מתכנן חניון הברזל שקרס הורשע בגרימת מוות ברשלנות: "ניתן היה למנוע את הכשל"
בית המשפט קבע כי חנוך צחר היה אחראי לכשל ההנדסי שהביא למותם של שישה אנשים בחניון הברזל ברמת החייל ב-2016. לפי הכרעת הדין, התכנון של החניון היה לקוי וצחר לא ביצע את הבדיקות ההנדסיות הנדרשות: "ביצע שורה של טעויות קריטיות ומשמעותיות שהובילו לקיפוח חיי אדם"
בית משפט השלום בתל אביב הרשיע היום (ד') בגרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות את חנוך צחר, מתכנן החניון ברחוב הברזל ברמת החייל, שתקרתו קרסה בשנת 2016 באסון שהביא למותם של שישה אנשים. יחד עמו הורשעה החברה שהוא אחד מבעליה, שותפות המהנדסים מילר-שנבל-צחר ושות'.
בהכרעת הדין כתב סגן הנשיאה, השופט אור ממון, כי הכשל שהוביל לקריסת החניון הוא "כשל חדירה" – וקבע שצחר היה אחראי לכשל ההנדסי, משום שלא תכנן את התקרה לפי התקן המחייב, ואף משום שלא ביצע בדיקות הנדסיות הכרחיות כמו חישובי חדירה לתקרה במהלך התכנון, "בדיקות שניתן היה לבצען בקלות יחסית, ואם היו מבוצעות הכשל היה מתגלה וסביר שנמנע".
כתוצאה מהתמוטטות חלק ממבנה חניון הברזל, שהיה בשלבי בנייה סופיים, בספטמבר 2016, נהרגו שישה פועלים שעבדו באתר: אולג מישאלוב, אולג יעקובוב, רוסלן איסקוב, איעד מערוף, דואבשה מוחמד ודניס דיאנצו, ונפצעו 23 פועלים נוספים.
כתב האישום בפרשה הוגש בדצמבר 2020, במקביל לסגירת התיק אז נגד מבצעת הפרויקט חברת דניה סיבוס והמנכ"ל שלה רונן גינזבורג. בתיק הואשמו גם המהנדס אריאל בבג'נוב וחברת ירון-שמעוני-שחם מהנדסים ויועצים, בקשר למעורבותם באישור תוכניות הקונסטרוקציה של החניון. ב-2023 הפרקליטות הגיעה איתם להסדר טיעון מקל, במסגרתו יוחסה להם עבירה התנהגותית של מעשה פזיזות ורשלנות וסוכם כי הצדדים יעתרו במשותף ל"אי הרשעה", הטלת צו מבחן ופיצוי למשפחות המנוחים בגובה 100 אלף שקל.
לאחר מכן נמשך המשפט נגד צחר והחברה בה היה שותף. הוא כפר באישומים נגדו וטען שהתכנון שביצע היה תקין וראוי, וההתמוטטות אירעה בשל התנהלות "ביצועית" באתר ועומסים חריגים על התקרה - ערימת אדמה בגובה 2.5 עד 3 מטר שהוערמה על התקרה וכן כלי עבודה כבדים שנסעו על התקרה במסגרת העבודה באתר.
אלא שבית המשפט דחה את עמדת ההגנה, ובהכרעת הדין נקבע כי "בפועל, התסבולת לחדירה בתקרה שתכנן הנאשם הייתה נמוכה ביותר מפי 2 מהנדרש. ועל כן, כבר מעת סיום התכנון, המבנה שתוכנן ובהמשך הוקם לפי תכניות הנאשם ענה להגדרה של 'מבנה מסוכן'". עוד נקבע כי "ביום האירוע, ריאקציות שנבעו מעומסים שהיו על תקרת החניון הובילו לכשל חדירה ולהתמוטטות התקרה. מדובר בריאקציות צפויות, שהן נמוכות באופן משמעותי מכוחות התכן, שלו היה הנאשם מתכנן את המבנה לפיהן, אזי הקריסה לא הייתה מתרחשת". עוד נקבע בהכרעת הדין שמעבר לכשל הבסיסי והחמור שהוביל להתמוטטות המבנה, היו בתוכניות של צחר "כשלים הנדסיים נוספים, כמו למשל אי עמידה בתקן בהיבט של מניעת התמוטטות בשרשרת – כשל שהוביל להתמוטטות נרחבת של המבנה".
יצוין שהחניון התת-קרקעי שהתמוטט היה אמור לספק כ-500 מקומות חניה, ולמעשה אמור היה להיפתח לשימוש הציבור זמן קצר לאחר קרות האסון. על תקרת החניון התקיימו עדיין עבודות פיתוח ופיזור אדמה, כאשר הייתה אמורה להיות מוקמת מעליו גינה, שבילים ואף תוכננה לעבור מעליו בעתיד רכבת קלה.
ביהמ"ש קיבל את טענת עוה"ד אסף שביט, אריאל גטניו ואור גוטמן מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), לפיה התכנון של צחר היה לקוי במספר היבטים, וכי הוא לא ערך בזמן אמת בדיקה שתבחן את נושא החדירה, ובנוסף שהוא היה צריך לצפות את העומסים על התקרה - ערימת העפר וכלי העבודה - ולתת להם מענה. ביהמ"ש קיבל גם את הטענה כי אם צחר היה מתכנן את התקרה בהתאם לתקן, אותם עומסים צפויים לא היו גורמים להתמוטטות.
השופט ממון הביע צער על הנאשם צחר, וכתב ש"מדובר באדם שאינו צעיר לימים, מאחוריו היסטוריה מקצועית מפוארת, אך הוא ביצע שורה של טעויות קריטיות ומשמעותיות שהובילו לקיפוח חיי אדם. כמו כן, בחינתו בדיעבד את הדברים לא הובילה לקבלת אחריות על טעויותיו הרבות, אלא חלף זאת, הנאשם 'יצר' תזות חלופיות שאינן תואמות את המציאות ומסר תשובות מתחמקות, מתוך מטרה לחמוק מאחריות".
