ועדת השרים אישרה את חוק השידורים של קרעי; היועמ"שית: "חשש לפגיעה בחופש הביטוי"
חוק השידורים החדש של שר התקשורת מתיימר לעדכן רגולציה מיושנת, אך היועמ"שית גלי בהרב מיארה מתריעה שהחוק עלול לפגוע בעצמאות התקשורת, במהימנות החדשות ובפלורליזם הדעות בישראל; כן היא מצביעה על ליקויים בהליך העברתו
חוק השידורים, שהגיש שר התקשורת שלמה קרעי בשבוע שעבר, אושר היום (א') בוועדת השרים לחקיקה, זאת למרות התנגדותה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה.
בחוות דעת ששלח המשנה שלה, מאיר לוין נכתב כי "לו תקודם ההצעה במתכונתה הנוכחית, ישנו חשש ממשי שתיגרם פגיעה חמורה בתפקודה התקין של התקשורת החופשית בישראל, באפשרותם של גופי השידורים למלא את תפקידם בחברה דמוקרטית וכן חשש ממשי לפגיעה חמורה בחופש הביטוי והעיתונות, שהם חלק בלתי נפרד מצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל".
בהתנגדות לתזכיר החוק מציגה היועמ"שית טיעונים נגד ההליך שבו מנסה להעביר קרעי את החוק, שמתיימר לעדכן רגולציה מיושנת, ונגד ההצעה עצמה: לפי עמדתה, קרעי העביר את הצעת החוק בשלב מוקדם יחסית – למרות שתהליכי העבודה מול משרד המשפטים טרם הושלמו, מה שיצר מספר סעיפים בעייתים בחוק שהעבודה עליהם טרם הושלמה. ביקורת נוספת היא שבניגוד למקובל הצעת החוק אינה כוללת דברי הסבר. דברי ההסבר המצורפים להצעות חוק מאפשרות לקורא להבין לעומק את את ההסדרים והבסיס שהחוק נשען עליו. יש לציין שהצעת החוק של קרעי כוללת 107 עמודים – אך ללא דברי הסבר. כלומר, היועמ"שית טוענת שהצעת החוק טרם הבשילה.
במישור המקצועי היועמ"שית ביקרה את החוק בכמה סעיפים: ראשית, התזכיר מציע לסגור את הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין ולהקים גוף אחד במקומם. ההחלטה לאחד את הגופים נראית מתבקשת לאור השינויים בשוק התקשורת בעשורים האחרונים. החשש הוא שמעורבות פוליטית במועצה המפקחת על השידורים תפגע בעצמאות כלי התקשורת. בתזכיר הנוכחי יש שורה של מנגנונים שנועדו להגן על עצמאות המועצה, כמו למשל מינוי על ידי ועדת איתור שרובה מורכבת מאנשי מקצוע. אך בחוות הדעת מזהירים משינויים בתנאים הקימיים עלול לפגוע במצב המשפטי של החוק כולו: "נדגיש כי עצמאות רשות השידורים המוקמת היא תנאי מהותי ויסודי לחוקתיות ההסדר כולו. לפיכך, סטייה מעקרונות המודל המוצע והחלפתו בהסדרים שיאפשרו במישרין או בעקיפין מעורבות והשפעה של הדרג הפוליטי על מינוי חברי המועצה ועל תפקודה, מביאה לשמיטת הבסיס המשפטי להסדר כולו".
אחד השינויים המרכזיים בחוק הוא ביטול ההפרדה בין חברת חדשות עצמאית שאמורה להימנע משיקולים מסחריים לערוץ עצמו, בהתאם לרגולציה הקיימת על ערוצים 12 ו-13. בהצעת החוק של קרעי רוצים לבטל את ההפרדה, מה שהוביל להתנגדות היועמ"שית: "בנסיבות אלו, התיקון המוצע יביא לשינוי מהיר ועמוק במפת אספקת תוכני החדשות בישראל וישפיע על פעילותם של ספקי חדשות ותיקים וחדשים גם יחד. ביטולה של הפרדה בין פעילות עסקית לחדשותית, וויתור על סטנדרטים שעד כה נתפסו חיוניים להתנהלות תקינה של מערכת חדשות, הופכת את מערכת החדשות לפגיעה הרבה יותר להשפעות מסחריות ופוליטיות. חדירתן של השפעות כאמור אל תוך החדשות פגע במהימנותן ובאיכותן של החדשות ועשויה לשבש ולעוות את תיווך המציאות לציבור במסגרת החדשות, ולפגוע בעיקרון ההשתתפות הדמוקרטי".
