בשנה האחרונה קטאר הוכיחה שוב עד כמה קשה להרחיק אותה מהשולחן כשדנים בסוגיות הנוגעות לביטחון ישראל, גם לאחר הפחתת השפעתה על אנשי לשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו. היחסים בין המדינות נותרו עוינים, אין ביניהן יחסים דיפלומטיים או מסחר משמעותי, ודוחא ממשיכה לתקוף בחריפות את ישראל. ובכל זאת, כשצריך להגיע להסכמות מול חמאס, לקדם את פירוז הרצועה או לעצב את היום שאחרי, קטאר נשארת בחדר.
בסתיו שעבר השתתפה המדינה, לצד ארצות הברית, מצרים וטורקיה, בדיונים שהובילו להסכמה על השלב הראשון בתוכנית האמריקאית לעזה. בחורף הצטרפה למועצת השלום שהקים נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כדי לפקח על המעבר לשלב הבא ועל שיקום הרצועה. בחודשים האחרונים היא גם היתה מעורבת במגעים לפירוק חמאס מנשקו. לפי המתווה שנדון, הארגון יסכים להעביר את נשקו לגוף פלסטיני חדש. עם זאת, ישראל דורשת להשמיד את הנשק. בינתיים, כידוע, חמאס נותר חמוש.
מלבד הקשר שלה עם חמאס, לקטאר יש לה נכס חשוב בהרבה: מערכת יחסים קרובה עם טראמפ וסביבתו. אמיר המדינה, תמים בן חמד, הראה שהוא מבין היטב כיצד להתקרב לנשיא ארצות הברית הקפריזי — חנופה אינסופית ומתנות — כשהסמל הבולט ביותר לכך היה מטוס בואינג שהמדינה העניקה לארצות הברית כדי להסב אותו שם למטוס נשיאותי. יש להניח שהמחווה — שלא לומר שוחד — סייעה לכך שבמהלך המלחמה עם איראן טראמפ ובן חמד, קיימו ביניהם קשר ישיר ורציף.
עם זאת, בשנה החולפת נחשפו גבולות כוחה של קטאר לאחר שהתקפות איראניות על מתקני הגז שלה אילצו את חברת האנרגיה הקטארית לעצור את ייצור הגז הטבעי הנוזלי מהמדינה, והמחישו עד כמה יצואנית הגז תלויה ביציבות במפרץ ובחופש השיט במצר הורמוז.
קטאר מסיימת את השנה כשהיא פגיעה יותר מול איראן, אך חזקה יותר מול ישראל: הכסף שלה נחוץ לעזה, הקשר שלה עם חמאס נחוץ למתווכים, הגז שלה נחוץ לעולם והנשיא טראמפ מעניק לה גישה ישירה למוקד קבלת ההחלטות בוושינגטון. עבור ישראל זו מציאות לא נוחה: קטאר שדרגה את עצמה מיריבה אזורית תומכת טרור למדינה שקשה לקבל החלטות מרכזיות באזור מבלי לקחת אותה בחשבון.
