פרשנות
מפוררים את המערכת: מי צריך שופטים כשיש פוליטיקאים?
הוועדה לבחירת שופטים תורכב מנציגי קואליציה ואופוזיציה, את נציב התלונות תבחר הקואליציה, ופוליטיקאים הם שימנו ועדות חקירה. סוכני ההפיכה המשטרית מרחיקים את השופטים מהליכים שנוכחותם חיונית בהם, והכל בהשראת נתניהו, שמעיד על עצמו שהוא "דמוקרט קלאסי"
1. "אני דמוקרט קלאסי", אמר אתמול בנימין נתניהו בעדותו בבית המשפט המחוזי. האמירה התייחסה לדבריו בסרטון הבחירות המפורסם מ־2015: "הערבים נעים בכמויות לקלפיות". איך קשור האירוע הזה להפיכה המשטרית של היום? נגיע לכך בהמשך. בינתיים נתמקד בשלושת אירועי ההפיכה של השבוע, בהשראת ה"דמוקרט הקלאסי" הזה, והחוט המקשר ביניהם: החוק שעבר שלשום למינוי נציב תלונות השופטים; הדיון שהתקיים שלשום בוועדת חוקה לקידום החוק לשינוי שיטת והרכב הוועדה לבחירת שופטים; ונאום סירובו של נתניהו להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית והצעתו שאת הוועדה תקים הכנסת.
המשותף לכל שלוש ההצעות הוא סילוקם של השופטים משלושת ההסדרים והעברת האחריות והמימוש לפוליטיקאים. בשניים מהם, בוועדה לבחירת שופטים ובוועדת החקירה, יינתן משקל הדדי לקואליציה ולאופוזיציה. בבחירת הנציב הבכורה והסמכות היא לקואליציה בלבד. פוליטיקאים ימנו ועדת חקירה, פוליטיקאים ימנו נציב תלונות לשופטים, פוליטיקאים יבחרו את שופטי בית המשפט העליון. רק שיצחק עמית, הנמסיס של הממשלה, יורחק משלוש הפרוצדורות האלה.
2. נתחיל בוועדת החקירה. נתניהו הוא בוגר של שתי ועדות חקירה ממלכתיות. זה הספיק לו. ועדת מירון, בראשות השופטת דבורה ברלינר, הטילה עליו אחריות אישית למותם של 45 מתפללים באסון מירון. ועדת הצוללות וכלי השיט, בראשות השופט אשר גרוניס, ניפקה לו מכתבי אזהרה חמורים על פגיעה משולשת – בביטחון, ביחסי החוץ ובכלכלה. אלה שתי סיבות טובות, רעות מבחינתו, שנתניהו יעשה הכל כדי לא "לחטוף" ועדה שלישית.
איך בדיוק תעבוד הוועדה הפוליטית לבחינת אירועי 7 באוקטובר בבואה לדון בממצאים ובמסקנות נגד הדרג המדיני? האם נתניהו יימצא שוב אחראי? סביר להניח שהחלק הקואליציוני בוועדה ינטרל בנקודה זו את החלק האופוזיציוני. ואז, לא תהיה שום מסקנה רצינית מלבד מסמוס אחריות הדרג המדיני לנוסחה עמומה ששני צידי הוועדה יוכלו לחיות איתה. זה, לפי נתניהו, יבטא את "רצון העם".
נתניהו משקר כשהוא קובע שהעם לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית אלא את הוועדה שהוא מציע, ועדה שתקים הכנסת. בכל הסקרים רוב מכריע של הציבור תומך בוועדה ממלכתית. ונתניהו עושה הכל, בעצמו ובאמצעות מלאכי החבלה הקואליציוניים שלו, כדי להבאיש את ריחו של מקים הוועדה הממלכתית, נשיא העליון יצחק עמית. המלחמה שמקדש נגדו שר המשפטים נועדה בדיוק למטרה הזו – לשלול את הלגיטימציה של עמית, להחרים אותו, להציגו כמושחת, להגיש נגדו תלונות לנציב התלונות החדש שהוא עצמו ימנה. יריב לוין, שהסרגל הערכי שלו מכיל דמויות כאפי נוה ורפי קדושים, יעשה הכל כדי להטמיע את המסר שאין להפקיד בידי עמית את הקמת הוועדה כפי שקובע היום החוק.
