הפיאסקו באיראן
דרושה עוד חקירה
כשממשלתו של בנימין נתניהו מתנגדת למנות ועדת חקירה ממלכתית לטבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה, אי אפשר לצפות ממנה לכלום. בטח לא לחקירה נמרצת, יסודית ועיקשת של תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו את ישראל לפיאסקו באיראן.
לסיוט החדש שאליו ישראל שוקעת יש אחראים ויש אשמים ויש צורך שוועדת חקירה ממלכתית תסרוק את כל מהלכיהם במסרקות ברזל. שתנבור בפרוטוקולים ובסטנוגרמות, שתשאל שאלות, שתצליב פרטים, שחברי הקבינט המדיני־ביטחוני ישבו לפניה ויזיעו. שישאירו מתחת לכיסא שלוליות.
מי מהם אִתגר את ראש הממשלה בדיוני הקבינט? מי מהם הקשה על ראש המוסד בשאלות על היתכנות השגת יעדי המערכה? מי ערער, אם בכלל, על יעדים יומרניים תחת השפעה של היבריס שמקורו אינו ברור כלל? מי דרש "איפכא מסתברא"? מי תהה האם דונלד טראמפ הוא אכן נכס אדיר ונדיר או משענת קנה רצוץ?
הקבינט המדיני־ביטחוני של ישראל נהיה שכונה. האחד חובט ביועמ"שית, השני ברמטכ"ל, השלישית בולסת פופקורן. מה הפלא שכשנשיא ארצות הברית החליט על קיפול המלחמה והנחית על נתניהו הפסקת אש, הוא אפילו לא טרח לדון בה בקבינט.
והאופוזיציה? מתמידה בשתיקתה ולא דורשת כלום. // יובל אזולאי
אמריקה
קורסת בנוקאאוט
טרדות אישיות — אל תשאלו — העירו אותי ב־3:00 בלילה שבין ראשון לשני, וכך נפל בחלקי לחזות בטרם זריחה בקריסת ההגמוניה העולמית של ארצות הברית.
דקות אחרי שאישר מזכר הבנות עם איראן, שבו קיבע את תבוסתה האסטרטגית של אמריקה מול משטר האייתולות, דונלד טראמפ יצא מהבית הלבן מלווה במנכ"ל החסון של ארגון ה־UFC, התיישב על כיסא הכבוד סמוך למכלאה מגודרת שנבנתה בהוראתו על מדשאת הבית הלבן, הריע בהנאה למטס מטוסי הקרב שחלפו מעל, מצמץ בעיניים בורקות מול זיקוקי הדינור שנורו, לחץ ידיים ללוחמים מגודלי גוף שהגיחו מתוך אולמות המשכן הנשיאותי בשורטס ובכפכפים, ומול קהל האלפים, כמעט כולו על טהרת גברים שגבריותם אומנותם, התפנה לחזות בשבעה קרבות ברצף שבהם שרירנים מכל רחבי הגלובוס ניסו — והצליחו — לרטש זה את גופו ופניו של זה עד זוב דם ואובדן הכרה — ומה רבה היתה התרגשותו כשאחד המנצחים בקרבות העניק לו את "שרשרת הכוח" שלו, ואז התפנה לצרוח מול המצלמות "מישל אובמה היא גבר", כאילו ביקש להשלים סצנה גרוטסקית במיוחד ב"הדיקטטור" של סשה ברון כהן, שבה נשיא המעצמה החזקה בעולם חוגג יומולדת 80 עם גחמות וסיפוקים של ילד בן 6 ובעלות של 60 מיליון דולר.
אמריקה לא תקרוס מיד, היא עשירה וחזקה מדי. אבל אילו אני נשיא סין או רוסיה, או אפילו מנהיג איראן, והייתי קם ב־3:00 בבוקר בשל טרדות אישיות וחוזה במופע הפסיכי על מה שהיה פעם מדשאות הבית הלבן, הייתי חוזר לנמנם בנחת ופשוט ממתין בסבלנות. // אמיר זיו
משטרת בן גביר
התחילה גם לקלל
אחד מתחלואי ההפיכה המשטרית הוא החירות המלאה שנוטלים לעצמם הפוליטיקאים לגדף את בכירי השירות הציבורי. ממש לאחרונה כינתה חברת הכנסת טלי גוטליב את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה "ראש ארגון פשע". אלא שעכשיו מתברר שלא רק פוליטיקאים מקללים את עובדי הציבור, אלא גם שזרימת הביוב דו־סיטרית: בכירי השירות הציבורי של השלטון מגדפים פוליטיקאים מהאופוזיציה.
