טילים וכטב"מים ישראליים: גם התעשיות הביטחוניות נטלו חלק בקרבות בקשמיר
מערכות נשק שהתעשיות הביטחוניות הישראליות סיפקו להודו במיליארדי דולרים כיכבו בשבוע האחרון בקרבות בין הודו לפקיסטן. גם בצד הפקיסטני נמצאו טביעות אצבע ישראליות: מטוס הקרב הסיני שבשימוש צבא פקיסטן מבוסס על טכנולוגיות שיועדו למטוס הלביא שנגנז
הקרבות בין צבאות הודו ופקיסטן הסיטו את תשומת הלב העולמית מאלה שניטשים כבר יותר משנה וחצי בכל רחבי המזרח התיכון, כשברקע דאגה גוברת מהסלמה אפשרית לכדי מלחמה כוללת בין היריבות החמושות בארסנל גרעיני. אתמול דיווחה ארה"ב דיווחה כי השיגה הסכמות להפסקת אש בין הצדדים. חילופי המהלומות בין הודו לפקיסטן נמשכו גם בסוף השבוע, עם נוכחות בולטת של מערכות נשק ישראליות שהתעשיות הביטחוניות סיפקו להודו ברצף ארוך של עסקאות בשני העשורים האחרונים ומהבולטות שבהן נמצא החימוש המשוטט "הארופ".
מדובר בכטב"ם "מתאבד" עם טווח פעילות של כמה מאות קילומטרים שנושא מטען נפץ של כ־10 ק"ג. הוא מסוגל לחוג במשך כשש שעות ובגובה רב של כמה קילומטרים מעל אזור המטרה שאליה הוא מופנה, ועם קבלת פקודה ממפעילו שנמצא הרחק ממנו - לצלול אליה, להתפוצץ ולהשמיד אותה. ההארופ פותח ומיוצר במב"ת (מפעל ב') של התע"א במרכז הארץ, לצד גרסאות אחרות של "חימושים משוטטים" המבוססים עליו, בהם הארפי ומיני־הארפי, שמחיר כל אחד מהם הוא כמה מאות אלפי דולרים.
ההצטיידות של הצבא ההודי בהארופ החלה כבר לפני כ־15 שנה והתרחבה מאוד בשנים האחרונות, במסגרת עסקאות בהיקף שמוערך בכמה מאות מיליוני דולרים. גל התקיפות של צבא הודו בצדו הפקיסטני של חבל קשמיר באמצע השבוע שעבר כלל שימוש בעשרות חימושים מסוג זה. לפי דיווחים מפקיסטן, במהלך הקרבות יירט הצבא הפקיסטני בין 12 ל־25 כטבמ"ים משוטטים. ברשתות חברתיות פורסם תיעוד שרידיהם של אותם כטבמ"ים לאחר יירוטם. עם זאת, לא ברור אם בכל המקרים מדובר ביירוט מוקדם שסיכל תקיפה או שמדובר בשרידיו של כטב"ם לאחר שכבר פגע במטרה. מתיעוד שפורסם בסוף השבוע עולה כי באחד משברי המשוטט מוטבעים פרטיה של יצרנית של מערכת משנה שהותקנה בו, אנרקון שפועלת מאזור התעשייה ברקן שליד אריאל. החברה עוסקת בייצור ספקי כוח למגזר הביטחוני ועד לאחרונה הוחזקה בידי קרן פורטיסימו ונמכרה בסוף השנה שעברה לבל פיוז האמריקאית ב־320 מיליון דולר.
פקיסטן טענה גם כי הפילה מל"ט מסוג הרון, אף הוא פיתוח של תע"א שנמכר בעבר לחיל האוויר ההודי. הודו טענה מנגד כי יירטה כמה עשרות כטב"מים ששיגר צבא פקיסטן.
חבל קשמיר רווי הקרבות אינו הזירה הראשונה שבה מופיעים החימושים המשוטטים הישראליים. הארופ נרכש בעבר גם בידי צבא אזרבייג'ן, שתקף באמצעותו מטרות של צבא ארמניה במהלך העימותים המתמשכים בחבל נגורנו קרבאך.
לצד התעשייה האווירית גם המתחרה אלביט מערכות מכרה בשנים האחרונות ציוד בטחוני להודו, כמו ה"שרקרק" שעושה פעולות דומות לאלה של ההארופ אם כי הוא בעל טווח פעילות קצר יותר, כך גם משך המעוף שלו, כשעתיים והוא נושא ראש קרב (רש"ק) של כ־5 ק"ג. הוא מיועד למשימות חשאיות בזכות יכולתו לטוס במהירות גבוהה ולהותיר חתימה אקוסטית נמוכה. צבא היבשה של צבא הודו מצויד, בדומה לעוד כמה עשרות צבאות בעולם, באלפי טילי נ"ט מסוג ספייק שמתוצרת רפאל.
