מבחן רכב
קיה קרניבל הייבריד: מנוע היברידי, שמונה מושבים ואפס בושה בגודל
קיה קרניבל החדש ענק ולא זול, אבל לפחות הנהיגה בו לא מרגישה כמו ניווט קרון רכבת. למרות שהמנוע ההיברידי מעורר געגועים לדיזל של הדור הקודם, מדובר במיניוואן שמבצע בדיוק מה שנדרש ממנו וימצא בית חם אצל לא מעט משפחות
שוק המיניוואנים הישראלי מרתק. כן, המיניוואנים, הקרונות הגדולים והממונעים האלה שאין בהם חן, שמיועדים להסיע שישה או שמונה ילדים בדרך לבית הספר, או במקרה של לא מעט מיניוואנים, לכולל.
מדוע דווקא הנפילים של ענף הרכב הישראלי מעניינים? מכיוון שמדובר בשוק ייחודי: חשמליות סיניות יש למכביר בסין ובישראל, יש להן אינספור יבואנים. אותו הדבר עם מכוניות משפחתיות, או רכבי כביש שטח. אבל מיניוואנים הם עניין שונה. הם רכבים שעיקר השוק שלהם הוא בכלל בארצות הברית ושם יש להם לא מעט דגמים: הונדה אודיסי, טויוטה סיינה, קיה קרניבל.
העניין הוא שרוב המיניוואנים האמריקאיים לא עשו עלייה לישראל באמצעות יבואני הרכב הישירים. כלומר, כיום ניתן לרכוש בישראל את רוב דגמי המיניוואנים הנפוצים בארצות הברית, אבל רק ביבוא עקיף או יבוא אישי, כלומר מסוכנים שרוכשים את הרכבים לא ישירות דרך יצרני הרכב. אבל לכלל הזה יש חריג אחד: קיה קרניבל הוא המיניוואן היחיד שמיובא לישראל בתקינה צפון־אמריקאית על ידי יבואן רכב ישיר.
1 צפייה בגלריה
תא הנהג של קיה קרניבל הייבריד. שני מסכים, בלי שטויות ואפליקציות מפריעות
(צילום: דניאל קמפוס)
אגב, גם לתקינה הצפון־אמריקאית יש סיבה: התקינה האירופית הפכה להיות מחמירה מאוד, יקרה מאוד, גדושה במערכות בטיחות ברכב, חלקן חשובות. אז היבואנית הביאה את קרניבל החדש בתקינה צפון־אמריקאית. כלומר אנחנו מקבלים את מה שמקבלות משפחות בפרברים של ניו ג'רזי.
קיה קרניבל הנוכחי הוא למעשה מתיחת פנים, כלומר שדרוג של הדגם הקיים. הדור היוצא היה שונה, היתה לו חזית וולגרית שנועדה למשוך תשומת לב. הדור החדש נראה הרבה יותר טוב. מאחור עדיין מדובר ברכב ענק: הצדדים שלו ענקיים, הגג גבוה מאוד ועליו מותקנות מסילות גג שלא יכולות להחזיק מטען אמיתי, הדלת האחורית ענקית ונפתחת למעלה, זה לא כל כך נוח אם חונים קרוב לרכב שמאחור. זה מיניוואן שלא מתבייש בממדיו הענקיים. לנסות ולהחנות אותו בתל אביב, או בבני ברק, זו משימה קשה. מומלץ לשריין חניה מראש.
לא מרגיש כמו קרון ענק
המנוע של הקרניבל הוא עניין חשוב, כי זוהי המערכת ההיברידית הראשונה שיש בדגם. הדור היוצא של קרניבל היה אחד הבודדים בשוק שהציעו, בין היתר, מנוע דיזל, והמנוע ההוא היה מצוין. הזרקה ישירה, שמונה מהירויות. עכשיו הדיזל הולך ונכחד, אז יש חלופה היברידית: מנוע טורבו בנפח 1.6 ליטרים ומערכת עזר חשמלית. תיבת ההילוכים אוטומטית, בעלת שש מהירויות. זה מנוע חסכוני, הוא מאפשר הגעה לצריכת דלק סבירה מאוד של כ־14 ק”מ לליטר. הוא עובד יחסית בשקט ועושה עבודה טובה מאוד בשיוט בין־עירוני. בעיר ובמאמץ מורגש שחסרות לו עוד מהירות או שתיים בתיבת ההילוכים האוטומטית, בעליות ארוכות הוא מתאמץ. זה לא מורגש מאוד, אבל כנראה פוגע בצריכת הדלק.
על התנהגות כביש אין הרבה מה לדבר: זה מיניוואן, לא מכונית ספורט. קרניבל משכך היטב, עושה את מה שמוטל עליו בצייתנות. כן חשוב לציין שקרניבל מרגיש הרבה יותר כמו רכב כביש־שטח, כלומר התחושה בזמן נהיגה בו אינה מסורבלת, הוא לא מרגיש כמו קרון ענק.
