פרשנות
מצבי חירום הם האויב הגדול של הדמוקרטיה
הארכת צווי 8 למילואים מעלה שאלות מהותיות על איזון בין ביטחון וזכויות אזרח. התנגדות גוברת בכנסת מאתגרת את המשך הלחימה, כאשר גם חברי קואליציה מתחילים לפקפק בנחיצות המהלך לאחר 20 חודשי מלחמה
קריאה לשירות מילואים בצווי 8 היא פעולה חריגה, מאחר שמדובר בפגיעה חריפה בזכויות האדם והאזרח של חייל המילואים, ממנו נשללות חירויות וזכויות אדם רבות. מעל לכל אלה עומד כמובן הסיכון להיפגע בלחימה. חוק שירות המילואים, שנועד לזמני שגרה, מאפשר לקרוא לחייל מילואים רק ל־54 ימים על פני 3 שנים, כשבתפקידים פיקודיים שירות המילואים יכול להגיע ל־108 ימים באותה תקופה.
סעיף 8 בחוק שירות המילואים מאפשר לשר הביטחון לקרוא למילואים בדרך אחרת. החוק קובע כי "בנסיבות חירום" ורק "לאחר ששוכנע (שר הביטחון) שביטחון המדינה מחייב זאת" מתיר לו לקרוא לכל חייל מילואים, לכל מקום, ולמשך זמן בלתי מוגבל.
עם זאת, החוק שם שורה של איזונים, שנועדו להקטין את כוחו של שר הביטחון. ראשית, הוא אינו יכול להוציא צווי 8 על דעת עצמו – הוא חייב את אישור הממשלה או ראש הממשלה לבדו במקרי חירום קיצוניים. שנית, גם הממשלה חייבת לקבל את אישור ועדת חוץ וביטחון של הכנסת תוך 14 יום. הממשלה והכנסת בעצם צריכים להכריע האם שר הביטחון צודק בכך שהנסיבות הן "נסיבות חירום" והאם ביטחון המדינה מחייב את הוצאת הצווים.
מאז 7 באוקטובר, הממשלה והכנסת מאריכות את צווי ה־8 אחת לתקופה. בפרק הזמן שעבר מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל התקבלו שמונה החלטות ממשלה על גיוס מילואים בנסיבות חירום, כל החלטה לשלושה חודשים, וועדת החוץ והביטחון מאשרת את הצווים כל פעם למשך שבועיים. הוועדה לא ממהרת לאשר את הצווים לשלושה חודשים מלאים, שכן היא מעוניינת להשאיר אצלה כוח שיכריח את נציגי הממשלה והצבא להציג פרטים מעמיקים ומפורטים יותר על הלחימה, כדי שתוכל לבקר את מהלכיהם. בסופו של דבר, עד לאחרונה, חברי הקואליציה והאופוזיציה אישרו את בקשות הממשלה ולא הטילו ספק בכך שהנסיבות הן של תקופת "חירום", ושיש הכרח ביטחוני בצווי המילואים.
כל זה התערער בשבועות האחרונים, כאשר המלחמה הוארכה באופן כמעט אוטומטי לכ־20 חודשים – פרק זמן דמיוני במונחי תורות הלחימה שעמדו בפני מנסחי חוק שירות המילואים בעת חקיקתו. התארכות הלחימה מציפה ביקורת כשגם גורמים בקואליציה מביעים אי נחת מהתמשכותה וסדקים החלו להופיע במנגנון האישור הכמעט אוטומטי בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
חשוב להבחין בין סדקים טכניים כמו המאבק החרדי להסדרת אי הגיוס של אברכים לצה"ל, או היעדרות ח"כים מההצבעה ברגע האחרון שרואים בוועדה לבין סדקים מהותיים. סדק מהותי הוא רגע שבו חבר כנסת שואל את עצמו בכנות, האם השתכנעתי מדברי ראשי מערכת הביטחון שמתקיימות "נסיבות חירום" שמצדיקות את הארכת צווי ה־8? האם גיוס המילואים לשם המבצע הקונקרטי התורן – כעת מדובר ב"מרכבות גדעון" – נדרש למען ביטחון המדינה? אלו שאלות שעולות מעל לכל שיקול מפלגתי. בדרך כלל, בזמני מלחמה, יש אמון במהלכי הממשלה. גם זו הנוכחית נהנתה מאמון כזה בחודשים הראשונים למלחמה, אך כעת יש רמה של ספקנות שגורמת לגורמי אופוזיציה וקואליציה גם יחד לשאול האם הם יכולים לעמוד באופן ישיר מאחורי שליחת חיילים פעם נוספת לשדה הקרב?
