שר הכלכלה ניר ברקת מציג פער עצום בין הצהרות בתחילת הקדנציה לעשייה בפועל. מה שהחל כמאבק “חסר פשרות” בחברות המזון, והבטחות להכניס עוד מוצרים תחת צו הפיקוח על המחירים, הסתיים בקידום אישי חסר תקדים למוצרי המונופלים הגדולים ועידוד מכירתם בהנחה על חשבון ספקים קטנים. זאת באמצעות קמפיין במימון כספי המסים של הצרכנים למיזם שיצר, "הסל של ישראל".
הזלזול מצד חברות המזון בברקת בא לידי ביטוי בסירובן לדחות או לבטל העלאות מחירים. ברקת מצידו תקף את אסם והצטלם עם אריזות מוצריה, שעליהן הדביק מדבקות שחורות, כ”ביוש רגולטורי". גם שטראוס חטפה כשהעביר אותה ל”רשימה השחורה” של חברות שלא נענו לבקשתו לבטל התייקרויות. מאחורי הקלעים דרש מנכ"ל המשרד דאז, אמנון מרחב, מהממונה על התחרות מיכל כהן להוציא דרישת נתונים לחברה המרכזית למשקאות, אף שלא היתה אינדיקציה לעבירה מצידה. סירובה האיץ את העשייה המרכזית של ברקת — ניסיון כושל להדיח את כהן.
לאחר שבקדנציה שלו נרשמו העלאות המחירים החדות ביותר במזון, השיק ברקת את פרויקט “הסל של ישראל”, שמבוסס על מכרז בין הקמעונאים להוזלת סל של 100 מוצרים, ברובם עתירי סוכר, מלח ושומן. קרפור, שהיתה היחידה שניגשה למכרז וזכתה בו, ציפתה לזינוק חד במכירות, רק כדי לגלות שהן דווקא ירדו.
לצד הכישלון בטיפול ביוקר המחיה, רשם ברקת הצלחה אחת: אישור לקלוט אלפי עובדים זרים, שמאפשרים לקמעונאיות הגדולות לתת שירות.
