פרשנותהמלחמה מנפחת את ניגוד העניינים של נתניהו
פרשנות
המלחמה מנפחת את ניגוד העניינים של נתניהו
כעת לא רק משפטו הפלילי מציב את בנימין נתניהו בניגוד עניינים אלא גם הישרדותו הפוליטית לאחר המלחמה, המוניטין והמורשת שלו. במקביל, בעתירה לסילוקו מהכס, שהוגשה לפני חצי שנה, אפילו לא נקבע מועד לדיון
החיים הקשים באמת צפויים לראש הממשלה בנימין נתניהו אחרי שתסתיים המלחמה. מצבו הפוליטי אפילו בליכוד עשוי להתערער, יפרצו מחאות ענק לסילוקו, ירבו הדרישות להקמת ועדת חקירה - גם על מחדל 7 באוקטובר וגם על ההתנהלות הגרועה של ממשלתו בהמשך. ולצד כל אלה תשוב השגרה הרגילה. בבית המשפט המחוזי יתחדש משפטו הפלילי ובבג"ץ יחזרו העתירות לסילוקו. ואולי גם ועדת החקירה לאסון המירון תשליך את הגפרור שלה למדורה.
כל ה"טוב" הזה מוקפא כעת תחת ה"שקט יורים", שמאפשר לנתניהו להתפנות לפוטו־אופים מגוחכים עם קסדה, לנאומי "הנחיתי" שפותחים מהדורות חדשות, ובעיקר - לקנות זמן התארגנות ליום שאחרי. בהחלטה הטובה ביותר שקיבל עד כה הוא הכניס את בני גנץ וגדי איזנקוט אל מתחת לאלונקה הלאומית, אבל גם האישית, שעליה הוא רובץ בהמתנה לבאות. את ההצלחות הוא כבר יידע לרשום על שמו, את הכישלונות - על שמם.
כל זה מחזיר אותנו לשאלה הגדולה של ניגוד העניינים שהוא מצוי בו. ניגוד עניינים שכבר נפרש אל מעבר לאיסור מעורבותו במשפטו הפלילי. ניגוד העניינים הרחב יותר שהתעדכן גם בעתירה שעדיין ממתינה לבירור - של דן חלוץ ועוד 36 בכירי צבא, אקדמיה, הייטק ורפואה. באמצעות עו"ד דפנה הולץ־לכנר הם טוענים, בין היתר: "כיצד יוכלו במצב הדברים הנוכחי, כל חייל וכל חיילת, וכן כל הורה של חיילים אלו והציבור בכללותו, לדעת כי המשך סיכון חייהם במלחמה אינו נובע משיקולים אישיים של ראש ממשלה במשפטו הפלילי".
העתירה הוגשה במאי, הרבה לפני הטבח והמלחמה. אז היא נגעה לניגוד העניינים שבקידום "רפורמות" ההפיכה המשטרית. בינתיים, שודרג והתעצם ניגוד העניינים לאינטרס לכאורה של נתניהו שלא למהר ולסיים את המלחמה.
כרקע, חשוב להבחין בין שני מצבים שבהם יכולה להכות הסנקציה המשפטית של הרחקה מתפקיד בתגובה להפרת ניגוד עניינים. הראשון קשור לחוק הנבצרות, שאינו קשור לעתירה של חלוץ ושות'. החשש הגדול של נתניהו הוא שהיועמ"שית גלי בהרב־מיארה תתרגם את הפרות ניגוד העניינים שלו להוצאתו לנבצרות. "נבצרות תפקודית" להבדיל, בנוסף ל"נבצרות בריאותית". לכן תיקן את חוק יסוד: הממשלה כדי לסלק את הסכנה הזו ולהותיר רק את "הנבצרות הבריאותית". ואחרי שסילק, הודיע שהוא "נכנס לאירוע", כלומר לבחוש בגלוי ב"רפורמות" המשפטיות שמשרתות אותו בגלוי ובעקיפין. בתגובה, הוגשו בג"צים, וכעת ממתינים להחלטה אם חוק הנבצרות המתוקן חל מיידית (ואז היועמ"שית מנועה מלקבוע "נבצרות תפקודית") או שתחולתו תיכנס לתוקף מאוחר יותר, ואז נתניהו חשוף להרחקה בנסיבות קיצוניות של ניגוד עניינים.