בניין הכוח הצבאי המתמשך של הודו, בעיקר מול סין ופקיסטן, הוביל לפני כארבע שנים להצטיידות הודית ב"שרקרק" במסגרת עסקה שהיקפה הוערך בכ־100 מיליון דולר. אחד התנאים לעסקה הוא ייצורו בתעשייה ההודית, תוך העברת ידע טכנולוגי הנחוץ לכך מצד החברה הישראלית.
אלביט מייצרת בהודו, עבור הצבא המקומי, גם את המל"טים המרכזיים שלה הרמס־450 והרמס־900. נוסף לכלי טייס בלתי מאוישים וחימושים משוטטים מסוגים שונים הודו הצטיידה גם בטילי ההגנה ברק 8 שפיתחה יחד עם התע"א. טילים אלה משולבים בספינות הקרב של חיל הים ההודי, והוטמעו גם בחילות האוויר והיבשה במסגרת שיתוף פעולה תעשייתי של משרד ההגנה ושל תע"א בהיקף של כ־3 מיליארד דולר.
מטוס קרב סיני שמבוסס על הלביא
הלחימה בין הודו לפקיסטן זימנה הצצה נדירה לאמצעי לחימה סיניים שבהם מצויד הצבא הפקיסטני. אחד המסקרנים שבהם הוא מטוס הקרב המשמש את חיל האוויר שלו J–10 מתוצרת קבוצת התעשייה האווירית צ'נגדו שפועלת במחוז סצ'ואן בסין. פקיסטן רכשה לפחות טייסת אחת של מטוסים מסוג זה, כמענה להצטיידות ההודית במטוסי הקרב ראפאל של דאסו הצרפתית. מומחי תעופה בעולם מצביעים על קווי הדמיון בין מטוסי J–10 הסיניים ל"לביא", מטוס הקרב הישראלי הגנוז שפיתוחו בתע"א הופסק ב־1987בגלל היעדר כדאיות כלכלית ולחצים כבדים מצד ארה"ב.
מומחים העריכו כי טכנולוגיות שיועדו למטוס הישראלי כמו מערכות קשר, אוויוניקה, מכ"ם וחומרים מרוכבים מצאו את דרכן לסין עם סגירת הפרויקט, אך הערכות אלה לא קיבלו מעולם אישור מצד גורמים רשמיים בישראל. לפי דיווחים, מטוס J–10 של חיל האוויר הפקיסטני הפיל שני מטוסים הודיים במהלך קרב אוויר.
גורמים במערב, וביתר שאת בארה"ב, עוקבים בקפידה אחר אותם דיווחים תוך ניסיון לנתח את ביצועי המטוס, כמו גם את אלה של מערכות נשק סיניות להגנה אווירית וטילי אוויר־אוויר לטווח ארוך בניסיון להפיק תובנות. זאת, בהנחה שצברות המערב יפגשו נשק ביני בעימותים עתידיים.
לפני כשבועיים משרד ההגנה ההודי אישר כי ירכוש מדאסו הצרפתית עוד עשרות מטוסי ראפאל שייקלטו בשורות חיל האוויר שלו לקראת סוף העשור במסגרת עסקה שהיקפה כמעט 7.5 מיליארד דולר.
אפשר שההתלקחות הנוכחית בחבל קשמיר תדחק בניו־דלהי להכריע בשאלות הקשורות לעסקת מטוסים נוספת. הודו מתלבטת אם לרכוש טייסת של מטוס הקרב הרוסי המתקדם SU–57 מתוצרת סוחוי או של F–35 של לוקהיד מרטין האמריקאית.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הציע לראש ממשלת הודו נרנדרה מודי להצטייד במטוס הקרב האמריקאי, שבו מצטייד גם חיל האוויר הישראלי, במסגרת הידוק הקשרים האסטרטגיים בין המדינות. בהודו מתלבטים כאמור בין מטוס הקרב הרוסי לבין זה האמריקאי, אך לפי הערכות מדובר ב"התלבטות" שנועדה לאלץ את ארה"ב להוזיל את העסקה שעל הפרק.
