אחת התוצאות של שרשרת המלחמות היא שמערך בריאות הנפש עבר מהחצר האחורית של מערכות הבריאות והרווחה לחצר הקדמית. אחרי שנה וחצי של מלחמה אפילו הצליחו לחתום על הסכם קיבוצי עם פסיכולוגים בשירות הציבורי שיעניק להם שכר סביר. זה לא מתקרב למה שאפשר לקבל בשוק הפרטי, אבל זה לפחות יאפשר להם להסתכל בתלוש בלי להיעלב.
על הכישלון המוחץ והמחדל של המדינה אפשר ללמוד מדו"ח מבקר המדינה בנושא הטיפול הנפשי בנפגעי 7 באוקטובר. הוא פורסם בפברואר השנה ותיאר קריסה של מערכות בריאות הנפש. 38% מהציבור מדווחים על מצוקה נפשית ברמה בינונית או חמורה אבל המערכת הציבורית טיפלה בחצי השנה הראשונה של המלחמה רק ב־0.6% מהם. כלומר, רק אדם אחד מכל 63 נזקקים קיבלו טיפול מקופות החולים ומרכזי החוסן. דו"ח המבקר בנושא מערך הפסיכולוגיה החינוכית מגלה שחסרים אלף פסיכולוגים כדי למלא את התקן.
מי שמתייצב בחזית הן עמותות הטיפול הפסיכולוגי. מנכ"ל עמותת ער"ן, דוד קורן, אמר ל"כלכליסט" ביוני: "אם לפני שנתיים ושלוש העוצמות של הבדידות והחרדה היו 6–5, היום זה 10–9–8. אנשים מתקשים לצאת מהבית ומהמיטה". העמותה, הוא סיפר, מקבלת מדי יום בין 800 ל־900 פניות ונאלצת לדחות כ־400 מהן בגלל מחסור בכוח אדם.
מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה טליה לבנון מספרת שהמלחמה עם איראן הביאה לעלייה גדולה בפניות וש"יש מחסור גדול במטפלים בילדים". עמותת נט"ל, המתמחה בטיפול בנפגעי טראומה ופוסט־טראומה, מסרה שמאז תחילת המלחמה התקבלו בקווי הסיוע שלה יותר מ־100 אלף שיחות, כלומר כ־60 אלף בשנה לעומת 25 אלף ב־2022. העמותה הכפילה את מספר המטפלים פי 5 — ממאה ל־500. מספר המטופלים ביחידה הקלינית הוכפל פי 8.5 — מ־350 מטופלים בשבוע ל־3,000.
זו לא צפויה להיות תופעה חולפת. מנכ"לית נט"ל, אפרת שפרוט, העריכה בראיון ל"כלכליסט" ש־15% ממי שנחשפו לאירוע טראומתי יסבלו מפוסט־טראומה, כלומר מאות אלפים. "תחושת הביטחון של ילדים בישראל נפגעה באופן אקוטי. ביטחון זה משהו שקשה לשקם במבנה האישיותי של ילד שגדל להיות אדם. לכן אנחנו מדברים על שני דורות לפחות שיעסקו בטראומה".
