רגש, היגיון או FOMO? כך משקיעים פרטיים מקבלים החלטות
2025 היא שנה שבה תנודתיות היא כבר לא אירוע, אלא מצב. הריביות קופצות, הבורסות מתנדנדות, המתחים הגיאופוליטיים הופכים כל תחזית לקצרת טווח. בתוך הרעש הזה, גם המשקיע הפרטי משתנה. הוא כבר לא מחפש רק תשואה – אלא גם משמעות, שייכות וביטחון.
בדיוק כמו שיזמים שלא עושים התאמה לעידן של AI נשארים מאחור - כך גם אלו שממשיכים לדבר על השקעות במונחים של "מספרים בלבד", בלי לבנות אמון, סיפור או קהילה.
יש נטייה לחשוב שמשקיעים פרטיים פועלים רק מניתוח רציונלי נטו: דוחות, תחזיות, אקסלים. בפועל? רגש משחק תפקיד לא פחות חשוב, במיוחד כשמדובר בהשקעות בסטארטאפים בשלבים מוקדמים וחברות SMB .
ב-Fundit אנחנו מזהים דפוס שחוזר על עצמו כמעט בכל גיוס: למעלה מ- 50% מההשקעות נכנסות רק בשבועיים האחרונים. למה? כי הישראלים אוהבים לחכות לרגע האחרון - וגם כי אנחנו פועלים מתוך דינמיקה פסיכולוגית שמושפעת ממה שקורה סביבנו.
כמובן שהמספרים הם הבסיס. כל משקיע בודק תחזיות, מודלים פיננסיים, מבנה העסקה ופוטנציאל שוק. אלו שאלות של היגיון - אבל ההיגיון הזה לא מתקיים בוואקום. גם המשקיע הכי רציונלי מושפע מהתזמון, מהבאזז, ומהתשואה הרגשית שהעסקה מייצרת. לפעמים כל מה שצריך זה יזם שלא רק מספר מה הוא עושה – אלא למה. כשהחזון ברור והאימפקט מובן - החיבור קורה.
לא מפתיע שמיזמים עם נרטיב חזק נוטים לבלוט, למשוך תשומת לב - ולמשוך השקעות.
וכאן נכנס אולי הגורם הכי משמעותי בקבלת ההחלטה של משקיעים פרטיים - FOMO. זה מעבר לאפקט ההחמצה. זה מסלול עוקף התלבטות כי הוא מייצר את התנאים הפסיכולוגיים שמאפשרים למשקיע להרגיש בנוח ולהצטרף.
כמעט תמיד ההאצה בהשקעות מגיעה בשתי פעימות:
הראשונה - כשהקמפיין מתקרב ל-80% מהיעד. זה הרגע שבו נוצר אפקט דומינו: ככל שיותר משקיעים כבר בפנים, המשקיע הבא מקבל את מה שהוא חיפש - אישור חברתי, ביטחון, תחושת סף.
הפעימה השנייה מגיעה בסוף. כשהיעד מושג או כשנותרו ימים אחרונים. ההצטרפות כבר לא מרגישה כהימור- אלא אירוע שקורה וחבל לפספס.
אבל כאן גם קורה שינוי לא מובן מאליו: יזמים שמגיעים עם מוצר או שירות - צריכים להבין שהם לא מציעים מוצר, אלא הזדמנות השקעה. המעבר הזה לא תמיד פשוט כי נדרש לשנות את הפוזיציה, אופן ההצגה ורמת החשיפה. לפעמים זה רגע של כיווץ אבל כשזה משתחרר, היזם מצליח לראות את העסק דרך עיני המשקיע: כיחידה עסקית שלמה. לרוב, זה מסייע לחדד את המודל העסקי, מאתגר את היעילות ומזקק את יכולת הסקייל. זו פרספקטיבה שמחזקת לא רק הצגת ״הזדמנות ההשקעה״ אלא את הליבה העסקית עצמה.
ומה קורה מאחורי הקלעים?
קמפיין גיוס טוב מתחיל באסטרטגיה שיווקית מדויקת: זיקוק המסר - מי היזם, מה הוא אומר, ולמי פונים. משם בונים נכסים דיגיטליים, מייצרים נוכחות, ומתחילים מהמעגל הקרוב - משפחה, חברים, משקיעים אסטרטגיים.
וזה אולי גם מה שמייחד את מודל ה-crowdfunding וזה היכולת לבנות מומנטום.
לא צריך הכל ביום הראשון. להפך, הקמפיין מתנהל כמו סיפור: קודם יוצרים סקרנות, אחר כך אמון, ולבסוף תחושת דחיפות שמביאה להצטרפות.
הנרטיב צריך לא רק לרגש אלא לפרק חסמים: למה עכשיו? למה דווקא השוק הזה?.
המשקיע הוא גם צרכן תוכן וקמפיין crowdfunding הוא מוצר חי עם קריאייטיב, דיוורים, מעקב אחר תגובות והתאמה לזמן אמת. זו מערכת הפעלה שלמה שמאפשרת ליזם ולמשקיע להתקרב, גם מבלי לדבר.
אפשר להתחיל להתייחס ל-2026 כשנת מפנה. ככל שהשוק מתוחכם ודינמי יותר, גם המשקיעים הפרטיים לא רק מחפשים אחר ההזדמנות הבאה אלא מושפעים מהשילוב שבין המספרים, הסיפור והדינמיקה האנושית. מי שידע לרקוד בין שלושתם, יצליח לגייס.
משקיעים יודעים לזהות אם הכסף נועד להאריך חיים, או לייצר תנועה. ההבדל בין עוד חמצן -לבין כנפיים. וזה בדיוק הייחוד של גיוס crowdfunding שמעבר לבחינת קצב הצמיחה הוא מניח את הפוקוס על התשתית שמאפשרת אותה.
רגע לפני הפיץ׳, הטבלאות והתחזיות- שווה לזכור את זה: גיוס הון ממשקיעים פרטיים הוא לא רק פעולה פיננסית. זו תחושת שותפות, התחייבות לרעיון שגדול מסך המספרים ונכונות ללכת איתו גם ביום שאחרי. לא רק בגלל פוטנציאל הרווח, אלא בגלל תחושת השייכות למשהו שצומח -והם חלק ממנו, חלק מחזון וחלק מקהילה שנבנית ביחד.
טל רויך היא Head of Marketing ב-Fundit
