שנתון ה־OECD
להשקיע בגיל הרך
בשנתון החינוך של ה־OECD ישראל שמרה על התואר המפוקפק של אלופת ההשקעה הנמוכה בגיל הרך, ובפער עצום מהמדינות שאחריה. ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך ב־2023 היתה 1,500 דולר לשנה (מותאם שווי כוח קנייה), שהם עשירית מממוצע ה־OECD (במדינות שיש לגביהן נתונים) שהוא 15 אלף דולר. בריטניה שממוקמת במקום שני מהסוף, מוציאה יותר מפי שניים מישראל.
אם לתרגם את הנתונים האלה למציאות החיים שלנו, מה שישראל מוציאה על אזרחיה הצעירים ביותר זה קצת הנחות במעונות יום מוכרים, וחלק גדול מופנה למשפחות אברכים. בכל העולם יש הסכמה שההשקעה בגיל הרך היא המשמעותית ביותר בהיבט של חינוך והמשתלמת ביותר כלכלית. על פי מחקר של הג'וינט, על כל שקל שמושקע בישראל בגיל הרך צפויה תשואה של 5 שקלים. אבל ישראל תקועה במחשבה שמעונות יום הם בייביסיטר, והיא משקיעה בהם בהתאם. הגיע הזמן להפוך את פירמידת ההשקעה ולהבין שמעונות יום הם מוסדות החינוך החשובים ביותר, להנהיג חינוך חינם מגיל חצי שנה ולדאוג להיצע מעונות כנדרש. וכן, זה אומר גם ששכר המטפלות צריך לעלות. // שחר אילן
הגבלת פיתוח ה־AI
חדשנות בלי בינה
חברת הבינה המלאכותית OpenAI ביטלה השבוע את השקת GPT-6.1 אסטרה, המודל החדש שלה, לאחר שמדעני החברה קבעו שהוא מסוכן לשימוש מפני שהם גילו שהוא מטעה את המשתמשים בו ומבצע פעולות שלא התבקש לעשות.
כל מי שעוקב אחר החדשות בחודשים האחרונים לא יכול להישאר אדיש לגל מתגבר של חוקרים בכירים בחברות ה־AI, שמצלצלים בכל פעמוני האזהרה בגלל חששם מכך שהטכנולוגיה שהם הקדישו את חייהם לפיתוחה יוצאת משליטה. ולא רק הם. לפני כשבועיים התאחדו פוליטיקאים משני עברי המתרס הפוליטי בארצות הברית ודרשו להגביל את המשך הפיתוח המואץ, ובתחילת השבוע אמר ביל גייטס כי הוא סבור שהמשך פיתוחה של הטכנולוגיה בלי שיוטלו עליה מגבלות עלול לעלות בחייהם של מיליארד בני אדם.
בישראל, שתרומתה לתחום ה־AI גדולה באופן לא פרופורציונלי לגודל אוכלוסייתה, ושכמה מהחברות המבטיחות בתעשייה מגיעות ממנה, דיון על סכנות התחום אינו מתקיים, ושרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל, רחוקה מהאירוע. לא שמענו ממנה אומרת מילה על סכנות ה־AI, לא מהרהרת בקול רם על קידום שיתוף פעולה ממשלתי עם החברות המקומיות לגבי פיתוח המודלים, ובוודאי שהיא לא אומרת דבר על הכפפתן לרגולציה.
במהלך הקדנציה שלה במשרד, תרומתה היחידה של גמליאל לתחום היתה שחרור אינספור הצהרות נבובות על כך שבמו ידיה הפכה את ישראל למעצמת AI, ויצירת סרטוני קידום עצמי חנפניים וקרינג'יים באמצעות בינה מלאכותית. לרוע המזל, הפעולות האלה מדגישות בעיקר את היעדרה של בינה טבעית ושיקול דעת. // שחר סמוחה
(צילומים: רועי אברהם/לע״מ, AP)
פסילת הפוליטיקאים הערבים
גזענות לטווח ארוך
היום ידון בג"ץ בהחלטות ועדת הבחירות לפסול את רע"מ ואת יו"ר בל"ד סמי אבו־שחאדה. השאלה העקרונית הראשונה לגבי הדיון נוגעת לעצם פסילת מועמדים ורשימות בידי גוף פוליטי כגון ועדת הבחירות המרכזית; השנייה קשורה לקמפיין הממושך של קואליציית נתניהו לשלילת הלגיטימציה של אזרחי המדינה הערבים כשותפים להליך הפוליטי בכלל ולשלטון בפרט.
הגזענות נגד האזרחים הערבים ומיסגורם כ"תומכי טרור" מתלכדים עם החשבונאות הפוליטית שתאפשר לאיזנקוט להקים ממשלה. גוש השינוי, מטעמיו וחישוביו, משתף פעולה עם הדרת הערבים תוך קריצה להם: אנחנו לא גזענים, אבל זה מה שנחוץ כרגע כדי לנצח. התוצאה היא קונצנזוס נדיר בין הממשלה למתנגדיה — הערבים אאוט.
