פרשנות
המאבק על מינוי יו"ר לתע"א: כשפוליטיקה גוברת על מקצועיות
התמיכה של דודי אמסלם במינוי גלעד ארדן ליו"ר התעשייה האווירית, ומולה ההתנגדות של ישראל כ"ץ, חושפות שוב עד כמה החברות הממשלתיות משועבדות לאינטרסים פוליטיים; סאגת מינוי ארדן אינה חריגה בנוף, אלא חלק משיטה שבה תפקידי מפתח בחברות הביטחוניות הופכים לתגמול לפוליטיקאים – על חשבון ניהול מקצועי שיכול להצעיד את התעשייה קדימה
המריבה של שר הביטחון ישראל כ"ץ והשר שאחראי על החברות הממשלתיות, דודי אמסלם, על מינוי יושב ראש לתעשייה האווירית, מעידה יותר מהכל על הפוליטיזציה של החברות הממשלתיות.
פוליטיזציה בתעשייה האווירית אינה דבר חדש, היא הפכה למעוז מרכזי של הליכוד אחרי שנות דור שבהן חיים כץ היה יו"ר ועד העובדים, תפקיד שכיום מכהן בו בנו יאיר.
אין שום ממלכתיות או שיקול מקצועי בהפיכתו של שגריר ישראל לשעבר באו"ם, חבר כנסת ושר לשעבר מהליכוד גלעד ארדן למועמד המרכזי לתפקיד היו"ר, והמושא למלחמה הגלויה בין כ"ץ לאמסלם.
לא מדובר במועמד מקצועי, יוצא חיל האוויר למשל או מנהל בכיר במשק, שהוצע לעמוד בראש תע"א, כי אם פוליטיקאי מן המניין – בדיוק כמו אלה שהבטיחו לו את המינוי ובדיוק כמו זה שמנסה כבר למעלה משלושה חודשים לטרפדו.
אין שוני בנסיבות שהובילו לקידום מינויו של ארדן לתפקיד, מהנסיבות שבגינן קודם לפני כשלוש שנים מינוי עמיר פרץ בידי שר הביטחון לשעבר בני גנץ, או מינויו של יובל שטייניץ ליו"ר חברה ביטחונית ממשלתית אחרת, רפאל, בידי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט.
אגב רפאל, את מינויו של אחד הדירקטורים שלה, פרופ' אלון פיקרסקי קידם בקיץ האחרון לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר שהתרשם עמוקות מכישוריו כשניהל בהיותו מנהל האגף הכירורגי של הדסה עין כרם את ניתוח הבקע שלו ואת הניתוח להוצאת התוספתן של אשתו שרה.
בין אם ימונה בסופו של דבר ליו"ר תע"א, בעקבות הלחץ הכבד שמפעיל אמסלם באמצעות רשות החברות הממשלתיות על הדירקטורים שלה, ובין אם כ"ץ יטרפד את המינוי – ארדן לא יביא לחברה הביטחונית שום ערך מוסף שיכול היה להביא לה מנהל מנוסה במשק או בעל סמכות ביטחונית שהתמקצע בתחומי הליבה שמעסיקים את החברה.
ואין הכרח שהוא יהיה גנרל שפשט זה עתה את מדי חיל האוויר הכחולים ותלה את סרבל הטיסה שלו. הוא יכול להיות גם דמות בכירה מעולמות המחקר והמדע, או יוצא תעשייה גדולה שמצטיינת בקידום מיזמי חדשנות ומכיר היטב את השוק ואת השפה שלו.
הרי התעשייה האווירית יוצאת מגדרה כבר שנים כדי להעביר למשק מסרים שהיא פועלת כחברת הייטק, בניסיון מאמציה לגייס לשורותיה "טאלנטים" וכישרונות שיביאו אליה חשיבה יצירתית ופורצת דרך שעל בסיסה יובילו מיזמים שבקצה שלהם מערכות עילית.
היא מתעקשת בשיח שלה עם הממונה על השכר באוצר שמרסן את גובה השכר המשולם בה על כך שהיא מתחרה על הון אנושי מוביל עם חברות הייטק. מי ראוי וטוב עבורה ממנהל בכיר בהייטק שכבר עשה וראה ומשהו, כדי להצעיד את החברה הביטחונית הממשלתית אל המקום הזה בדיוק, ולא רק מהשפה כלפי חוץ כשזה נוח ותועלתני?
אבל טובת המדינה, ובטח לא טובת התעשייה האווירית, עומדת לעיני השרים שמועלים בתפקידם ורואים בה ארגז חול למשחקיהם הפוליטיים. המרוויחים הבודדים במצב הנפסד הזה הם הפוליטיקאי שמספרו עלה ברולטת מינויים מרקיבה, הפך ליו"ר של חברה ביטחונית גדולה ונהנה ממשכורת נאה, בונוסים נאים לא פחות, כבוד וטיסות במחלקה הראשונה ואלה שממנים אותו כי עכשיו הוא יהיה "חייב להם משהו". והמדינה? שתישרף המדינה.