מה שעשוי להטות את הכף לטובת המטוסים האמריקאים הוא הניסיון המבצעי שמטוסי F–35 צברו, בעיקר במסגרת הפעלתם בידי ישראל במהלך המלחמה שצה"ל עדיין שקוע בה. הערכות אלה מתחזקות על רקע המגמה המתרחבת בהודו להפחתת הרכש שלה מתעשיית הנשק הרוסית. רוסיה היתה בעבר ספקית נשק מרכזית שלה, אך כיום הודו נוטה להפחית בהיקף העסקאות איתה בשל המלחמה המתמשכת באוקראינה מ־2022. זאת משום שהודו מתקשה לסמוך על כושר האספקה של רוסיה בשל עדיפותה לייצר לעצמה מלאים של חימושים ואמצעי לחימה שישמשו אותה מול אוקראינה.
בתוך כך, הודו מנצלת את הביקוש העולמי העצום לנשק שהתעורר בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה כדי להפוך בעצמה לאחת מספקיות הנשק המרכזיות בעולם. זאת, תוך ניסיון להשתלט על שווקים שפרנסו בעבר את תעשיית הנשק הרוסית כמו בדרום אמריקה, אפריקה ובחלק ממדינות ערב.
התעשיות הביטחוניות הישראליות אמנם דומיננטיות בהודו וזוכות להערכה מצד משרד ההגנה, הצבא וגופי הפיתוח הביטחוני המקומי אך הן נדרשות כל העת להרוויח את מקומן ואת מעמדן כשחקניות רלבנטיות בתת־היבשת. השתלבותן בחזון ההודי, להפוך ליצואנית נשק מרכזית בעולם במהלך השנים הקרובות כרוך בהמשך העברת ידע טכנולוגי שיאפשר בסיס ייצור של אמצעי לחימה על אדמת הודו.
ההתניה ליצרניות הזרות היא שיקימו עם חברות הודיות מיזמים משותפים שבהם אלה המקומיות יהיו בעלות השליטה. בתעשיות הביטחוניות בארץ מבינים שהחתונות ההודיות האלה עוד ינשכו לאנשי השיווק שלהן בישבן ויאתגרו אותם בשווקים התחרותיים ממילא.
שיא ביצוא הביטחוני מישראל
בינתיים הודו היא קניינית הנשק הגדולה בעולם, רק בשנה האחרונה הודחה מהמקום הראשון אל המקום השני בידי אוקראינה ברשימה שעשה מכון שטוקהולם לשלום. הניסיון לשנות את מעמדה ולהיות יצואנית מרכזית, חברות הודיות יבלטו יותר ויותר במכרזי הנשק של צבאות בעולם עם היצע שילך ויתרחב עוד ועוד.
מתוקף שיתופי הפעולה התעשייתיים שלה עם חברות ישראליות, כמו גם חברות ביטחוניות אחרות בעולם, אפשר שמוצרים המבוססים על טכנולוגיה מערבית יוצעו במחירים נמוכים משמעותית, בין השאר בזכות היכולת לייצר בזול. זה לא המצב הכי אידיאלי עבור התעשיות הביטחוניות בישראל והדבר ידרוש פקיחת עין ובקרה יעילה מצד האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני, כדי לשמר בכל זאת סודות מסחריים ויכולות ייחודיות.
עם זאת במערכת הביטחון יש תמימות דעים על כך שמדובר ב"כרטיס משחק" בשוק משתנה ורווי שחקנים. "עדיין, עדיף לנו להיות שם במצב הזה מלא להיות שם בכלל", אמר בכיר באחת התעשיות הביטחוניות לכלכליסט. "זה רק מוכיח את החובה שלנו לשמר את המובילות הטכנולוגית שתאפשר לנו להמשיך להביא את הייחודי ואת הערך המוסף לשוק העולמי".
ב־2023 היצוא הביטחוני של ישראל הסתכם ביותר מ־13 מיליארד דולר ונחשב לשיא של כל הזמנים. כמחצית ממנו הופנה למדינות באסיה ובהן הודו. את רוב ייצוא הנשק הישראלי לעולם מובילות שלוש החברות המרכזיות אלביט מערכות, התעשייה האווירית ורפאל.
בשבועות הקרובים אמור האגף ליצוא ביטחוני שבמשרד הביטחון לפרסם את נתוני ייצוא הנשק מישראל בשנת 2024 והם עשויים לשבור שיא נוסף. זאת, בשנה שבה התעשיות הישראליות היו חשופות להגבלות ועיצומים מצד מדינות בעולם במחאה על מהלכי צה"ל בעזה וניסיונות מצדן להקשות על אספקת חומרי גלם ולאפשר להן להשתתף בתערוכות ביטחוניות. מאידך, המעורבות והנוכחות של נשק ישראלי כמעט בכל זירת סכסוך אפשרית או בסביבתה הקרובה, לצד המשך הגידול במכירותיהן של החברות הביטחוניות יכולים בהחלט ללמד שיעור על צביעות ומוסר כפול של לא מעט מדינות בעולם.