היועמ"שית מזהירה גם את השינויים בחוקי הבעלות על כלי תקשורת שמציע החוק. כיום יש מגבלות חמורות על היכולת של אותו אדם או גוף להחזיק בפלטפורמת שידורים ובערוץ או בערוץ חדשות ובעיתון. בהצעה של קרעי רוצים להפחית משמעותית את ההגבלות החלות. לפי היועמ"שית: "ההסדר המוצע בהצעת החוק לא מספק ערובות שביכולתן לשמור על הפלורליזם הדרוש, והוא עלול להוביל לפגיעה באינטרס הציבורי, להתכווצות של שוק התקשורת ולעסקאות המנוגדות לעקרון 'ריבוי הבמות'".
בחוות הדעת מתייחס לוין לשני סוגיות נוספות שבליבת החוק של קרעי: שידורי ספורט וחובת ההשקעה בהפקות מקור. על פי הצעת החוק תובטל הבלעדיות בשידור תכני ספורט "בעלי חשיבות מסחרית", שלטענתו של קרעי מייצרת מחירים גבוהים בחבילות ספורט. על פי המשנה ליועמשית עולה שאלה: "האם יש החובה להנגיש בחינם אירועי ספורט בעלי חשיבות ציבורית עולה כדי "הפקעה" או הטלת מס על בעלי זכויות השידור של אירועים אלה", ומציין שלא נעשתה עבודת הרקע המתאימה כדי להצדיק פגיעה שכזו בזכות הקניין של הערוצים.
הסוגיה הנוספת שבה עוסקים היא חובת ההשקעה בהפקות מקור. כיום חלק מהשחקנים בשוק התקשורת מחויבים להשקיע בהפקות תוכן ישראליות – בעוד אחרים, כמו למשל שירותי סטרימינג בין לאומיים פטורים מהחובה. החוק מציע להחיל את חובת ההשקעה על כלל השחקנים בשוק התקשורת – מהלך שבמידה מסוימת מתבקש בתעשיית הטלוויזיה בשנים האחרונות.
אלא שבחווה הדעת מציינים קושי באופן שבו הסעיף מנוסח: כיום ההשקעה בהפקות מקור חייבת להיות בהפקות חדשות – בעוד שבהצעה החדשה השחקנים לא יחויבו לכך. המשמעות היא ששחקן יכול להשקיע את הכסף ברכישת זכויות להפקות מקור ישראליות קיימות ולא להשקיע בהפקות החדשות. בחוות הדעת נכתב: "הסדר זה עשוי לפגוע פגיעה קשה בשוק היצירה הישראלי ולקטוע את חלק הארי של מקורות ההכנסה שלו. ספקי התכנים עשויים, בבת אחת או בהדרגה, להפסיק להשקיע בהפקות חדשות, ולקנות אלה מאלה את מלאי היצירות הקיים לטובת שידורים חוזרים. תוצאה כזו פוגעת פגיעה קשה בתכלית החובה, שכן מטרתה היא לשמור את שוק היצירה הישראלי חי ונושם, מגוון ורלוונטי, המגיב, משקף ומתעד את ההוויה הישראלית".
עוד נכתב: "מכל הטעמים האמורים, הייעוץ המשפטי לממשלה מתנגד לקידומה של טיוטת החוק במתכונת הנוכחית. טיוטת החוק אינה בשלה, לוקה בפגמים תהליכיים, וכוללת הסדרים ליבתיים שאינם נותנים מענה בסיסי לחובה להגן על אינטרסים ציבוריים ראשונים במעלה ומפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות חוקתיות הנוגעות לעניין. ישנו חשש ממשי כי קידומה במתכונתה זו יגרור פגיעה חמורה בחופש הביטוי והעיתונות, ופגיעה מהירה ועמוקה בתפקודה התקין של התקשורת החופשית בישראל, שהיא חלק בלתי נפרד מצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל".
הצעת החוק אולי טוענת לפתיחת השוק לתחרות, אבל בפועל עיקרה הוא הקמת גוף רגולציה חדשה בעל שיניים חדות, שמינוי בכיריו נמצאים בצורה כמעט מלאה בשליטה הפוליטית של שר התקשורת. לגוף זה יהיו סמכויות פיקוח ואכיפה על כלל הגופים המשדרים בישראל, והשליטה הפוליטית בו יכולה לאפשר פגיעה ואף הורדה מהאוויר של גופים שמבקרים את הממשל וסיוע או העלמת עין מהפרות של גופים שמתחנפים אליו.
