חוק מח"ש החדש
נקמה מסוכנת
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ביקשה השבוע מבג״ץ צו ביניים שימנע את מינוי מנהל המחלקה לחקירות שוטרים לפי חוק מח״ש החדש. החוק עדיין לא נכנס לתוקף, אך העתירות לביטולו תלויות בבג"ץ, ואם לא יוצא צו ביניים, הממשלה תוכל למנות כבר עכשיו את אלו שיובילו את המחלקה החדשה. לפי יוזם החוק, ח"כ משה סעדה, במרכז משימותיה העתידיות של המחלקה תעמוד משימת נקמה: העמדה לדין של בהרב־מיארה. אין חלום רטוב יותר של ממשלת נתניהו מלהוביל לחדר החקירות ולספסל הנאשמים את הדמות שמנעה ממנה לממש את ההפיכה המשטרית.
בבליץ החקיקה האחרון ההטבות לחרדים תפסו את רוב תשומת הלב, אבל המשמעות של חוק מח"ש החדש חמורה הרבה יותר בגלל הקושי להדהד את סכנותיו: אכיפה פלילית מוטה פוליטית על שוטרים, תובעים, אנשי שב"כ, יועצים משפטיים, עורכי דין, עיתונאים, חושפי שחיתויות וגורמי חברה אזרחית.
הסכנה היא שכל אלה ייחשפו לנחת זרועו של גורם אכיפה שמופעל בידיים פוליטיות, מפני שמח"ש החדשה תוחרג מהכפיפות שהיתה מקובלת עד כה לזרוע מקצועית־עצמאית אחת שהיא היועץ המשפטי לממשלה ותהיה כפופה ישירות למשרד המשפטים. נכון, היו בעיות בסינרגיה שבין מח"ש לפרקליטות והייעוץ המשפטי, אבל לא ראוי לפתור בעיה אחת באמצעות יצירת בעיה חמורה שבעתיים, ובייחוד כשהמניע הפסול מזדקר כתכלית המרכזית של החוק המסוכן הזה. // משה גורלי
מובילאיי
החלום נגוז עם החולם
המדען והיזם אמנון שעשוע התפטר בדיוק לפני שבוע מתפקיד מנכ"ל מובילאיי, החברה שהקים ב־1999 ומאז עמד בראשה, ומיד לאחר מכן צנחה מניית החברה ב־15%. לא כל עזיבה של מנכ"ל מטלטלת כך מניה של חברה, אבל שעשוע אינו מנהל רגיל וזה לא מפני שהוא היה מנכ"ל מוצלח במיוחד: הוא הפרופסור המשוגע שנמנה עם האנשים שחלמו והגדירו את חזון מהפכת הרכב האוטונומי.
המשקיעים שעדיין האמינו במובילאיי ככל הנראה הפנימו שיחד עם שעשוע הולך "הסיפור" שהחזיק את החברה. בלעדיו, מובילאיי היא עוד חברה בינונית שלוקה בשאפתנות יתר: בפעילות המסורתית שלה היא מנסה להתחרות ביצרניות הרכב הגדולות, ובפעילות העתיד, שאמורה להביא את הצמיחה, היא תצטרך להתחרות ישירות מול ענקיות כגון גוגל, טסלה ואמזון. אם זה לא מספיק, שעשוע עשה גם עסקת בעלי עניין כשמכר למובילאיי את סטארט־אפ הרובוטיקה שלו מנטי במיליארד דולר, עסקה שהוסיפה לרשימת המתחרים הישירים גם את אנבידיה.
כששעשוע עמד בראש מובילאיי, המשקיעים עוד האמינו במשהו שבין נס לחלום, אבל כשהוא חותך, המשימה של המנכ"ל הבא נראית בלתי אפשרית. // סופי שולמן
עסקי התיירות בצפון
שגרת חירום לנצח
הממשלה האריכה השבוע את ההכרזה על מצב מיוחד בעורף עד 11 באוגוסט בגלל המתיחות בזירות השונות. אבל דבר בסיסי אחד (לפחות) היא שכחה: להאריך גם את מתווה הפיצויים לעסקי התיירות בצפון, שבהיעדר תיירים מתקשים לשרוד.
מצב החירום הפך לשגרת חיינו. למדנו לחיות עם טילים ואזעקות, עם עסקים מושבתים, גנים סגורים, בתי ספר בזום ומה לא. זה לא רק שוחק, זה לא מאפשר חיים בסיסיים. בייחוד כשהעסק שלך לא מכניס שקל כבר חודשים רבים, אבל ממשיך לדמם הוצאות. אי אפשר לצפות מבעלי צימר בגולן או מדריכת טיולים מקריית שמונה להמשיך בשגרת חירום לנצח.