קחו לדוגמה את דובר המשטרה אריה דורון, שכינה השבוע את ראש מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן "אחד מעוכרי ישראל הגדולים ביותר". אומנם דורון התנצל, אבל אתם מוזמנים להחליט למי להאמין — למקור או להתנצלות. אמירתו של השוטר הבכיר מתכתבת עם האיסור המשטרתי ללבוש חולצת "פאק בן גביר" במצעד הגאווה. ואיך מתכתבת? בהטמעת רוח המפקד בן גביר לתוך הדנ"א המבצעי והתפקודי של המשטרה. מצד אחד, צנזורה פסולה ואנטי־דמוקרטית על תכני מחאה לגיטימיים; מצד שני, שימוש משולח לשון בביקורת פסולה ואסורה של עובד ציבור בכיר על פוליטיקאי לגיטימי.
שני האירועים מעידים על נסיגה דמוקרטית מדאיגה בשורות אחד הגופים החיוניים ביותר לקיומה של חברה דמוקרטית — משטרה ניטרלית, ממלכתית ומקצועית. תחת בן גביר נרמסו וחוסלו כל המרכיבים האלה והסכנה היא להחמרת המצב לקראת הבחירות. השוטרים במצעד הגאווה ודובר המשטרה אינם באג, הם פיצ'ר. // משה גורלי
רשות שוק ההון
ומה עם הפיקוח?
השבוע דיווחה קבוצת הפניקס לבורסה על השקעת 135 מיליון שקל בהקמת "תא ייעודי" בחו"ל אצל מבטח משנה בינלאומי. בשפה פשוטה: הפניקס שכרה חדר נפרד בתוך מאזן של ענק ביטוח זר, שדרכו היא תמכור ביטוח משנה לחברות ישראליות בחסות הדירוג של הגוף הגלובלי.
הבעיה היא שהמהלך עוקף את החלטת רשות שוק ההון. בשנה שעברה פסל הממונה, עמית גל, עסקה שבה הפניקס הציעה ביטוח משנה לחברת איילון, מחשש לפגיעה בתחרות. מה עשתה קבוצת הפניקס? ניתבה את הפעילות דרך חברת ההחזקות הלא מפוקחת שבבעלותה חברת הביטוח, וכך עקפה את הרגולטור.
זה הפך לדפוס. כשהרשות סירבה לאשר להפניקס להגדיל את החזקותיה במועדון "הנוסע המתמיד" של אל על, המגבלה נעקפה באמצעות העברת המניות מחברת הביטוח אל החברה האם, ומשם אל החברה האחות, גמא. ברגע שהנכס חנה תחת ישות לא מפוקחת, הדרך להגדלת הנתח נפתחה.
לאחרונה, במסגרת רפורמה שתאפשר לקבוצות הפיננסים להחזיק בבנקים, נזכרו הרגולטורים להקים צוות לבחינת הסוגיה. אלא שהם מפספסים את העיקר: פיתולי התמנונים הפיננסיים שמנטרלים את הפיקוח הקיים היו צריכים להיות הטריגר לטיפול בנושא בלי קשר לשאלה אם יש להם בנק. // שקד גרין ערבה
ההבנה שאכלנו אותה
עוד לא הגענו לשלום מיוחל ופירוק כל העולם מנשקו, אבל השבוע הכריזו ארצות הברית ואיראן על כך שהן עומדות לחתום על מסמך הבנות לקראת סיום מצב הלחימה ביניהן, כדי לאפשר התקדמות במשא ומתן אינסופי שאמור להחזיר את היציבות לאזורנו ובכך לגרום לאיראן לוותר על שאיפותיה הגרעיניות — וכל זה רק בזכות מסמך שאמור לרכז את ההבנות בין הצדדים.
יש משהו לא מובן במסמך הבנות. הבנה אמורה לשקף ידע נרחב ומעמיק. משום כך אחד המבחנים הכי חשובים בבית הספר בודק את הבנת הנקרא של התלמידים, ולרוע המזל נראה שלישראלים רבים יש רק הבנה סלקטיבית של החומר שאותו הם קוראים. מה הפלא שכשישראלים כועסים הם תמיד יביעו את התהייה הרטורית "אתה מבין מה אני מדבר איתך?!"
לא הכל חייב להיות שלילי, כי ההבנה גם אמורה לשקף משהו עמוק יותר. כשאנחנו מחבבים מישהו שלדעתנו יש לו יכולת טובה לנתח את המצב, נגיד שהוא מבין עניין. כשנרצה להביע אמפתיה כלפי מישהו, נגלה הבנה למצב שלו. וזה הבסיס של הבנות הדדיות בין מדינות: שיש הכרה שלהן באינטרסים השונים.
אבל את מסמך ההבנות בין האמריקאים לאיראנים, הממשלה הישראלית מנסה למכור לנו בתור חוסר הבנה גדול, במקום שמישהו שם ייקח אחריות לפיאסקו שיצר. לכן, מתחילה לחלחל ההבנה שנוצר כאן מאזן אימה עם עתיד לא ידוע. יש מבין? // דור סער־מן
