איך ישנים על אסדת גז?
"הישראלים ישנים שבועיים באסדה ושבועיים בבית, אצל העובדים מחו"ל זה חודש־חודש. למדתי הנדסת מכונות, אני עובד על האסדה כמעט חמש שנים, ובעיניי יש לי איזון אידאלי בין עבודה לחיים האישיים: כל שבועיים אני בחופש מוחלט, ואשתי ואני מטיילים בחו"ל שש פעמים בשנה. כשאני על האסדה המשמרות שלי הן 18:00-6:00, אבל יש עובדים במחלקות אחרות שעושים משמרות לילה. בכל שעה יש תמיד מי שישן בחדרים, אז מתנהלים בשקט במסדרונות".
איך השינה שלך?
"על האסדה אני משתדל ללכת לישון ב־22:00 ולקום חצי שעה לפני המשמרת, והשינה בדרך כלל רצופה. אבל עקרונית אני אדם של לילה — בבית אני הולך לישון ב־2:00 וקם סביב 10:00 ביקיצה טבעית, חוץ מהלילה שלפני החזרה לאסדה, שבו אני אף פעם לא ישן טוב, לא נרדם לפני 1:00 וצריך לקום כבר ב־5:00 להסעה. גם בארבע השעות האלה אני לא ישן טוב, דואג שאולי לא אקום בזמן ואפספס את האונייה שמובילה לאסדה. בשעון החכם שלי שמנטר את השינה זה תמיד לילה 'אדום', בעוד הלילות בבית ירוקים והלילות על האסדה צהובים. זאת תופעה ידועה אצל החברים כאן. אז אני מגיע עייף, ולוקח לי כמה ימים להתרגל לקום מוקדם".
מה יש בחדר השינה כאן?
"אנחנו ארבעה בחדר קטן, בשתי מיטות קומתיים, ולכל מיטה יש וילון, בשביל הפרטיות. אני ישן במיטה התחתונה, וזה אולי הדבר היחידי באסדה שבו לוותק יש משמעות. מעליי ישן עובד מניוקאסל שבצפון אנגליה, במיטה מולי יש בחור מטקסס, ומעליו ישראלי. לכל אחד יש לוקר, ובחדר יש מקלחת ושירותים, ובכל תא שינה יש גם טלוויזיה. הסביבה פשוטה, אבל יש כאן תנאים של מלון — כדי שנהיה מרוכזים בעבודה, דואגים לנו לכל השאר. אז יש צוות שמנקה את החדרים, שמכבס עבורנו, והאוכל מדהים. כרגע צוות המטבח שלנו מאינדונזיה, שבהתחלה ניסה להכין אוכל ישראלי אבל עודדנו אותם לבשל את האוכל שלהם, וזה חבל לך על הזמן, אם כי לפעמים חריף שבא לך למות. חוץ מהארוחות הרגילות יש גם פיצה ב־15:00, כל יום".
קשה לך בלי מרחב אישי?
"לומדים לחיות עם אנשים, מכבדים את הפרטיות ושומרים על השקט — אני אפילו לא צריך לשים אטמי אוזניים. אם הבחור שישן מעליי יורד בלילה לשירותים, אני לא מתעורר. בזכות העבודה יש לי חברים מכל העולם, יש הרבה צחוקים וגם שיחות נפש".
מה עושים אחרי המשמרת?
"יושבים, מדברים, משחקים פיפ"א בפלייסטיישן. אזור המגורים קטן מאוד, אז החדרים משמשים לצרכים שונים — חדר האוכל וחדר הישיבות הופכים בערבים לסלון. ויש גם חדר כושר קטן, אני מתאמן בו כחצי שעה כל יום, ויש מישהו שמעביר שיעורי יוגה על מנחת המסוקים, ואני תמיד יכול לשים קסדה ומשקפי מגן ולעשות סיבוב במתקן או במנחת המסוקים. בסביבות 19:30 אני כבר בחדר, מתקלח, וב־20:00 אני במיטה".
מה אתה עושה שעתיים במיטה לפני השינה?
"מדבר עם אשתי ועם אחרים, משחק משחקי הרפתקאות במחשב, רואה סרטונים ביוטיוב על מכוניות או מדע פופולרי, ואז סוגר את המחשב, מקשקש עם אשתי עוד קצת, שולח לה שני memes, מניח את הטלפון בצד ונרדם די בקלות. בבית לפני השינה אני לוקח את הכלב לטיול ורואה משהו בטלוויזיה עם אשתי".
מה מקשה עליך לישון מלבד המעבר לאסדה?
"נדיר שאני לא ישן טוב. אני פריבילג — אין לי ילדים, יש לי עבודה טובה ואשה טובה, אני מטייל לאן שבא לי, אז אין לי סטרס בחיים שיפריע לי לישון. את הים לא מרגישים, וגם אם יש סערה לי זה לא מפריע. לפעמים יש פרויקט גדול באסדה שאני מפקח עליו ואז אני יכול להיות ער בלילה, עסוק במחשבות על פרטי הפרויקט. היה שבוע שהתקשיתי לישון, עד שהבנתי שהבעיה היתה מזרן לא נוח. החליפו אותו וחזרתי לישון בסדר".
אתה חי בחדר קטנטן בלי חלונות עם עוד שלושה גברים, בלב ים, על מתקן עם חומרים דליקים ופוטנציאל לסכנות רבות, וזה לא מפריע לך לישון?
"לא. מי שרגיש לכל זה לא מגיע לכאן. מי שעובד כאן צריך לדעת להסתדר עם כל אחד, יש פה 60 אנשים, וחייבים תמיכה מהבית — אני חייב לדעת שאשתי מסתדרת בלעדיי, והרגעים הקשים הם כשהיא צריכה אותי בבית ואני לא יכול להגיע, אבל הגעגועים גורמים לי להעריך את הזוגיות שלנו. מעבר לכך, אין דבר שלוקחים כאן ברצינות יותר מהבטיחות. קולגה מאנגליה סיפר לנו שלפני 38 שנה, במתקן בחו"ל, חבר שלו עיגל איזו פינה ונהרג, ומאז הוא סוחב את זה כל החיים. אני מבין איך אתה מרגיש כאן כמבקר, אבל בשבילי זה הבית השני, וזה חייב להיות כך. אם תתייחס למקום כמשהו זמני, זה לא יתיישב לך טוב פסיכולוגית".
יש נשים על האסדה?
"יש אשה אחת, שעובדת כאן כאחות וכמונו נמצאת שבועיים בחודש. יש לה חדר משלה, אבל היא ממש חלק מהחבר'ה".
יש חלומות שאתה זוכר?
"אני מאוד אוהב מכוניות, וב־2002, כשפרארי הוציאה את ה־Enzo, חלמתי שאני נוסע בה, אדומה, ברחובות של מיתר, שבה חייתי חלק מהילדות שלי, ועושה שם דריפטים בכיכר ליד הבריכה. ויש חלום מפחיד אחד שאני זוכר, שבו פתאום יש לי תינוק ואני צועק לאשתי 'אני לא רוצה ילד, אני לא רוצה ילד!'. במציאות היא רוצה ילדים עוד פחות ממני. לקח לי הרבה זמן עד שמצאתי בת זוג שמרגישה כמוני בעניין".
מה יש לך ליד המיטה?
"מים, מכונת גילוח לראש, הלפטופ שלי, הנייד שלי, טלפון פנימי ומכשיר קשר למקרה נדיר שבו צריך להקפיץ אותי באמצע הלילה".
jonbloomphoto@gmail.com
