פרשנותמסמך הכניעה של נתניהו בפני סמוטריץ'
פרשנות
מסמך הכניעה של נתניהו בפני סמוטריץ'
על פי ההסכם המלא שנחתם עם הציונות הדתית, סמוטריץ' מקבל את האחריות לשטחים, לחינוך ולעלייה, ובעיקר אמצעים להשלטת יהדות אורתודוקסית משיחית שתפגע בצביון הדמוקרטי־חילוני של ישראל וביחסיה עם העולם
נקווה שלא נגיע לזה, אבל אם ביום מן הימים יחקרו היסטוריונים את הפיכת המשטר בישראל, אז המסמך ששמו "נספח להסכם קואליציוני לכינון ממשלה לאומית", יהיה אחד המפתחות להבנת האירועים. להבנת גודל הכניעה של נתניהו לסמוטריץ'.
שני האיומים המרכזיים של הקואליציה המתרקמת על הדמוקרטיה הישראלית הם ההפיכה המשפטית והכפפת השטחים לבצלאל סמוטריץ'. בין היתר, באמצעות הרס הממלכתיות של הצבא והמשפט. גם השתלטות על הפעלת הצבא בשטחים, וגם השתלטות על הייעוץ המשפטי ועמדות הפרקליטות ביחס לשטחים. אחת הדרמות שהוטמנו במסמך היא העברת הייעוץ המשפטי למינהל האזרחי – מהפצ"רית והפרקליטות הצבאית ליחידת ייעוץ חדשה, מוטית למתנחלים, שתוקם במשרד הביטחון. נגיע לכך בהמשך.
הנספח להסכם שמעוטר ב"בס"ד" נחתם ב־1 בדצמבר 2022. חתומים עליו סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית. החותמים עצמם מופיעים רק בחתימותיהם ולא בשמם. בצלאל סמוטריץ וכנראה יריב לוין. חלקים מהמסמך כבר פורסמו, לא כולם. ובכל זאת ראוי לצטט ולנתח את עיקריו. מהלשון למשמעות, מהנוסח אל מלוא הכוונות. האם המסמך הזה ייצא לפועל במלואו, בחלקו, עדיין אין לדעת. להתחייבויות שנתניהו נכרך בהן אין רקורד ומוניטין גבוהים, אבל הפעם נדמה שיש לייחל לעוד כישלון ביצוע והגשמה. זה יהיה קשה כי הפעם, כמו שתיכף תראו, הצד השני להסכם, סמוטריץ', רחוק מלהיות פראייר.
נתחיל דווקא מהסוף, מסעיף שלא זכה לכותרת. סעיף 21.1: "לשם כך (עיגון סמכויות השר של סמוטריץ' במשרד הביטחון — מ"ג), ובטרם השבעת הממשלה, יתוקן חוק יסוד: הממשלה באופן שבמשרד עליו ממונה שר יוכל להתמנות שר נוסף שיהיה אחראי על תחומים מסויימים בכפוף לשר הממונה על המשרד".
הסעיף הזה דורש מהצדדים לתקן את חוק היסוד עוד לפני הקמת הממשלה. כמו ששר המשפטים גדעון סער התריע השבוע, לכך נדרשת הארכה שנתניהו מבקש מנשיא המדינה. משמעות התיקון כאן היא האפשרות למנות "שר נוסף שיהיה אחראי על תחומים מסוימים". ממתי צריך שני שרים? כדי שניתן יהיה למנות שר שיפקח וישגיח על הזהות היהודית שאולי תקופח.
וזה מעלה אותנו לסעיף 6.3. לסיעת הציונות הדתית יינתנו שלושה שרים: שר האוצר (ברוטציה עם הפנים); שר העלייה והקליטה; שר ההתיישבות, שייקרא משרד המשימות הלאומיות ויתוספו לו הסמכויות ושטחי הפעילות האמורים להלן". לפני שנגיע לתוספות נציין גם שר רביעי שתקבל הציונות הדתית: "שר במשרד הביטחון ותחת אחריותו יהיו שטחי הפעולה של יחידות המתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) והמינהל האזרחי".
כלומר במקום שההר יילך למוחמד, כלומר המינהל האזרחי לסמוטריץ' באוצר, יבוא סמוטריץ באמצעות שליחו אל ההר, יתנחל במשרד הביטחון וישתלט על הנעשה בשטחים. "השר במשרד הביטחון", נאמר בהסכם, "יקבל אחריות מלאה על שטחי הפעולה של מתפ"ש והמינהל האזרחי".
ומה כוללת האחריות הזו? סעיף 21.4: "תשובות המדינה המוגשות לבג"ץ ע"י פרקליטות המדינה ביחס לנושאים באחריות השר יאושרו ע"י השר בתיאום עם שר הביטחון ובתיאום ובהסכמה עם ראש הממשלה". ובעברית פשוטה: את העמדה המשפטית של המדינה יגישו משפטנים "פוליטיים". אם הפרקליטות תחליט שלא להגן על מאחז שהוקם על אדמה פלסטינית פרטית יוכל השר של סמוטריץ' להתערב ולהפוך את העמדה.
המהלך הזה מחוזק ונתמך בסעיף 21.3: "מתפ"ש והמינהל האזרחי יקבלו את הייעוץ המשפטי ביחס לכלל הפעילות המבוצעת על ידם מאגף היועמ"ש למערכת הביטחון".
