איפה אתם ישנים עכשיו?
נוגה: "בבית ילדותי בהוד השרון, בחדר שבו ישנתי כנערה. זה ביקור ראשון שלנו בישראל מאז שעברנו לאורגון בספטמבר 2024".
למה דווקא עכשיו?
רענן: "התגעגענו מאוד לחברים ולמשפחה, אבל הטיימינג נבחר בגלל הבחירות. ישראל תמיד היתה מקום קשה — החום, הצפיפות, העצבים — אבל בשנים האחרונות הוא גם איבד את השפיות. עוד לפני המלחמה הרגשתי מנותק יותר ויותר ממה שקורה בארץ ורציתי לדעת איך זה להיות פשוט בן אדם בעולם. אני אדם חרדתי מאוד, ולכן שבועיים אחרי 7 באוקטובר טסנו לכפר נידח ביוון, אבל היינו שם בלימבו והתקשיתי מאוד לישון. אז יצאנו לחצי שנה של טיול במכונית, car camping, באוסטרליה, ניו זילנד וארצות הברית, ובקיץ חזרנו לישראל, התארגנו כאן, ועברנו ליוג'ין, אורגון".
נוגה: "בחרנו דווקא בה כי הייתי גננת וסטודנטית לחינוך אנתרופוסופי, ורענן מצא שם בית ספר לחינוך כזה".
עד מתי תישארו שם? אתם מתכננים לחזור?
נוגה: "אני לא יודעת. אם לא תתחלף הממשלה, לחזור לא תהיה אופציה".
רענן: "יש לנו דרכונים אירופיים, ויש ויזת אמן לעוד שנתיים, והעתיד מאוד לא ברור. מאז שעברנו לארצות הברית מצאנו קצת את היהודים שבתוכנו, כי הדת כבר לא מחוברת למדינה. נהייתי מנהל מוזיקלי בבית כנסת ואנחנו שומרים קצת מסורת מתוך החלטה חופשית שלנו. ובארץ, בינתיים, בביקור כרגע אנחנו בעיקר מוצפים ברגשות מהמפגש עם החיים הקודמים שלנו".
בחו"ל השינה נרגעה?
נוגה: "כן, אבל כשהייתי קמה להניק את יונה בלילה ובודקת חדשות מישראל, היה לי ממש קשה לחזור לישון. מאז קנינו שעון לחדר השינה, כדי להשאיר את הטלפון מחוץ לחדר ולא לראות חדשות מהארץ".
רענן: "אנחנו משתדלים לקרוא אותן רק באמצע היום, כדי שיהיה זמן להתאושש לפני השינה".
ובביקור בארץ איך אתם ישנים?
נוגה: "אני כמעט שלא ישנה מאז שחזרנו. שילוב של ג'ט לג ויונה, שקם כל שעתיים לינוק. כשהוא מתעורר ב־1:00 נגמרת לי השינה, אני פשוט בוהה במשך חמש שעות. בוהה וחושבת על בגדים".
בגדים?
"כן. עברנו לארצות הברית עם שתי מזוודות ושתי גיטרות, ופתאום התייחדתי עם בגדים שלא ראיתי מלא זמן — אז אני חושבת על כל מיני שילובים שלהם עם הבגדים שיש לי באורגון".
איך ישנתם בעבר?
"עד שיונה נולד ישנתי מעולה, אפילו בהיריון".
רענן: "לי יש היסטוריה של הפרעות שינה, בעיקר בתקופות של מתח וחרדה. אבל עכשיו השינה שלי די יציבה — הזוגיות ויונה הכניסו לי קצת סדר לחיים, למדתי להיעזר בכל מיני דברים: יוגה, מדיטציות בעזרת אפליקציה שנקראת Headspace, טיפות רסקיו, כדורי מלטונין".
ואיך היה לישון ב־car camping?
"כילד שנאתי לישון מחוץ לבית, אצל חברים או במחנות של הצופים. היו כמה פעמים כשההורים באו בלילה לאסוף אותי כי בכיתי. לכן הטיול שעשינו הכי הוציא אותי מאזור הנוחות, אבל באופן מפתיע ישנתי טוב, אולי בזכות נוגה שהיתה לצדי ונתנה לי הרגשה של בית, וגם בזכות העייפות הפיזית — עשינו הרבה הליכות בטבע, לפחות עשרת אלפים צעדים ביום. בסוף היום אתה עייף ורעב, אתה אוכל, השמש שוקעת והולכים לישון - שגרה מאוד בריאה. באוסטרליה וניו זילנד היה לנו קמפר ואן, אבל את ארצות הברית הקפנו עם טסלה שבן דוד שלי השאיל לנו, וישנו בה".
איך ישנים בטסלה?
נוגה: "דווקא די טוב, אפילו שזה היה הדגם הכי קטן. היינו משכיבים את המושבים אחורה ופורסים עליהם מזרנים, שקי שינה, כריות ושמיכה. יש לרכב מצב קמפינג, ששומר על הטמפרטורה, ויש לו גם תא מטען קדמי, Frunk, שתפקד כמזווה".
רענן: "והגג שקוף, אז מביטים בכוכבים ולא מרגישים את החנק".
יש חלומות שאתם זוכרים?
נוגה: "יש לי חלום חוזר על צונאמי. כשהייתי בכיתה י"ב נסעתי עם המשפחה לתאילנד. ישנו במלון שכל הקומה הראשונה שלו הוצפה שנה קודם, בזמן הצונאמי. זה מאוד סקרן אותי והטריד אותי. בחלום אני לא במקום ספציפי, אני פשוט רואה גל ענק מגיע ומנסה לרוץ למקום גבוה. לפעמים אני ניצלת, לפעמים לא".
רענן: "בימים האחרונים היו לי כמה חלומות על יונה, סיוטים שבהם אני צריך לתרום לו שמונה מבחנות דם. אני היפוכונדר ולפעמים מתעלף בבדיקות דם, אז שמונה מבחנות זה ממש סיוט מבחינתי, אבל אני הולך על זה ותורם".
מה יש לכם ליד המיטה?
רענן: "רסקיו, מלטונין וטישו".
נוגה: "בקבוק מים, בגלל ההנקה, מוניטור, מוצץ, משחת החתלה, מנורת קריאה וספרים של יונה ושלי".
jonbloomphoto@gmail.com
