איך אתת ישן בלילה?
אור: "כאתת אני אחראי להכוונה של הפריקה והטעינה של אוניות בנמל. אני מנהל צוות בשטח, מכוון את המנופאים והמלגזנים, ועובד במשמרות: שבוע אחד משמרות בוקר (15:00-6:30), שבוע צהריים (22:30-15:00), וכל שבוע שישי משמרות לילה (5:30-22:30). לא משנה באילו משמרות אני, אני הולך לישון סביב חצות וקם ב־5:00, גם בשבת. זה בדרך כלל מספיק לי, יש לי חרדה מלישון הרבה".
למה?
"כי אני רוצה לנצל כל רגע לעשייה. תמיד הייתי היפראקטיבי, כשהייתי ילד לא היתה כל כך מודעות לזה ורק בסוף י"ב אובחנתי. האבחון כלל גם בדיקת שינה, וראו שהשינה שלי קלה מאוד, שלוקח לי זמן להירדם ואני מתעורר הרבה. לפעמים זה מתסכל, בייחוד במילואים כשכולם כבר נוחרים ואני עדיין מסתכל על השעון ומתגלגל. אבל אם אני לא מצליח להירדם אני עושה תרגיל: עוצם את העיניים ומנסה לצייר כל מיני דברים עם האישונים. לא פתרון קסם, אבל עוזר".
נריה, מה איתך?
"לי יש אהבה גדולה לשינה. אני ישנה כמו גופה, ויכולה לישון כמעט בכל זמן ובכל מקום. אין לי זמן לשנ"צ מסודר, אבל אם אני עייפה אמצא את הדרך לישון חצי שעה בין לבין. הקושי שלי הוא בהתעוררות. אם אני לא חייבת לקום לילדים, אין לי בעיה לישון גם עד 10:00. אצל התאומים שלנו רואים ממש השתקפות שלנו: הבן כדור שינה מהלך, כמוני, והבת קפיץ כמו אור — כשהוא קם הוא מצפה שכל הבית יתעורר איתו, אבל בשבילי השינה מקודשת, אני עושה הכל כדי שמי שישן יוכל להמשיך לישון בשקט".
איך אהבת השינה מסתדרת עם חמישה ילדים?
"לגדל את הילדים זה המהות שלי בחיים, ואם כבר הבאתי ילדים אני רוצה לתת להם הכל. האחריות הזאת מאלצת אותי לקום, אומנם בקושי וממורמרת, אבל עושה את מה שצריך לעשות".
מה את עושה לפני השינה?
"אני כמעט שלא אוכלת במשך היום, אז בסופו אנחנו נכנסים למיטה באותה השעה, רואים סדרה ואוכלים טוסט. כשאני מרגישה את העיניים שלי מתחילות להיעצם, אני מכבה ונרדמת תוך שניות".
טוסט במיטה?
"כן, טוסט הוא אהבת חיי. אור מכין לנו פיתה עם גבינה צהובה וקטשופ, עם סלט בצד".
אור: "זה לא רק טוסט לפני השינה, בחדר תמיד יש חטיפים בהישג יד לנריה".
נריה: "אם אני קמה בלילה לפיפי אני חייבת ללעוס משהו, לנשנש איזו קוביית פסק זמן. אני אוכלת את זה עם עיניים עצומות ולא תמיד מודעת לזה — רק בבוקר אני רואה את העטיפות הריקות ואז נזכרת, כמו פלאשבק לחלום שנשכח".
אור, איך אתה ישן כשיש לך משמרות לילה?
"אני חוזר הביתה סביב 6:00, תוקע אטמי אוזניים, שם כיסוי עיניים ודואג לחושך מוחלט בחדר. אני שם שעון ל־12:00-11:00, אבל לרוב אני מתעורר מוקדם יותר. הכי קשה לישון אחרי המשמרת הראשונה של השבוע, אני ישן בקושי ארבע שעות כי כל המערכת משובשת".
ואיך ישנת במלחמה?
"שירתי יותר משנתיים במילואים כמ"פ קרבי, בעיקר בעזה. היה לי קשה לישון, אבל לא בגלל התנאים בשטח — ישנתי על אספלט, על חול, על מכסה המנוע של האמר — אלא בגלל חוסר המוכנות של המערכת. כדי להתמודד עם זה, התחלתי לפעול, להזיז עניינים, במסגרת המיזם שלי, 'דרושים למילואים', שייסדתי כבר ב־2021 — הקמנו פלטפורמת הסעות לכל הארץ, מערך תמיכה אזרחית במילואימניקים וביחידות, כיתות כוננות, צוותי רחפנים אזרחיים".
נריה, גם עלייך המלחמה הקשתה לישון?
"דאגות לא מפריעות לי לישון. כשאור היה בחזית זה הדאיג אותי מאוד, אבל הבנתי שאין לי בכלל שליטה בזה, וכשאין לי שליטה במשהו — אני משחררת ומצליחה לישון. פעם־פעמיים כשהוא היה בעזה היו דיווחים בחדשות על חיילים שנהרגו שם, וזה קצת הדיר שינה מעיניי".
יש חלומות שאתם זוכרים?
אור: " גדלתי באשדוד, ובגיל 5 הייתי בסיור בנמל. זה מקום ענקי, וכילד עוצמת המקום, הגודל של המנופים, מאוד השפיעו עליי. המראות האלה נכנסו לחלומות שלי, הייתי רואה את עצמי הולך ברציף בחושך. החלומות האלה נהפכו לשאיפה, ומאז היה לי ברור שאעבוד בנמל".
מה יש לכם ליד המיטה?
אור: "שני טלפונים, אחד של המיזם ואחד אישי, כיסוי עיניים, אטמי אוזניים וקיסמים — בגלל הטוסטים".
נריה: "תמיד יש ספר, אבל נדיר שאני קוראת בו. אני יכולה לקרוא כמה ימים ואז לשים בצד לכמה חודשים. יש קיסמים וחוט דנטלי — יש לי אובססיה לנקות את השיניים לפני השינה. יש טלפון; משקפיים; שלטים למזגן ולטלוויזיה; קליפסים; ויטמינים לשיער; משאף לאסתמה; כלים לציפורניים; עט, כי לא היה לי איפה לשים; וכמה מטבעות, שאין לי מושג איך הגיעו לכאן. ותמיד יש כוס קפה. אני שותה קפה 24/7, וזה אף פעם לא הפריע לי לישון".
jonbloomphoto@gmail.com
