פרשנות
מכירת גרעין השליטה בבזק: עוד רפורמה חצי אפויה של קרעי
אם המדינה מחליטה שנכון להפוך את בזק לחברה ללא גרעין שליטה, עליה להביא בחשבון את הסכנה הביטחונית שהיא יוצרת ולדאוג הרבה לפני כן לשמירה על האינטרסים החיוניים שלה. בכלל לא בטוח שזה מה שעובר בראש של קרעי
ההחלטה המסתמנת שמוביל שר התקשורת שלמה קרעי, לוותר לבעלי השליטה בבזק – קרן סרצ'לייט ודוד פורר - על היתר השליטה שלהם בחברת התקשורת, מעלה חשש עמוק למהלך פזיז שעלול להוביל עד לפגיעה בביטחון המדינה, בטח במציאות הביטחונית שנוצרה מאז 7 באוקטובר, אם לא ילווה ביצירת מנגנון חלופי שישמור על האינטרסים של המדינה בחברה.
לכאורה, המהלך שמוביל קרעי דומה למכירת מניות השליטה בבנקים שנחשבה למוצלחת – אלא שאפילו ביחס לבנקים, בזק נחשבת לחברה ייחודית מאוד במשק הישראלי.
ב־1997, לקראת הפרטת החברה, הוצא לחברה צו נותן שירות חיוני, שנחשב מחמיר במיוחד, ונובע מהעובדה שהחברה מחזיקה באחת התשתיות החיוניות ביותר לצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. הצו הזה נועד להבטיח את האינטרסים של המדינה בה.
בניגוד לחברות לאומיות אחרות שהופרטו, כמו אל על או נמל חיפה, התשתית של בזק היא זו שדרכה מתבצעת רוב התקשורת החיונית של מדינת ישראל. אלו לא מטוסים שאפשר לבקש מהחברה להשתמש בהם או הנמל שאפשר להעביר דרכו כלי שייט חיוניים בעתות מלחמה. זו תשתית חיונית לצורכי הביטחון בכל זמן.
כבר עם קידום ההפרטה, התעורר חשש מניסיונות של גורמי כוח קטנים להשפיע על זהות הדירקטורים בחברה, והיו דיונים רבים כיצד ליישב בין הצורך לשמור על האינטרסים של המדינה לבין אלה של חברה ציבורית עם בעלי שליטה. התוצאה היתה צו מחמיר הכולל הגדרות ברורות, שהפרתן שקולה לעבירה פלילית.
כדי להמחיש זאת, העברת היתר שליטה בבזק, ולמעשה בכל חברת תקשורת אחרת, דורש אישורים ביטחוניים שמגיעים עד ללשכותיהם של שר הביטחון וראש הממשלה. למעשה, דרישה זו מגיעה גם לכל בעל מניות אחר שהופך להיות מהותי. צו האינטרסים של החברה קובע שבעל מניות שהגדיל את ההחזקה מעבר למותר מבלי שביקש לכך אישור מהשרים, יידרש למכור את אחזקותיו החורגות בתוך 7 ימים ולא יהיה תוקף להפעלת זכות מכוח האחזקות של אותו בעל מניות עד אז.
צו האינטרסים מחמיר עד כדי כך שהוא אינו מאפשר לבעלי מניות שאינם נמנים על בעלי השליטה להחזיק בהשפעה ניכרת בחברה, ואף לא לחבור לבעל מניות אחר כדי להשפיע על הרכב הדירקטוריון של החברה בלי לקבל לכך אישור מראש מהשרים הרלוונטים – וזאת כדי למנוע מצב שבו אין למדינה כתובת אחת ברורה לפנות אליה במידת הצורך. למעשה, הרכב הדירקטורים נקבע כיום על ידי בעלי השליטה בחברה ובמידה שהמדינה חשה פגיעה בביטחונה כתוצאה מפעולה של החברה, היא רשאית לפנות לבעל השליטה שייתן את הדין ויפעל גם לשנות את הרכב הדירקטוריון במקרה הצורך.
כאשר הפכו את הבנקים לחברות ללא גרעין שליטה, דאג בנק ישראל להקים מנגנון שלם שיבטיח את תקינות פעילותם וימנע את כניסתם של גורמים בעלי שיקולים זרים לדירקטוריונים שלהם, באמצעות הקמת הוועדה לבחירת דירקטורים שנמצאת תחתיו ובפיקוחו. הפיקוח על הבנקים עוקב ומנטר באופן שוטף את פעילות הבנקים ובמידת הצורך דואג אף להתערב דרך פניות לדירקטוריונים ולהנהלותיהם.
החשש מהיעדר בעל שליטה בחברה, ללא הסדרת מנגנון חלופי שישמור על האינטרסים של המדינה, הופך למהותי במיוחד, כאשר למעשה כל בעל מניות שיחזיק אחוז אחד יכול להעלות נושאים לסדר היום של אסיפת בעלי המניות ואף לפעול למינוי דירקטורים מטעמו. בעולם שבו קיימות גם קרנות השקעה שהכסף שלהן עשוי להגיע ממדינות שאין להן הסכמי שלום עם ישראל או שהן אף עוינות לה, הסכנה בגישה שלהן להחלטות שנוגעות לתשתית חיונית כל כך, היא בעייתית. גם במקרה שבו קרן ההשקעות מגיעה ממדינה “כשרה”, מי מבטיח שהוא ידאג שבזק תספק לצה"ל את הדרוש לו בעת מבצע צבאי בעזה? ירידה משליטה תוביל לכך שבהגדרה, לגורמים קטנים ואופורטוניסטיים יהיה יותר כוח השפעה. ולכן הצו הקיים, שנוסח בהנחה שיש בעל שליטה ואסור לו לרדת משליטה, אינו מספק.
אם המדינה מחליטה שהדבר הכי נכון עבור בזק הוא להפוך אותה לחברה ללא גרעין שליטה, הרבה לפני ביטול ההיתר, עליה להבין את המחיר שכרוך בכך ולהחליט כיצד לשנות את צו האינטרסים החיוניים של החברה, כך שיהיה המיטבי ביותר עבורה והישים ביותר עבור החברה. האם זאת אכן המציאות תחת שר התקשורת קרעי? בהתחשב באירועים שמלווים את ההחלטה המסתמנת, בכלל לא בטוח.
כפי שפורסם אתמול בכלכליסט, ההחלטה של קרעי התקבלה על רקע לחצים פוליטיים, שמגיעים מגורמים המקורבים ליו"ר ועד עובדי בזק, איציק בסלו. לוועד העובדים אינטרס לקדם מכירה של מניות השליטה בבזק, שכן לפי הבנות שהשיגו עם בעלי השליטה ב־2023, אם סרצ'לייט ופורר יירדו לשיעור החזקה של מתחת ל־20% בבזק, החברה תחלק לעובדים מענקים בהיקף של 75 מיליון שקל ואף תגדיל את ההפרשות שלהם לפנסיה.
וזאת הסיבה הכי לא נכונה לקדם את המהלך. בעלי השליטה בבזק ידעו כבר עם כניסתם להשקעה בחברה מה קובע צו האינטרסים. הם גם ידעו שמכירה של מניותיהם תוכל להיות רק לבעל שליטה אחר, שיקבל היתר לכך מהמדינה. הניסיון לשנות כעת את הכללים, בלחץ של המוכרים ובעידודם של העובדים, לא צריכים להביא ליצירת סיכון מיותר שאחר כך יהיה קשה לתקן.
