האם בית החולים החדש שיקום בבאר שבע יביא את השינוי המיוחל לפריפריה?
בשבועות האחרונים פרויקט הקמת בית החולים החדש בבאר שבע התקדם עוד צעד לקראת מימושו. זהו פרויקט מרגש ושאפתני שמוביל בית החולים 'שיבא' בשיתוף עם קופות החולים מאוחדת ולאומית. ההשקעה בתשתיות בריאות בפריפריה בכלל, ובדרום בפרט היא צעד חשוב וחיוני, אך הוא אינו חזות הכול. הצלחתו של בית החולים שיקום בבאר שבע לא תימדד רק במספר מיטות האשפוז או המכשור הרפואי המתקדם, אלא בשאלה עמוקה יותר: האם הוא יצליח להיות עוגן לפיתוח חברתי וקהילתי יציב בפריפריה הדרומית? במילים אחרות – האם בית החולים יהפוך למוקד משיכה לאנשי מקצוע, לא רק לרילוקיישן זמני, אלא כמקום שבו יבחרו לחיות, לגדל משפחות ולהשתקע לאורך זמן? במידה רבה, זה יהיה הערך האמיתי ומדד להצלחה.
אנשי מערכת הבריאות אינם רק "כוח עבודה"; לפני היותם אנשי ונשות מקצוע הם אנשים עם צרכים של חינוך טוב לילדים, קהילה תומכת, חיי חברה, אפשרויות תעסוקה לבני ובנות זוג, ותחושת שייכות. מבלי להבטיח את אלה, גם בית החולים החדשני ביותר עלול להפוך למוקד של תחלופה בלתי פוסקת של כוח אדם מקצועי וסטודנטים שיעזבו בסיום ההכשרה.
כדי שבית החולים החדש יצליח למשוך ולהחזיק לאורך זמן כוח אדם רפואי איכותי, אין מנוס מהשקעה משמעותית ומתמשכת דווקא בתשתיות משלימות – כאלה שחורגות מגבולות המתחם הרפואי. מדובר בתכנון המרחב העירוני בתוך ומסביב לקמפוס בית החולים שיקום. כך למשל השקעה בהקמה וחיזוק של בתי ספר איכותיים לילדי הצוותים, בגני ילדים ציבוריים עם סטנדרט גבוה, בתחבורה ציבורית נוחה שמחברת את העיר ואת בית החולים לאזורים אחרים, וכמובן במוסדות תרבות, בילוי ופנאי שמעניקים תחושת חיים שלמה ולא רק תחנת עבודה. יש לבנות פתרונות דיור מותאמים, לקדם תעסוקה לבני ובנות זוג, וליצור סביבה קהילתית שתומכת במעברי מגורים משמעותיים. זוהי תשתית חיונית לא פחות ממכשור רפואי מתקדם – כי בסופו של דבר, הבחירה לגור ולהישאר בפריפריה היא בחירה של חיים, לא רק של מקום עבודה.
דווקא עכשיו, בשלב הסקיצות הראשוניות של הפרויקט ועוד בטרם הונחה האבן הראשונה, חשוב להבין שההצלחה לא תבוא רק מהקמה של מבנה מודרני עם ציוד רפואי מתקדם – אלא מהיכולת לחשוב רחב וארוך טווח. את התכנון של המעטפת החברתית, הקהילתית והחינוכית יש להתחיל כבר עכשיו,. זוהי הזדמנות לעצב חזון כוללני שמשלב תכנון עירוני עם צרכים אנושיים. אם נחכה שהקירות יעמדו לפני שנתכנן את מה שמסביבם – נפספס ובגדול. בפועל תשתיות בונות קירות, אבל קהילות הן אלו שבונות חיים.
יש כאן גם הזדמנות אדירה: להפוך את באר שבע לעיר שמובילה בפריפריה מודל חדש של פיתוח רפואי-חברתי. עיר שבה בית חולים מהווה מנוע צמיחה לא רק כלכלי, אלא גם קהילתי וחברתי. עיר שמציעה לכוח אדם מקצועי ואיכותי לא רק עבודה, אלא עתיד. אם נשכיל להבין שההשקעה בעובדי מערכת הבריאות איננה רק בשכרם, אלא גם באיכות חייהם וסביבת מגוריהם – אולי נצליח סוף סוף לשבור את הדפוס המוכר שבו הטובים ביותר נמשכים למרכז, בעוד הפריפריה נותרת חסרה. השאלה האמיתית היא לא אם יקום בבאר בית חולים חדש אלה האם בית החולים החדש יסלול גם דרך חדשה לקידום ופיתוח הפריפריה.
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות, משנה לדיקן בית הספר לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה ומרצה בבית הספר לרפואה ומשפטים באוניברסיטת ת"א