נתניהו זעק אתמול ש"התוצאות של ועדה כזו ידועות מראש". בכך הוא כנראה צודק כי אין אפשרות שהוא לא יימצא אחראי לגדול האסונות שפקד את העם היהודי מאז השואה. אחריותו תחולק כמובן עם הצבא ומערכת הביטחון. נתניהו שואף לוועדה שתמזער את חלקו למינימום. לא בטוח שוועדה ממלכתית תיישר איתו קו לכיוון הזה. שתי הוועדות, מירון והצוללות, הוכיחו שאין הנחות והקלות לדרג המדיני. נתניהו מבין את זה, ואת המחיר תשלם, כרגיל, מערכת המשפט שממנה הוא מתכנן להפקיע את הוועדה.
3. מתכונת דומה של שיתוק או שיתוף פעולה בין קואליציה ואופוזיציה מתגבשת גם בהסדר שרוקח יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן לבחירת השופטים. מבחירת שופטי העליון יורחקו גורמי המקצוע – נציגי העליון בוועדה ונציגי לשכת עורכי הדין שסולקו ממנה. הרעיון שפוליטיקאים יבחרו שופטים נכון אולי לבתי משפט חוקתיים, אבל לא לישראל שהרוב המכריע של ההליכים בבתי המשפט שלה, כולל בעליון, עוסקים במשפט פלילי ואזרחי, תחומים שהמקצוענות היא לא רק תנאי לאמון הציבור אלא לעצם יכולתם לתפקד.
ועכשיו, כדי לתקן את האחוזים הבודדים של העתירות החוקתיות בבג"ץ, מזהמים את כל המערכת בפוליטיזציה שנקשרה גם לביטול הסניוריטי – להניע מועמדים לשיפוט, מועמדים לקידום בין הערכאות ומועמדים לנשיא העליון לחפש את חסדי הפוליטיקאים.
בעניין זה חשוב היה לשמוע שלשום את היועץ המשפטי של ועדת חוקה, ד"ר גור בליי: "יש תפקידים רבים שמתמנים בידי דרג פוליטי כדי לממש מדיניות. שופט אינו אחד מהם. תפקיד השופט, לצד מקצוענות בתחומי המשפט הפלילי והאזרחי, הוא לאזן ולהגביל השלטון. לבקר את נבחרי הציבור. הוא האיזונים והבלמים. כששלטון מוחא כפיים לבית המשפט זה רע. וזה ההבדל למשל בין שופט לרמטכ"ל. רמטכ"ל נתון למרות הממשלה, שופט בדיוק להפך - אין עליו מרות זולת מרות הדין".
כמו ברעיון הוועדה הפוליטית, גם כאן מנסים לוין ורוטמן "לפתות את האופוזיציה" בסוג של דיל – בואו נחלק בינינו את השלל ונעיף את השופטים מהאירוע. בשני המקרים התוצאה תהיה גרועה, אבל לגרוע הזה ייתכנו תוצאות הפוכות. בוועדת חקירה הסכנה היא לפשרות שימסמסו מסקנות ברורות ומתחייבות. בבחירת שופטים הסכנה היא לבחירת קיצונים משני צידי המפה הפוליטית, אלה שיאומצו בחום בידי הפוליטיקאים בוועדה.
