באינטרנט. ההטבה הראשונה אושרה בוועדת הכספים כמעט פה אחד. גם אלו שהתנגדו לה, עשו זאת מכיוון שהיא לא היתה רחבה יותר וכללה גם יישובים שנמצאים בתוך גבולותיה הריבוניים של ישראל; ההטבה השנייה הופלה ברוב מדהים של 59 ח"כים מול 23.
שתי הטבות המס אינן טובות לכלכלה, ודווקא הטבת המס ליישובים היא סקטוריאלית יותר מההטבה על הרכישה באינטרנט. אז מה ההסבר לפער שבין ההכרעות השונות של הכנסת? התשובה טריוויאלית: הנפגעים מהטבת המס ליישובים הם אזרחי ישראל שישלמו קצת יותר מסים, וככלל, אזרחי ישראל לא יודעים להתאגד. אבל הנפגעים מהטבת המס על רכישות באינטרנט הם העסקים הישראליים שמאוגדים היטב ויודעים להפעיל לחץ פוליטי מתוחכם, שרותם את השנאה היוקדת של החרדים והליכודניקים לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לאזרחי ישראל אין דבר כזה, ולכן כולנו משלמים על גחמות הפוליטיקאים. // שלמה טייטלבאום
אלימות החרדים
דרוש מחיר לבריונות
השבוע עמד בסימן אנרכיה ברחובות: המוני פורעים חרדים צרו באלימות על תחנות משטרה ובתי קצינים ושיתקו כבישים ראשיים במדינה.
התפרצות האנרכיה דווקא נובעת מתופעה חיובית. בהוראת בג"ץ, המשטרה החלה לשתף פעולה עם הצבא במעצרי המשתמטים, ואלו מהם שמעוכבים באקראי נמסרים לידי המשטרה הצבאית.
את הפורעים הוציאו פלגים קיצוניים יחסית - הפלג הירושלמי והעדה החרדית — אבל הם קיבלו גיבוי עמוק מהפוליטיקאים החרדים. ראשי הערים החרדיות למשל שלחו למשטרה הודעה על ניתוק קשר.
התגובה המשטרתית לגל האלימות בעייתית מאוד. הכבישים נשארו חסומים הרבה יותר מדי זמן. מעשי אלימות כלפי תחנות וקציני משטרה וצבא עוברים בקלות רבה מדי והסיבה לכך היא שלביצוע המעשים אין תג מחיר. המשטרה, שמקפידה כל כך לתעד כל הפגנה של קומץ שמאלנים, צריכה לתעד את מעשי האלימות, לאתר את הבריונים ולהעמידם לדין, כולל מעצרים עד תום ההליכים. רק כשיהיה מחיר, האנרכיה תיפסק. // שחר אילן
הפיטורים בהייטק
קריאת השכמה לאקדמיה
מגפת הפיטורים שנחתה בשבוע האחרון על ההייטק הישראלי, עם קיצוץ אלף משרות בוויקס, 75 בלייטריקס, 230 בסנטינל וואן ובחברות רבות נוספות, מטרידה.
המחשבה הראשונה והמיידית היא כמובן על האנשים שמאבדים את מקום עבודתם, אבל אסור להתעלם ממשמעות הפיטורים גם ברמת המקרו. כמעט כל החברות שמפטרות ממשיכות לחפש במקביל עובדי פיתוח אחרים. מדוע להחליף עובד בעובד? משום שבמקום מתכנתים "רגילים" החברות מחפשות אנשי AI וברוב המקרים הן גם מוצאות אותם מחוץ לישראל. למה זה קורה? גם בגלל השקל החזק, אבל לא פחות מכך משום שאין שדרת מהנדסי AI גדולה מספיק בישראל.
התרגלנו לכך שהצבא מייצר מומחים לתעשייה, אלא שבתחום ה־AI המצב שונה. מתוך הצבא עדיין לא יוצאים המוני מומחים לתחום וגם האוניברסיטאות עדיין לא מייצרות מספיק בוגרים מתאימים. המסקנה היא שהאקדמיה הישראלית צריכה לשנס מותניים — ומהר — כדי לייצר בוגרים מתאימים לפני שהמשרות המרכזיות האלה יברחו מכאן לתמיד. // סופי שולמן
הפסקת אש היא הבטחה לחזור לשיגרת מלחמה
עד השבוע האחרון כל השיח על "הפסקת אש" בלבנון היה לא יותר מבדיחה עצובה – חזבאללה ירה על ישראל, וצה"ל נלחם בתוך לבנון. זו היתה לחימה לכל דבר, שנתנו לה שם שבעיקר יעודד אותנו להפסיק להסתכל לעבר גבול הצפון, לספר לעצמנו שהם יורים רק על יישובי קו העימות ושצה"ל לא מפעיל את מלוא כוחו. והנה השבוע, לנוכח האיומים של ישראל לתקוף את רובע דאחיה בביירות ואיומי איראן מהצד השני להתערב, טראמפ התערב וכפה הפסקת אש, הפעם באמת באמת. סופי סופי עם הקובץ. כמובן שגם אחרי ההכרזה המשיכו שיגורים ונתניהו הבהיר כי "צה"ל ימשיך לפעול כמתוכנן בדרום לבנון". אז האם יש להפסקה הזו משמעות?
הפסקה היא תמיד משהו בין לבין – מנוחה בין שיעורים בבית הספר, פרסומות בין שידורי הטלוויזיה או זמן סיגריה ברצף של יום העבודה. זו הפוגה זמנית לרענון. מטרת קיומה היא חידוש כוחות כדי לחזור לדברים המשמעותיים באמת. וזו הבעיה הגדולה בהפסקת אש — טמונה בה ההנחה שאוטוטו נחזור ללחימה.
הפסקת האש הנוכחית חושפת ביתר שאת עד כמה ישראל התרגלה לכך שהשגרה היא מלחמה. אין חתירה לשלום או נורמליזציה, יש רק הפוגות בין מתקפה להסלמה. פה ושם עם ישראל זכאי לאיזו עצירה לרענון, כמה לילות של שינה רצופה וזהו. שחלילה אף אחד לא ישכח לרגע שכאן חיים על חרבנו. הפסקה קצרה, ומיד אנחנו חוזרים. // דור סער־מן