העתירה של חלוץ שונה לגמרי. גם מקורה בניגוד עניינים, אבל לא כזה שמוביל לנבצרות, אלא לפסילה מינהלית שמתחייבת אצל כל נושא תפקיד בשירות הציבורי שנמצא במצב מובהק של ניגוד עניינים, שהופר ההסדר שנקבע לגביו.
העתירה הוגשה לפני חצי שנה. ביולי קבעה השופטת רות רונן שהיא תועבר לדיון "בהקדם". זה לא קרה. עד היום לא נקבע ולא נמצא מועד לדיון. היו גם סיבות לגיטימיות. למשל, הבג"ץ לביטול עילת הסבירות ששאב אליו את כל 15 השופטים, כשבמקביל התנהלו הבג"צים על הנבצרות והדיון בעניין הוועדה לבחירת שופטים. יש כנראה גבול לכמות העתירות שניתן להכיל, והיום אנחנו בכלל במלחמה.
לעתירת חלוץ הוגשה תגובה מקדמית של בהרב־מיארה שלפיה סוגיית ניגוד העניינים מטופלת "באופן שוטף, כדין וכנדרש". ההרכב הבכיר של שופטי בג"ץ - הנשיאה אסתר חיות (שבינתיים פרשה והוחלפה על ידי השופט נעם סולברג), עוזי פוגלמן ויצחק עמית - ביקש מבהרב־מיארה להבהיר את הכוונה במילים "כדין וכנדרש".
על כך בדיוק נטושה המחלוקת. לפי באת כוחו של חלוץ, הולץ־לכנר, ה"כדין וכנדרש" פירושו להוליך עכשיו ומיד את נתניהו הביתה. ולפי בהרב־מיארה? ובכן, איננו יודעים, אף שנטייתה הבסיסית היא להימנע מהפעלת נשק יום הדין של הרחקה מכהונה. אנחנו יודעים שבמהלך הדיון בחוק הנבצרות היא הורתה לנציגה באולם, עו"ד ענר הלמן, לתקן את עצמו. לאחר שהודיע שהיועמש"ית אינה רואה ב"ניגוד עניינים" עילה לסיום כהונה, הוא חזר בו אחרי ההפסקה והודיע שבנסיבות קיצוניות מסוימות הסנקציה אפשרית.
הנסיבות האלה יכולות להתקיים בשני מצבים: באמצעות הכרזת נבצרות, או - לפי המתווה של הולץ־לכנר - פסילת כהונה בשל ניגוד עניינים ללא קשר לנבצרות. "העותרים סבורים", כותבת הולץ־לכנר, "כי בנסיבות שלפנינו אין במלחמה (אשר בהתאם להצהרות גורמי הבטחון עשויה להימשך חודשים) כדי להצדיק את המשך דחיית הדיון בעתירה, אלא ההפך הוא הנכון. דווקא בעת הזו מתחייב להקפיד מכל משמר על האינטרס העליון שלפיו הציבור המוכה של מדינת ישראל, המצוי בעיצומו של השבר הלאומי־ביטחוני הקשה ביותר שידע מיום קום המדינה, יידע בוודאות כי הגורם הראשי אשר שולח את חייליו ומסכן את חייהם במלחמה קשה, פועל אך ורק משיקולים ענייניים שבאינטרס הציבורי, ללא כל בדל של חשש שמא נשקלים שיקולים אחרים המצויים באינטרס האישי של נאשם בפלילים".
