פרשנות
סמוטריץ' מוכיח שוב ושוב: יעדי הגירעון שלו הם הבטחות ריקות
ההתנהלות חסרת האחריות של הממשלה לא נעלמת מעיני גופים פיננסיים בינלאומיים. הפעם אנחנו מגיעים למצב הזה כבר אחרי 2 הורדות דירוג
1. כארבעה חודשים בלבד אחרי ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' הצהיר כי יעד הגירעון בתקציב 2025 יעמוד על 4.3% תמ"ג (אחרי שהבטיח כמה שבועות לפני כן שהוא יעמוד 4%), הוא כבר מגדיל את היעד לכמעט 5%. וזאת באמצעות המנגנון שהמציא עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמאפשר להם לטעון שישנם "תנאים מיוחדים", כמו גלישה למלחמה, שמחייבים את ההגדלה הזאת.
כבר במועד ההבטחה המקורית היה ברור לכל צופה כי בממשלה מופקרת שכזו - גם כלכלית – מדובר בתרגיל, וכי בתוך זמן קצר היא תקבע יעד גירעון שיעמוד על כ־5% תמ"ג. זאת, אף שהתנאי להרחבת היעד (לכאורה מלחמה עצימה) לא באמת מתקיים. כפי שהתברר אתמול, חלק מההסבר לזינוק ביעד הגירעון הוא בכלל הסכמים קואליציוניים - שם קוד לשוחד פוליטי שמיועד להנציח את הקואליציה של נתניהו.
גם באוצר לא הופתעו לגלות שהגירעון קפץ בשיעור כזה בתוך חמישה חודשים. הגירעון הצפוי לשנה הנוכחית כבר קפץ בלא פחות מ־20 מיליארד שקל, שהם הפער בין גירעון של 4% ל־4.9% תמ"ג – והיד עוד נטויה. הרי תקציב 2025 טרם אושר ולפי הערכות באוצר – אם התקציב יאושר זה יקרה רק ב־31 במרץ, היום האחרון שהחוק מאפשר זאת לפני פיזור הכנסת.
2. הגירעון של 2025 גבוה לכל הדעות, והוא מגיע אחרי שהגירעונות של 2023 ו־2024 היו אסטרונומיים: 5% תמ"ג ו־8.3% תמ"ג בהתאמה. וזאת לפי נתוני הלמ"ס, שהם היחידים בעלי תוקף מבחינת הארגונים הכלכלים הבינלאומיים. לפי אומדני האוצר, המספרים נמוכים בהרבה.
רצף כזה של גירעונות מעמיד את ישראל בבעיה מבחינת החוב הממשלתי. שני מסמכים חשובים התפרסמו בסוגיה הזו בשבוע האחרון. אחד של ה־IIF (האיגוד הפיננסי הבינלאומי, המאגד 400 גופים) והשני של סוכנות הדירוג S&P. מדובר בדו"חות החוב הגלובלי ל־2024, שכוללים נתונים והתייחסות לרעה לישראל. ב־IIF מציינים, כי הזינוק בחוב הממשלתי של ישראל היה מהגבוהים בעולם והסתכם בכמעט 10 נקודות תוצר בתוך כשנה בלבד (קפץ מכ־60% ליותר מ־69% תמ"ג, שמהווים תוספת של 200 מיליארד שקל במונחים מוחלטים). החדשות הטובות הן כי רמת החוב של ישראל כמעט זהה לזה של העולם כולו: 70.4% תוצר. החדשות הרעות הן שמצבה הגיאופוליטי של ישראל שונה משל רוב מדינות העולם.
לפי הדו”ח של S&P, אף שהצפי לגיוס חוב ב־2025 ירד ל־51.2 מיליארד דולר, לעומת 75 מיליארד דולר ב־2024, סך החוב הממשלתי הסחיר יגדל לפי התחזית לסוף 2025 ב־7% לרמה של 375.1 מיליארד דולר. המשמעות היא שאם המשק הישראלי לא יצמח נומינלית (כולל אינפלציה) ב־7% - אז יחס חוב־תוצר יעלה גם ב־2025. מדובר בשיעור צמיחה גבוה יחסית, אך נכון לעכשיו, התחזיות של בנק ישראל, האוצר ושוק ההון מדברות על צמיחה נומינלית של 9%. עם זאת, אנחנו עדיין באי־ודאות גדולה.
3. החשיבות של הדו"חות האלה אינה בנתונים עצמם - שאינם מפתיעים על רקע המלחמה – אלא בתיאור סביבת החוב העולמית שמשפיעה על ישראל. החוב הריבוני העולמי ממשיך לזנק לרמות שיא, והוא מונע על ידי גירעונות גבוהים שלא נעצרים, צרכים למימון מחדש של חוב ומדיניות פיסקאלית מרחיבה. בעוד כלכלות גדולות כמו ארה"ב וסין מובילות את גיוסי ההון, השווקים המתעוררים (שם נכללת ישראל מבחינת גיוס חוב) לא נשארים מאחור.
אלא שעליית הריבית וחוסר הוודאות הגיאופוליטי משרטטים תמונה שבה המדינות ימשיכו לעמוד בפני עלויות גיוס גבוהות ב־2025. המשמעות היא כי לממשלת ישראל - שכבר מגייסת כ־10% מהחוב במטבע חוץ - תהיה תחרות גדולה יותר על גיוס ההון. היא תשלם ריבית גבוהה יותר מאחר שהאינפלציה לא ממש יורדת, ולכן היא תצטרך להגדיל שוב את הגירעון (ואת החוב) במטרה לממן את את החוב התופח או לפגוע בשירותים שהיא מעניקה לאזרח. יתר על כן, ממשלת ישראלת נכנסת ל־2025 במצב שונה לחלוטין מב־2024 – כשהיא כבר סוחבת שתי הורדות דירוג אשראי ועם תחזית שלילית
כל גוף פיננסי רציני מדגיש בפני המשקיעים את החשיבות במעקב אחרי המדיניות התקציבית בכלל והתפתחות הגירעון בפרט ב־2025. זינוק בחוב הוא פרמטר מרכזי לקביעת דירוג אשראי והיציבות המאקרו־כלכלית תעמוד במוקד של הכלכלה הגלובלית. כדאי לממשלה הזו להפנים. תירוצים כמו "אנחנו במלחמה" לא יעבדו שנה שלישית ברציפות ודחיית אישור תקציב המדינה – נקיטת תקציב המשכי שאינו בר־קיימא – לא ממש מאותתים שהיא נעה בכיוון הנכון.
