לימור סון הר־מלך
יו"ר ועדת האלימות
אפשר לקיים דיון ענייני בשאלה אם ישראל צריכה להישאר חברה בארגון הבריאות העולמי (WHO). זה ויכוח לגיטימי. מותר לבקר את הארגון, לטעון שהוא פוליטי, וגם לשקול לפרוש ממנו.
אבל מה שקרה השבוע בדיון בסוגיה בוועדת הבריאות של הכנסת, בראשות ח"כ סון הר־מלך מעוצמה יהודית, היה הדגמה של התוצאה הצפויה של אידאולוגיה פוליטית המבוססת על אלימות.
מה שאירע בוועדה לא היה כשל נקודתי וגם לא “איבוד עשתונות” אלא ביטוי מלא לפתולוגיה שפקדה את המערכת הפוליטית הישראלית. רופאים הוצאו ממנה בכוח, דוברים שלא באו טוב ליו"ר הוועדה קיבלו נזיפות אישיות, זכות הדיבור של אנשי מקצוע נשללה מהם ואילו דוברים שיישרו קו עם עמדת השלטון זכו למחיאות כפיים. יתרה מכך, הושמעו בה רמיזות לשחיתות מצד בכירים במערכת הבריאות שאינם תומכים בעמדת הפרישה בלי שסופקו לכך הוכחות כלשהן.
כך נראה משכן כשאלימות פוליטית הופכת לשיטה. זו גם תזכורת כואבת לעובדה שכמו מגפות שאינן מכירות בגבולות, גם אלימות פוליטית אינה נעצרת בקו הירוק, ואם כעת היא מופנית גם כלפי רופאים זהו סימן שנחצו כל הגבולות. // אדריאן פילוט
תקציב 2026
אחרינו המבול
ההחלטה המשמעותית ביותר של הממשלה בתקציב 2026 היא דחיית הבעיה הפיסקאלית לממשלה הבאה. המלחמה השאירה את ישראל עם חוב עצום, תשלומי ריבית עולים ורמת מיסוי גבוהה יותר. סיום המלחמה הביא לאופטימיות בשווקים וצפויה לנו צמיחה משמעותית בשנתיים הקרובות, אך במקום לנצל את השנים הללו להקטנת הגירעון וצמצום החוב הממשלה מתחה את הגרעון עד קצה היכולת, ואף הצהירה על כוונתה לשמור על רמות גירעון גבוהות בחומש הקרוב.
ההתנהלות בתקציב 2026 אופיינית להתנהלות הממשלה מאז הקמתה: ניצול ושימוש במאגרי ההון האנושי והכלכלי שמדינת ישראל בנתה במשך עשורים תוך הימנעות מוחלטת מפעולה כלשהי שתביא להעמקת וביסוס המאגרים הללו. הממשלה נמנעה מיצירת מנועי צמיחה, מתיקון עיוותים בחלוקה התקציבית, מהגדלת היקף הציבור המשרת, וכעת, גם את השיקום הכלכלי והפיסקאלי היא משאירה לממשלה הבאה. // שלמה טייטלבאום
האסון במחסן הילדים
לספח את החרדים
השבוע שוב למדנו שבמדינת החרדים המתקיימת לידינו האנרכיה היא החוק. זה בא לידי ביטוי בכך שנחשף קיומם של מחסני ילדים בלתי מפוקחים כתחליף למעונות יום, וזה המשיך בהפגנות אלימות נגד ניתוח גופות הפעוטות שמתו במחסן ילדים כזה, שבהן נקבע תקדים חדש: עקירת עצים והשלכתם לכביש.
לא צריך הרבה דמיון כדי לדעת איך נציגי המגזר החרדי יגיבו אם מישהו ינסה לסגור מחסני ילדים בלי רישיון, בדיוק כפי שלפני עשור הם פתחו במאבק חריף נגד ביקורות בישיבות שנועדו להפסיק את תופעת הדיווחים על תלמידים פיקטיביים.
אחת ממטרות העל של נציגי החרדים היא לשמור על זכותו הבלתי מעורערת של המגזר להתעלם מהחוק ולכן הכרחי שהממשלה הבאה תספח את מדינת החרדים למדינת ישראל ותשליט בה את חוקיה. כן, כן, גם את אלה שמטילים עליהם להתגייס ולחסן את ילדיהם. אלא שכל זה יתאפשר רק אם הממשלה הבאה תהיה נטולת חרדים, ולשם כך נדרשים פוליטיקאים עם חזון ואומץ. // שחר אילן
תפקוד הרכבת
דרוש פיקוח אפקטיבי
פגיעת רכבת המשא בתשתית חשמול, שגרמה לשיבוש בתנועת הרכבות ולפקקי ענק במשך כמה ימים באוגוסט האחרון, אילצה את רכבת ישראל להקים ועדת חקירה. עלות הוועדה היא כחצי מיליון שקל. במקביל, הנהלת הרכבת החליטה גם להאריך חוזה קיים עם חברת יחסי ציבור וניהול משברים לצורףך שיקום תדמית הרכבת שנפגעה בעקבות האירוע. עלות העסקת המשרד: 600 אלף שקל עבור 20 חודשי עבודה.
כשחברה פרטית מפשלת היא משלמת על הטעויות שלה. היא פותחת את הכיס כדי לממן תיקונים, ואם הפדיחה שלה נעשית במסגרת מכרז ממשלתי היא גם תיקנס. ומי משלם על הטעויות של הרכבת — חברה ממשלתית שגם כך מקבלת מהמדינה סובסידיה בסכום של 4 מיליארד שקל בשנה? אנחנו כמובן, בפקקים ובמסים.
אז מה אפשר לעשות? החברות הממשלתיות צריכות להיות בפיקוח רציף וקפדני של גוף ממשלתי, שהן יידרשו לתת לו דין וחשבון ושבאמצעותו עבודתן תיועל. אם זה יקרה, אולי נוכל לחוש שאפשר לסמוך על מי שנוהג בקטר. // חופית כהן אולאי
מועצת השלום כמו לוכדת את כל הספקטרום האפשרי של "מועצה"
מועצת השלום לעזה מכילה בתוכה את ספקטרום המשמעויות של "מועצה". במקור, מועצה קשורה לייעוץ — מי שיושבים בה אמורים להשיא עצות נבונות, הם מעין "מועצת חכמים", כמו זו שמייעצת למלך בריטניה. ומועצות הן פעמים רבות מסגרות שמבקשות לחגוג דמוקרטיה, כגון מועצת תלמידים בבית הספר, מועצת העיר או מועצת העם ב־1948. לפעמים המועצות הן פשוט גוף ניהולי, כגון מועצה מקומית, ולפעמים גוף מפקח (זוכרים את השקופית עם האישור של המועצה לביקורת סרטים?). לעתים הן גוף עם שליחות (המועצה לשלום הילד או המועצה לישראל יפה), ולעתים גוף שנע בין המקצועי ללוביסטי (מועצת הצמחים, מועצת החלב). ולפעמים מועצות מדיפות מיד ריח של צבירת כוח, למשל מועצות דתיות. תבונה, דמוקרטיה, שליחות, פיקוח, תפקידים קונקרטיים, אינטרסים, שררה — איפה בדיוק מועצת השלום לעזה נמצאת בתוך סבך המשמעויות הזה? כנראה בכולו. יש לה תפקיד, יש לה שליחות, יש בה כמה אנשים מנוסים, אבל היא גם אפופה אינטרסים, מינויים חשודים וכוחנות. פחות שלום עולמי, יותר ברית המועצות. // דור סער־מן