האינטרסים של נתניהו לאחר 7 באוקטובר התרחבו והתרבו אל מעבר לאלו שהיו קיימים לפני הטבח והמלחמה. כעת זה לא רק משפטו הפלילי, שגם בעבורו היה מוכן להקריב את המדינה בהפיכה המשטרית, אלא גם הישרדותו הפוליטית וגם המורשת והמוניטין שיותיר אחריו. נכון, גם ראשי ממשלה לפניו ניצבו בפני דילמה דומה כשביקשו לתקן בעצמם את השבר שחוללו. אבל כשמדובר בנתניהו, טוענים העותרים, "ניסיון העבר מלמד בבירור כי המשיב (נתניהו - מ"ג) פועל בכל דרך וככל יכולתו לשם השגת תועלת אישית בהתנהלותו הציבורית". את זה איש לא אמר על גולדה מאיר, יצחק רבין או אריאל שרון.
ולכן, חוזרים העותרים ומבקשים: "הסנקציות הכרוכות בהפרה נותרו כ'חור שחור' משפטי המחייב דיון והכרעה שיפוטית. 'חור שחור' משפטי זה התעצם אף יותר, עת נקבע בהליך הביזיון, כי המסגרת הדיונית המתוחמת של פקודת ביזיון בית משפט אינה מתאימה בנסיבות העניין. לפיכך מתחייב לקבוע מהם אותם הליכים אחרים שטרם נבחנו או מוצו? הכיצד ייאכפו האיסורים ללא דיון והכרעה בנושא?". כלומר, לאחר שנקבע שהליך ביזיון בית המשפט אינו מתאים לאירוע הנוכחי של הפרת הסדר ניגוד העניינים, על בג"ץ להתכנס ולהכריע מהי התגובה המשפטית הראויה להפרה.
חשוב להזכיר מאיפה כל זה התחיל. בעתירת ה־0:11 המפורסמת, שבה הכשירו 11 שופטי בג"ץ את מתן המנדט להרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים, הם התנו זאת בהחתמתו על הסדר ניגוד עניינים. בנובמבר 2020 שלח היועמ"ש אביחי מנדלבליט לנתניהו "חוות דעת למניעת ניגוד עניינים בכהונתך כראש הממשלה". נכללו בה חמש נקודות: 1. החלטות הנוגעות למערכת אכיפת החוק (הייעוץ המשפטי לממשלה, פרקליטות, משטרה). 2. הוועדה לבחירת שופטים — מינוי לעליון ולמחוזי בירושלים. 3. החלטות הנוגעות לעדים ולנאשמים אחרים במשפט נתניהו. 4. חקיקה בעלת השפעה על ההליך הפלילי בעניינו. 5. החלטות חריגות בתחומי הפעילות של משרד התקשורת.
למותר לציין שנתניהו שחרר עצמו בהדרגה מהכבלים האלה. ואולי המציאות הוכיחה שבלתי אפשרי לקשור בהם ראש ממשלה, שאחריותו פרושה על פעילות כל שריו. ואם שר המשפטים יריב לוין בוחש בוועדה לבחירת שופטים, או שר התקשורת שלמה קרעי מקדם את התקשורת שנוחה לנתניהו - אז הידיים הן ידי נתניהו. שר יכול להאציל סמכויות על תחום פעילות מוגדר לשר אחר כשהוא בניגוד עניינים. ראש ממשלה לא יכול להאציל, כי הוא נושא באחריות הכוללת. והמשמעות מתרחבת בהתאם: לא רק לפעילות המשפטית והתקשורתית, אלא גם לאחריות הביטחונית הכוללת.
ובחזרה לפרוצדורה. ב־9 בנובמבר הגישה היועמ"שית בהרב־מיארה בקשת ארכה להגשת עמדתה עד סוף דצמבר 2023. המסלול הנכון הוא שבג"ץ יקבע תאריך לדיון והתגובה תוגש כמה ימים לפניו.