ייתכן שההדרה הזו היא תנאי לגיוס "ימין רך" לטובת גוש השינוי, והמטרה של החלפת נתניהו בבחירות מצדיקה את כל האמצעים, אבל התוצאה היא הכתמה מוסרית של הציבוריות הישראלית ונרמול מלא של גזענות. המשמעות העמוקה של כל זה היא שאולי ניפטר מאיתמר בן גביר, אבל לא מהכהניזם.
על אזרחי ישראל הערבים צריך לחשוב במושגים של שיתוף והכלה ולא של החרמה. בייחוד כשאנחנו כבר יודעים שלנתניהו מעולם לא היתה בעיה לשתף פעולה עם נציגיהם בכנסת כדי להשיג את מטרותיו. // משה גורלי
רפורמת עמלות העו"ש
הבנקים צריכים לשלם לנו
השבוע נכנס לתוקף השלב הראשון ברפורמה בעמלות עו"ש, שמגביל את דמי כרטיס הדביט ומבטל עמלות חצופות כגון "איתור חשבונות". בשלב השני, ביולי 2027, נעבור למודל של עמלה קבועה — עד 10 שקלים לעד 100 פעולות. לפי בנק ישראל, הציבור לא רק ישלם פחות, אלא סוף־סוף יבין גם על מה.
כל זה טוב ויפה, אך לא ישנה את התפיסה המעוותת שהבנקים נהנים לטפח, לפיה ניהול חשבון הוא מוצר פרימיום כמו נטפליקס או ספוטיפיי, ושאנחנו נדרשים לשלם לבנק על הזכות שנפלה בחלקנו להפקיד אצלו את כספנו.
העיוות הזה היה אולי נסלח לו הבנקים היו חולקים איתנו את ההכנסות שהם מפיקים מהכסף שלנו. התזכורת למיליארדים שהם גורפים בלי להחזיר מאומה הגיעה בשבוע שעבר, כשבית המשפט אישר תביעה ייצוגית נגד הבנקים על רווחי העתק מיתרות העו"ש. אלו כספים שהם מפקידים בריבית או מעמידים כנגדם אשראי, תוך גזירת קופון על גבנו. הטיעון של "עשיית עושר ולא במשפט", גם אם ייפסל בעליון, מבטא במדויק את רחשי הלב של הציבור. השורה התחתונה היא שהמערכת הבנקאית לעולם לא תהיה הוגנת עד שהפרדיגמה תשתנה: עו"ש לא צריך להיות מוצר שמשלמים עליו, אלא להפך — הבנקים הם אלו שאמורים לשלם לנו. // שקד גרין ערבה
אזהרת ספוילר: יש אנשים שחושבים שהם לא צריכים אזהרות
הדיווחים המצטברים משבוע לשבוע על אזהרות שראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל לפני 7 באוקטובר, אזהרות שלא הובילו אותו לפעול כדי למנוע את הטבח, מטעינים את המילה אזהרה במשמעות חדשה־ישנה.
הרי אזהרה במקור נועדה לסמן לנו על סכנה קרבה, למנוע אסון. יש לה תפקיד חשוב, קריטי, מציל חיים. אזהרה היא אמצעי זהירות. אבל היא נשחקה תחת חיים מרובי אזהרות. התמרורים בכביש, השלטים בבריכה ובמעלית ובגינה הציבורית ובחיק הטבע, ליד שדה מוקשים או שטח אש, ואלה שליד קו החוף שמנופפים בצונאמי, והאותיות הקטנות על מוצרי ניקוי או מוצרי מזון או מוצרי חשמל, ונורות האזהרה במכונית, ואזהרות הטריגר ברשתות החברתיות, ואזהרות הספוילר בכל מקום, ואזהרות המסע לא לנסוע לשום מקום. אנחנו מוצפים באזהרות בלי הפסקה. אבל אנחנו גם יודעים להפעיל שיקול דעת. יודעים לאילו אזהרות חשוב יותר להישמע. לוקחים את האוטו למוסך כשנדלקת נורה. לא מטפסים על עמוד מתח גבוה. לא נכנסים לשדה מוקשים. קומון סנס בסיסי, הישרדותי.
אולי לנתניהו אין אותו. מי שמוכר את עצמו כאיש השישי הכי חכם בעולם ודאי בטוח שהוא לא צריך אזהרות מאף אחד, הוא יודע לבד. אבל בדיוק לשם כך נועדו אזהרות — למקד את תשומת הלב שלנו במשהו שאולי פספסנו. הבעיה אינה רק ההתעלמות של ראש הממשלה (ואנשים במערכת הביטחון) מאזהרות בעבר; הבעיה היא גם ההתעקשות שלו לטעון שלא קיבל שום אזהרה. והיא מסוכנת — כי היא מעידה על כך שהוא ממשיך להתעלם מאזהרות, גם היום. עוד ועוד נורות מהבהבות, אבל הוא לרגע לא עוצר, וממשיך לדהור לעוד תהום.
// דור סער־מן