מה שחשוב למי שרוכש רכבים כאלה הוא הפנים, כמה אנשים נכנסים, כמה מטען, וכאן יש מגמה מעורבת. מכיוון שבמיניוואן עסקינן, נתחיל בשורת המושבים האחורית ובתא המטען. בניגוד להרבה רכבים שמתיימרים להיות "שימושיים" מכיוון שיש להם שלוש שורות מושבים, לקרניבל יש תא מטען אמיתי. גם כאשר שורת המושבים השלישית זקופה, אפשר להכניס בו עשרות שקיות של קניות. הסיבה היא תא המטען העמוק. אגב, זה גם אומר שקצת קשה להכניס אליו מטען.
שורת המושבים השלישית מרווחת, ברמה שכמעט מאפשרת הושבה של מבוגרים. ויש שקעי USB ופתחי מזגן אישיים. שורת המושבים השנייה אותו הסיפור: מאוד מרווחת, הכל נע על מסילות לטובת קלות כניסה ותפעול, ניתן לפרק מושבים, יש פתחי מיזוג ושפע של שקעי טעינה, כמו גם בקרה אינדיבידואלית למערכת בקרת האקלים. אבל בשורה השנייה במקום שלושה מושבים מופרדים, יש שני מושבים בצדדים ובאמצע סוג של ספסל קטן ונוקשה. זה לא כל כך נוח. מעבר לזה, איכות החומרים בשתי השורות האחרונות ברכב והבחירה ב"עור טבעוני", שהוא חיקוי עור גס לא עושה טוב לתחושה.
מקדימה אין הרבה תלונות: תנוחת הישיבה טובה. מול הנהג יש שני מסכי מידע עיקריים, בלי שטויות של תאורה מתחלפת, אפליקציות וצלילים. מה שכן, קיה עדיין משתמשת במערכת שמאפשרת בחירה ידנית בין ממשק בקרת אקלים ובקרת מולטימדיה, כלומר יש שורה אחת של כפתורים ואפשר לבצע בה שינוי. כיום הממשק הזה, שלפני 3 שנים הרגיש כמו שיא החדשנות, מרגיש מיושן.
חוסר במערכות בטיחות
אבל אלה זוטות, החלק הקדמי של תא הנוסעים של הקרניבל מאוד תכליתי. מעבר לכך: דווקא קרניבל, שהוא רכב משפחתי, אינו מצויד במערכות בטיחות חשובות, שאינן נדרשות על ידי החוקים בארצות הברית. מערכת התרעה במצב היסח דעת, שמצילה את הנהג כשהוא מסובב ראש לילדים, אין. מערכת להתרעה על השארת ילדים ברכב אין, רק כזו שמזכירה שאולי נשאר ברכב איזה ילד. מערכת בקרת מהירות חכמה אין. חבל.
בשורה התחתונה: כמוביל נוסעים, קיה קרניבל עושה עבודה טובה מאוד. מי שיקנה אותו כנראה לא באמת ייתן דעתו על מה שלא בסדר בו, כמו איכות החומרים בחלק האחורי או שהמערכת ההיברידית יעילה, אבל יש לה גם חסרונות משלה.
אבל נושא אחד עודנו פתוח: המחיר. 340 אלף שקל הם לא מעט עבור מיניוואן, וכאן המאפיינים הייחודיים של שוק המיניוואנים נכנסים לתוקף: מי שמייבא ארצה מיניוואן של טויוטה או הונדה ביבוא אישי או מקביל יכול למצוא לא מעט דילים בשוק שהופכים את המיניוואנים היפניים למאוד משתלמים. ומעבר לכך, בשוק יש כיום גם מיניוואנים סיניים חשמליים שהמחיר שלהם אינו מגיע ל־300 אלף שקל, ובניגוד לשוק הרכב היותר עממי, חבילת הערך שהם מציעים כיום אינה רעה בכלל.
סביר להניח שלקרניבל ימצא בית חם בלא מעט ציים ואצל לא מעט משפחות מרובות ילדים, פשוט מכיוון שמדובר באחת האפשרויות היחידות בשוק. וכמיניוואן הוא גם עושה עבודה טובה. רק חבל שאין יותר את מנוע הדיזל של קודמו, שבהחלט היה משדרג את הדגם.
אהבנו: מרווח פנימי, שימושיות
פחות אהבנו: מחסור במערכות בטיחות, איכות חומרים
מתחרים: טויוטה סיינה
לסיכום: שחקן כמעט בודד בשוק. לא מושלם אבל עושה את העבודה
קיה קרניבל הייבריד
מנוע: בנזין, 1,598 סמ"ק. הספק מרבי 180 כ”ס, מומנט מרבי 27 קג”מ. מנוע חשמלי: הספק מרבי: 74 כ"ס. מומנט מרבי: 31 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 190 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־9.3 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 14.08 קילומטר לליטר. נתוני מבחן: 13.1 ק"מ לליטר
בטיחות: 8 כריות אוויר, טרם נבחן במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
קבוצת זיהום: 15
מחיר: 340 אלף שקל
