סגור
אביחי שטרן ראש עיריית קריית שמונה והעיר שוממת בעקבות הירי של חיזבאללה
אביחי שטרן ראש עיריית קריית שמונה והעיר שוממת בעקבות הירי של חיזבאללה (צילומים: אפי שריר, אביהו שפירא)

קריית שמונה עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה להחזיר את התלמידים בעיר ב־1 במרץ

בעתירה טוענים העירייה וההורים שהתשתיות הפיזיות והאנושיות בעיר אינן מוכנות עדיין, יש מחסור בציוד ונזקים לתשתיות המים, הביוב והחשמל: "ההחלטה תסב לתלמידים פגיעה רגשית ופדגוגית חמורה"

עיריית קריית שמונה ויו״ר ועד ההורים בעיר, גולן בוכריס, עתרו לבג"ץ נגד הממשלה ומשרד החינוך שמבקשים להחזיר לעיר את התלמידים ב־1 למרץ. העירייה וההורים טוענים שהתשתיות הפיזיות והאנושיות אינן מוכנות עדיין, יש מחסור בציוד ויש נזקים לתשתיות המים, הביוב והחשמל בעיר. "לא ניתן יהיה להכניס תלמידים וילדי גן לרוב מבני החינוך בעיר בתחילת מרץ", כותבים עוה"ד אבי גבאי ורונן שקלרש ממשרד בן ארי, פיש ושות'.
משפטית, העתירה מתמקדת בעילת הסבירות, אבל הדרך אל הסבירות (או היעדרה) עוברת כרגיל דרך העובדות ועליהן אין הסכמה. כך למשל טוענת מנהלת מחוז הצפון של משרד החינוך ד״ר ארנה שמחון ש־70%–90% מהמורים יתייצבו בכיתות בקריית שמונה ב־1 במרץ ואילו העותרים טוענים שיתייצבו פחות מ־40%. אם שמחון צודקת — ההחלטה להחזיר את התלמידים סבירה. אבל אם העותרים צודקים — ייתכן שההחלטה בלתי סבירה. ואז תישאל השאלה המשפטית האם חוסר הסבירות הוא כה קיצוני עד שהוא מצדיק ביטול החלטת הממשלה?
התשובה תיגזר לא רק מהמספרים והעובדות אלא גם מהשקפת העולם המשפטית של השופטים — שמרנית או אקטיביסטית. השופטים שידונו בעתירה ביום חמישי הקרוב, יוסף אלרון, דוד מינץ ויעל וילנר, מקוטלגים לאגף השמרני שמתערב במקרים נדירים. מחר צפוייה המדינה להשיב לבג״ץ. לפחות טענת הדחיפות התקבלה כבר.
כ־40% מילדי המפונים לומדים במסגרות חינוך ייעודיות לילדי קריית שמונה שהוקמו מחוץ לשטח העיר והשאר השתלבו במוסדות חינוך של רשויות מקומיות אחרות. ב־28 בפברואר התלמיד אמור להתייצב עדיין במסגרת החילופית־הנוכחית, אי שם במדינת ישראל, ואילו ביום למחרת, ב־1 במרץ, הוא אמור להתייצב בכיתה שלו בקריית שמונה.
העתירה מרחיבה לתיאור מצוקתם של ילדי קריית שמונה שמאז פרוץ המלחמה מיטלטלים ונאלצים להסתגל כל פעם למסגרת חדשה. הנזקים מפורטים בלשון קשה: "חלק מהילדים חוו פגיעות מיניות וחלקם התדרדרו לסמים, שתייה ואף זנות. כמו כן, ילדים רבים חוו מצוקות רגשיות כתוצאה מהפינוי וחוסנם הנפשי, כמו גם תחושת המסוגלות שלהם נפגעו קשות". והמסקנה היא ש"כל גורמי המקצוע שמלווים את ילדי העיר מסכימים שהחזרתם לבתיהם באמצע שנת הלימודים ועקירתם שוב מהמסגרות אליהן הסתגלו במאמץ רב תסב להם פגיעה רגשית ופדגוגית חמורה ושמוטב יהיה אם יסיימו את שנת הלימודים הנוכחית במסגרות שהם נמצאים בהן כעת".
השר זאב אלקין האחראי על מנהלת תקומה ושיקום הצפון מתנגד לעמדת משרד החינוך וטוען שהמסגרות החילופיות הנוכחיות תוקצבו כבר עד לסוף שנת הלימודים. ואם הבעיה אינה תקציבית, מדוע אצה הדרך למשרד החינוך? אולי הוא רוצה לחגוג תמונת ניצחון. חזרת התלמידים לבתי הספר בקריית שמונה מסמלת באופן המובהק ביותר את חזרת השגרה והסרת האיום. לא רק שהמבנים שמישים, שכוח האדם הפדגוגי ערוך ומוכן, אלא שמובלעת כאן גם ההצהרה שאין יותר איום מצד החיזבאללה.
כשמדובר בדיני אימוץ, מחויבים השופטים לכלל־על שגובר על הכל והוא "טובת הילד". במקרה הנוכחי, ההמלצה לשופטים היא שיציבו לנגד עיניהם את "טובת התלמיד" כעיקרון שיכריע את גורל העתירה.
העתירה של קריית שמונה באה על רקע הבקשה של מועצת מטולה מהיועמ"שית גלי בהרב מיארה לפעול להחרגת היישוב מהחלטת הממשלה להחזרת התושבים בצפון ב־1 במרץ.
המועצה טוענת כי רוב הבתים בשטחה נפגעו וגם מי שלא נפגעו מטילים, נפגעו מהשתלטות של מזיקים (עכברים וחולדות) שגרמו להרס של רהיטים וציוד ואינם ראויים למגורים. עוד נטען כי המשמעות של המהלך היא שהסיוע הניתן לתושביה המפונים יופסק "ולמעשה כופים עליהם לעזוב באמצע שנת הלימודים ולשוב למטולה החרבה טרם שיקומה המלא".