הראשונה שחרגה מהאישור האוטומטי הזה היא חה"כ מרב מיכאלי שכבר לפני כמה חודשים החלה להצביע נגד צווי המילואים. בסביבתה מבהירים באופן חד־משמעי שההתנגדות להארכת צווי ה־8 מבטאת התנגדות להמשך הלחימה, ומבטאת תפיסה שהמלחמה בשלב זה היא פוליטית בעיקרה. למעשה, אם מיכאלי סבורה שאת המלחמה יש לסיים, הרי שהיא מוכרחה להצביע נגד הארכת צווי ה־8.
בשבוע שעבר הצטרף אליה גם חה"כ אלעזר שטרן מיש עתיד. בשיחה עם כלכליסט הסביר שטרן, כי הוא לא נכנס לשאלה על הצורך בסיום המלחמה, אלא שבנקודת הזמן הזו, כשהממשלה מסרבת לקדם שוויון בנטל מול האוכלוסיה החרדית "היא לא מצליחה לשכנע אותי שהיא רתומה למלחמה הזו". ברשת X (טוויטר לשעבר) הוסיף שטרן כי גם ההתנהלות של נתניהו, אותה הוא מכנה "הסתה נגד גופי הביטחון ומוסדות המדינה", לא מאפשרת לו להשתכנע שאכן אנחנו במצב מלחמה. במילות החוק: אם שר הביטחון משוכנע שצווי ה־8 חיוניים לביטחון המדינה, הרי שהוא היה צריך להתנהל אחרת בסוגיית גיוס החרדים. ייתכן ששטרן מתחכם, אבל בסופו של דבר, שטרן מנסח התנגדות מהותית לצווי 8 בעת הזו. הוא לא יכול להשתכנע שהממשלה עצמה משוכנעת שאנו במצב חירום ושיש צורך קריטי בהפרת זכויות מאסיבית של חיילי מילואים, אם הממשלה מגלה חדלות אישים בסוגיית גיוס חרדים ורה"מ פוגע פעם אחר פעם בראשי ארגוני הביטחון.
ההתנגדות האחרונה הגיעה אתמול ומכיוון מפתיע, כשח"כ עמית הלוי מהליכוד בחר להצביע נגד הארכת צווי ה־8 בוועדה. הלוי הוא מבקר של התנהלות הלחימה בעזה מזה חודשים רבים. הוא סבור כי התכנית המבצעית של "מרכבות גדעון" לא תשיג את מטרות ביטחון המדינה המיוחלות, מכיוון שהיא לא תביא להכרעת חמאס ובדרך היא תסכן יותר חיילים מהדרוש. מכיוון שכך, הוא אומר לכלכליסט, כי הוא "לא יוכל לתמוך בהארכת צווי 8 עד שהתכנית תשתנה". הלוי אומר כי גם בעבר הוא נמנע מעת לעת. ההתנגדות המשמעותית כעת מגיעה לדבריו מאחר שהיו לו תקוות לתוצאה אחרת "עם שינוי המשטר האמריקאי, ועם החלפת הרמטכ"ל" אך למעשה, אנו רואים כאן התעוררות מהימין הפוליטי לכך שהכנסת מסרבת לקבל באופן אוטומטי את "השכנוע הפנימי" של שר הביטחון שגיוס החיילים הוא חירומי ודרוש לבטחון המדינה.
מבחינה טכנית, יש לממשלה עד לסוף השבוע בכדי לאשר את הארכת צווי ה־8. הקול של עמית הלוי מכאיב לממשלה הרבה יותר מההתנגדות של שטרן ומיכאלי, לא רק בגלל העובדה שהלוי הוא חבר קואליציה, אלא בגלל שדבריו משפיעים על חברי ממשלה בכירים כמו בן גביר וסמוטריץ'. אולם, יתר חברי הכנסת בוועדה צריכים לאמץ את קו החשיבה של הלוי, שמבין כי בשאלה של חיים ומוות, אי אפשר להסתמך על דרישת הממשלה האוטומטית. גם יתר חברי הכנסת מהקואליציה צריכים להבין שהתפקיד בוועדת חוץ וביטחון נוגע באופן יסודי לשיטת המשטר שלנו.
אי אפשר להתבסס כאן על שיקולים קואליציוניים. מדובר בהפרה החמורה ביותר של זכויות אדם ואזרח שמדינה דמוקרטית מבצעת, מוצדקת רק בחירום, ולא ייתכן שרק רשות אחת – הממשלה – תעשה זאת. יש צורך בביקורת אפקטיבית.
למרות שבית המשפט בישראל נחשב לאקטיביסטי, הרי שבשאלות מעין אלו, הוא נוטה לא להתערב. כך שהרשות היחידה שאמורה ומחויבת לבדוק את הגיוס היא הכנסת. בסופו של יום, יכולת הממשלה לנופף במצב חירום מסוכנת וחותרת תחת מהות השלטון הדמוקרטי, ועל הכנסת לאתגר את עצם ההכרזה התמידית על מצב החירום ואת הפגיעה העצומה בזכויות האזרח.