וכל זה מנוגד בתכלית לניסיון שהצטבר בשנים האחרונות במינויים לעליון. אין אלגוריתם של גיוון שהיה מיטיב להרכיב נבחרת מאוזנת וייצוגית יותר מתשעת השופטים האחרונים שנבחרו לעליון על ידי שני שרי משפטים מהימין, איילת שקד וגדעון סער: יוסף אלרון, דוד מינץ, יעל וילנר, עפר גרוסקופף, אלכס שטיין, יחיאל כשר, רות רונן, גילה כנפי־שטיינץ, חאלד כבוב. תמהיל שהוא מופת של שיקוף החברה הישראלית - דתיים, נשים, מזרחיים, אשכנזים, ליברלים, שמרנים וערבי.
4. את מינוי השוט שיונף על השופטים, בדמות נציב תלונות, שומרת הקואליציה למינוי בלעדי משלה. כאן לא ייתנו לוין ורוטמן לאופוזיציה הזדמנות לסכל, לשתק, לעכב. ועדת הבחירה שהוקמה בחוק כוללת רוב של ארבעה מתוך שבעה: שר המשפטים, שר העבודה, ח"כ מוועדת חוקה (ספוילר: זה לא יהיה גלעד קריב), ודיין שיבחרו הרבנים הראשיים שטבולים עד קצה מצנפתם בפוליטיקה. השלושה שינסו לאתר את הרוב הזה הם שני שופטים והסנגורית הציבורית הארצית.
האבסורד שמיתמר כאן – לוין יבחר את הנציב שידון בתלונות שהוא עצמו יגיש נגד הנשיא עמית – חולף מתחת לרדאר. כנראה שתוגש עתירה לבג"ץ, אבל ספק אם לבג"ץ תהיה עילה להתערב בחוק. החוק הזה שהוא לכאורה בירוקרטי במהותו הוא סכנה אדירה לעצמאות השופטים, להיעדר תלותם ובמיוחד למוטיבציה של משפטנים ראויים להציע את עצמם לשיפוט. מי ירצה לכהן תחת חרב מתנופפת שמוחזקת בידי שר אכול שטנה למערכת. ואיך ידון שופט מעצרים כשיובאו בפניו מפגינים נגד ההפיכה המשטרית? נוסף לחשד שידבק שמא קרצו לנציגי הקואליציה או האופוזיציה בוועדה, יהיה עליהם לחשוש מהנציב ש"יחפש" אותם שמא עשו את הרע בעיני השלטון.
5. וכל אלה בחסות ובהשראת "הדמוקרט הקלאסי" שהעיד (על עצמו) אתמול בבית המשפט המחוזי. העדות הגיעה לפריט 114 בנספח פריטי התקשורת שסומנו בכתב האישום כ"היענות חריגה" שקיבל נתניהו מוואלה. מדובר בסרטון "הערבים שנעים בכמויות לקלפיות". נתניהו קבל שאתר וואלה פיגר אחרי שאר האתרים, הן בהעלאת הסרטון והן בשידור ההבהרה שנדרשה לו. לטענתו, קיבל מהאתר "אי היענות חריגה" בשיבוש ועיכוב מסריו. אבל הסיפור הוא לא רק על "הדמוקרט הקלאסי", אלא על "הביבי הקלאסי".
מצד אחד, הוא מפיץ מסר גזעני שנועד לדרבן את מצביעי הליכוד לקלפיות כדי לגבור על סכנת הקול הערבי. ומצד שני הוא מבהיר שהוא "דמוקרט קלאסי" והערבים כמובן חופשיים להצביע כרצונם. כל שעניין אותו זה להזהיר מפני עמותת V-15, שמסיעה אותם לקלפיות. "ביקשתי", אמר, "להזהיר מפני הכסף הזר הגדול שנכנס לישראל כדי לשנות את המשטר שלה". הנה, נמצאו השורשים להצעת חוק העמותות שעלה לאחרונה, חיסול התרומות ממדינות דמוקרטיות למטרות דמוקרטיות. אם נתניהו מחפש באמת את הכסף הזר שישנה את המשטר כאן, אז קהלת היא סכנה ברורה ומיידית, גדולה לאין ערוך מעמותות זכויות האדם.