וכאן טמונה דרמה גדולה. המינהל האזרחי הוא יחידה צבאית שב־70 השנים האחרונות מקבלת ייעוץ משפטי מהפרקליטות הצבאית. וכאן מכפיפים את הצבא לייעוץ משפטי אזרחי ממשפטנים מוטים פוליטית. במקום ייעוץ משפטי שמשקלל את זכויות כל הגורמים בשטח ובכללם התושבים הפלסטינים, נקבל ייעוץ שמתחשב בעיקר במתנחלים. וסמוטריץ' דואג לעבות את אגף הייעוץ הזה: 7 תקנים של יועמ"שים שלא יפחתו מדרגה א4 ועוד 15 תקנים א3 ותקן אחד בדרגה א5 — דרגה בכירה שמקבילה ליועץ משפטי של משרד ממשלתי.
ונחזור למשרד המשימות הלאומיות שבראשו יעמוד שר ההתיישבות. המשרד הזה, לפי ההסכם, יתפח כדלקמן: סעיף 13: "תחום זהות יהודית יועבר מהמשרד לשירותי דת למשרד המשימות הלאומיות ויהפוך למינהלת בראשות ראש מינהל ועוד חמישה תקנים". סמוטריץ, כפי שראינו, דואג לא רק לעקרונות אלא לביצוע, עד רמת התקנים. סעיף 14: "אגף תרבות יהודית, על תקציבו ותקניו, יועבר ממשרד החינוך למשרד המשימות הלאומיות". כלומר, שר החינוך הנכנס כבר נשדד פעמיים. בידי אבי מעוז ובידי משרד המשימות הלאומיות של סמוטריץ'.
סעיף 19 משלים את השתלטות סמוטריץ על החינוך הממלכתי דתי: "כלל חברי המועצה לחינוך ממלכתי דתי...למעט שני חברי המועצה שממנה שר החינוך, ימונו בהסכמה ביו יו"ר הציונות הדתית לראש הממשלה ו/או שר החינוך...".
לפי סעיף 8.1 יקבל ח"כ מהציונות הדתית את ראשות ועדת חוקה חוק ומשפט. חלק משירותי הדת יועברו לטיפולה של הוועדה הזו אבל עיקר חשיבותה היא בשליטה על התהליך והקצב של החקיקה, במיוחד חוקי היסוד. סמוטריץ, באמצעות הוועדה הזו, מקבל את המפתח לחקיקות שבכוחן לשנות את המשטר, לשנות את צביונה של מדינת ישראל.
סעיף 10 קובע ש"שר העלייה והקליטה מהציונות הדתית יעמוד בראש קבינט העלייה והקליטה". זו הפינה של חוק השבות שגם אתה סוגר סמוטריץ'. בידו האחת, כמחוקק, הוא ישנה את חוק השבות, בידו השנייה כשר הוא ישגיח שלא יתקבלו כאן נכדים של יהודים או כאלה שעברו חינוך לא אורתודוקסי.
מסמך זה למי שמודאג, ממה שיש בו או ממה שחסר בו, אינו כולל את כל האיומים שמתגבשים ומופצים בידי חברי הקואליציה החדשה. ההפיכה המשפטית למשל לא כלולה בו. הטיפול בפיסקת ההתגברות מצוי כרגע בטיפולם של החרדים, גפני ויהדות התורה. אותה ההתגברות על בג"ץ שרק לאחרונה סייע לחרדים מול קיצוץ התמיכות בידי שר האוצר אביגדור ליברמן שביקש לתמרץ את הגברים החרדים לצאת ולהתפרנס. בג"ץ דחה, ולמעשה הסיר מעליהם את רוע הגזירה.
פסקת ההתגברות, כמו החוק הצרפתי, הרחבת חסינות חברי הכנסת, ביטול עילת הסבירות, ביטול שיטת ה'סניוריטי' במינוי נשיא בית המשפט העליון, מינוי יועמ"שים ושופטים בידי פוליטיקאים – כל אלה יגיעו בחבילה אחרת ממנה יבקעו גם היוזמות לביטול משפטו של נתניהו. הנספח הנוכחי מתרכז במשרד הביטחון. לא רק, אבל בעיקר. "יחד עם הסכמות נוספות", נכתב בו, "הוא יהווה נספח להסכם קואליציוני מלא שייחתם עם סיעת הציונות הדתית".
שלושה שרים לשבעת חברי הכנסת של הציונות הדתית. מפתח חלוקה נדיב הן בכמות ובעיקר באיכות. השביעייה של סמוטריץ' שספק אם בכלל הייתה חוצה את אחוז החסימה, נחתה בכנסת על גבו הרחב של איתמר בן גביר, שאלמלא נתניהו ספק אם בכלל היו חוברים יחד ומגיעים עד הלום. ואחרי כל זה, הם מקבלים את האוצר ברוטציה עם הפנים, נתחים משמעותיים בביטחון ובחינוך והשפעה רוחבית על צביונה היהודי הדמוקרטי־חילוני של המדינה.
ארבעה עמודים בסך הכל נושא המסמך, אבל בשורתו ברורה. סמוטריץ מקבל את האחריות לשטחים, לחינוך, לעלייה. ובעיקר את המנופים להשלטת יהדות אורתודוקסית, משיחית, גזענית, נוקשה ומסתגרת. כזו שתפגע לא רק במרחב הדמוקרטי־חילוני אלא גם ביחסינו עם יהדות ארה"ב והעולם, ועם הקהילה הבינלאומית. כל אלה נארזו במסמך ההתקפלות הגדול והמדהים הזה שחתם הליכוד עם הציונות הדתית.