הדרישה מבעלי העסקים בקו העימות להחזיק מעמד כמעט שלוש שנים בלי הכנסה קבועה ואופק תעסוקתי שוות ערך לוויתור מוחלט על עסקים שמפרנסים לא רק את בעליהם, אלא גם את יתר תושבי הצפון. המלחמה שלהם ממשיכה גם כשיתר המדינה כבר מתנהלת (כמעט) כרגיל, וזו חובת הממשלה לתמוך בהם. אחרי הכל, מהם בדיוק היא מצפה לשקם את הצפון המופגז כשהשקט יחזור. // חופית כהן אולאי
משבר ביטוח הסיעוד
דחייה זמנית לקטסטרופה
השבוע חשף "כלכליסט" שמתוך שש מועמדות אפשריות לתפעול ביטוחי הסיעוד של קופת חולים כללית, שבה מבוטחים רבע מתושבי ישראל, רק חברה אחת ניגשה למכרז — איילון, הקטנה שבהן. למכרז הקודם לפני שנתיים אף חברת ביטוח לא ניגשה.
התוצאה הפתיעה, אבל לא ברור מדוע, מכיוון ששבירת הציפיות היא הדבר היציב היחיד בענף הסיעוד שסובל, ממשבר מתמשך.
במקרה הזה, הדג מסריח מהראש: הבעיה העיקרית של ענף הביטוחים הסיעודיים היא שינויים רגולטוריים חסרי אחריות, שהורידו מדי את רף ההגדרה למיהו סיעודי ואף תמרצו את המבוטחים להפוך לסיעודיים באופן פורמלי: למשל חיוב חברות הביטוח להכיר בתביעות סיעוד שהביטוח הלאומי כבר הכיר בהן, ומתן אפשרות להמיר שעות טיפול בקצבה כספית. אלו, בשילוב עם תהליך הזדקנות האוכלוסייה, תחרות לא בריאה בין קופות החולים וריבים תכופים בין הרגולטורים, הביאו לעלייה דרמטית בהיקף התביעות שכמעט רוקנו לחלוטין את קרן התביעות של כללית. לאחר שאף חברה לא ניגשה למכרז הקודם רשות שוק ההון נאלצה להרע משמעותית את תנאי הפוליסה למבוטחים.
כעת איילון, שרוצה לשחק במגרש של הגדולים, תהפוך בסבירות גבוהה למנהלת של פוליסת הסיעוד הקבוצתית הגדולה בעולם. אבל גם אם היא תצליח להציל את הענף לכמה שנים, היא לא תשנה בו שום דבר מהותי. רשות שוק ההון לא מצליחה לקדם מודל אלטרנטיבי לביטוח הסיעוד שיהיה דומה במהותו לחיסכון ארוך טווח, באגף התקציבים מעדיפים להתמקד ברפורמה בביטוח הלאומי, וכולם יעמידו שוב פני מופתעים כשגם לאיילון יימאס. כדי שלא ניוותר ללא ביטוח סיעודי, המדינה חייבת להתערב וליצור מודל חדש לביטוחי הסיעוד. // שקד גרין ערבה
המילה שעושה לכיבוש נעים
שני ישראלים וארבעה פלסטינים נהרגו ביום שישי שעבר בתקרית באזור הכפר הפלסטיני תל, כשמתנחלים מהמאחז חוות גלעד הגיעו לכפר שנמצא בשטח A. זה לא היה אירוע מקרי יחיד, אלא חלק ממהלכים שמקדמת הממשלה כדי לייהד את הגדה המערבית — או בשפה המכובסת שלה: "להכשיר מקסימום מאחזים".
כמו "חווה" ו"גבעות" שקדמו לה, גם המילה "מאחז" נכנסה ללקסיקון כדי לתעתע. אחרי הכל המילה "התנחלות" נשמעת כמו פלישה לשטח זר וכבר טעונה פוליטית. במקומה עדיף לדמיין את פעילי הטרור היהודי כחקלאים ציוניים שמהדהדים את ימי החלוצים הרומנטיים. הרי ראשוני הציונים העלו על נס את רעיון האחיזה בקרקע. השאיפה שדווקא היהודים יחזיקו בקרקעות בארץ ישראל, יהיו אחראים להן, ואף יעבדו אותן ויטפחו אותן, היתה חלק מרומנטיקה לאומית בתקופה שבה דיברו על "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ". לא רק זה — היות שליהודים לא היתה ריבונות על ארצם, הדרך להשגתה באמצעות קביעת העובדות בשטח נתפסה כלב הציונות. אם נאחז בכמה שיותר שטחים – לא יוכלו להזיז אותנו מפה, והעולם לא יוכל להתעלם מהמציאות שבה העם הנרדף לוקח אחריות לגורלו.
אבל הזמנים השתנו. וכיום היהודים הם הריבון ששולט במרחב באמצעות מערכת שעיגנה את האי־שוויון בחוק. המאחזים שצצים בשטח A, שעליו הסכימה ישראל כי יישאר בשליטה פלסטינית, אינם מספקים מפלט לקורבנות של גזענות. להפך — הם אמצעי לגירוש אוכלוסייה שכל חטאה הוא שהיא לא־יהודית. ועל הדרך הם מסכנים את כל המדינה שהוקמה כדי להציל יהודים ממוות. // דור סער־מן
