סגור

דעה
מדוע עדיף להשאר בחל"ת?

צעירים וצעירות שהוצאו לחל"ת בקורונה ובחרו להישאר בה גרפו ביקורת רבה. אולם המציאות בשוק העבודה גורמת לכך שעדיף להישאר בבית מאשר לחזור לעבודה בתנאים לא תנאים. עם סיום הקצבאות, כדאי גם להסיק מסקנות על התוכנית

בשיא הסגר הראשון כמעט 900 אלף אזרחים ואזרחיות בישראל, שמהווים כ-22% מכוח העבודה, מצאו את עצמם מחוץ למעגל העבודה אך עם קצבה קבועה מהמדינה. היום אנחנו כבר יודעים להגיד שבתקופת הקורונה המוצאים לחל"ת הביאו להגדרה מחודשת של המושג "קבוצות מוחלשות": לא עוד רק עניים, תושבי פריפריות ונשים, אלא גם – הצעירות והצעירים.
קראו עוד בכלכליסט:

אותם ישראליות וישראלים בשנות ה-20 ותחילת ה-30 לחייהם, אשר עבדו במשרות התחלתיות, חצאי משרות או משרות זמניות, ללא יציבות, בשכר מינימום, בשעות עבודה ארוכות ובתנאי העסקה בסיסיים.

1 צפייה בגלריה
אבטלה ביטוח לאומי מובטלים חל"ת
אבטלה ביטוח לאומי מובטלים חל"ת
ביטוח לאומי
(צילום: אלעד גרשגורן)

יש שקראו להם "עצלנים" או "אוכלי חינם". אני מציע פרשנות אחרת מתוך ההבנה החדשה שעלתה בתקופת הקורונה: שוק העבודה והתנאים שבו השתנו עוד לפני הקורונה, לכן יש להתאימו מחדש לדור הצעיר. ולא, דור ה-Y איננו "דור עצלן". באותה תקופה היתה הבחירה של דור זה לצמצם הוצאות, לשנות את אורח חייו ולא לשוב לאותן עבודות בתנאים הירודים. בין שהיה זה חלק מהתמחות או עבודות סטודנטים שונות בתחום המסעדנות, התיירות וכיוצא בזה, רבים בחרו לא לחזור לאותן עבודות ולהמשיך לקבל את הקצבה החודשית של החל"ת, שגובהה רק 70% משכר המקור. לכן אני סבור שבחירה זו אינה נובעת מעצלות, אלא היא קריאת השכמה למדינה ולמשק.
בני הדור הצעיר מביטים סביב ורואים שמשהו לא מסתדר: הם עובדים מסביב לשעון (על פי נתוני ה-OECD שעות העבודה בישראל הן הארוכות ביותר בעולם), הם מקבלים מעט כסף (השכר הממוצע בישראל נמוך בכ-13.3% מאשר במדינות ה-OECD, נתון שעל פי בנק ישראל, אם נוציא ממנו את העשירים, מעמיק עוד יותר ומגיע ל-50% בקרב מעמד הביניים והמעמד הנמוך), ואין להם עתיד כלכלי (לא רק שמחירי הדיור עלו ב-130% בעשור האחרון, לדור הזה צפויים קשים רבים בעתיד עם שיטת הפנסיה הקיימת).
האצבע אינה מופנית לענפי המסעדנות, התיירות או לבעלי ובעלות העסקים הקטנים, אלא להיעדר מדיניות ציבורית המותאמת לשינויים הלוקאליים והגלובליים המתרחשים בתקופתנו. חוסר הצדק בשוק העבודה ובשיטה הקיימת מחייבים שנוי מדיניות ולקיחת אחריות של המדינה לטובת אותן קבוצות מוחלשות במשק ולמען עתידן במדינה. דור ה-Y הצביע ברגליים ואמר בקול גדול: מגיע לנו משהו טוב יותר, וכדאי שהוא יגיע בקרוב.
צעירים מעדיפים לא לעבוד, מאשר לעבוד בתנאים לא תנאים
ניתן ללמוד ממדינות רבות בעולם שבהן כבר מדברים על הכנסה בסיסית לכל (UBI), ומקדמים מהלכים לאומיים לשיפור התנאים לעובדים ולעובדות החלשים במשק. כך למשל העלאת שכר המינימום, שעליה הודיע הנשיא ביידן בארצות הברית, או הרחבת הוצאות תקציב המדינה כדי לעודד ביקושים במשק. אך אצלנו האנרגיות מופנות לכעס על הצעירות והצעירים – אשר העדיפו לשלם מחיר ולא לשוב לעבודה בתנאים נמוכים ובכך מנעו את פתיחת ענפי השירות. חשוב להדגיש שכבר היום המדינה מעניקה תמיכות רבות בדמות קצבאות קבועות לנשים לאחר לידה, למשפחות מרובות ילדים, לנכים ועוד. אולי יש צורך לשקול את התאמת מערך התמיכות באופן שייטיב גם עם רווחתם של העובדים והעובדות המוחלשים והמוחלשות ויסייע בבניית עתידם?
הקורונה הזיזה אותנו ובחרנו לעשות בעקבותיה שינויים רבים. בדומה לשינוי המוצלח שנעשה בשיטת העבודה ההיברידית, המעבר לעבודה משולבת בבית ובעבודה בעזרת הזום, כך יש לפתוח מחדש את הנחות המוצא ולעצב מדיניות חדשה אשר לאופי העבודה בישראל ולהתאימו ל-2021 ולדור החדש – בשעות העבודה, בגובה השכר ובתמיכה הכספית הממשלתית המעודדת צמיחה ועתיד.

הכותב הוא מנהל רשת הבוגרים/ות של שותפויות אדמונד דה רוטשילד, הארגון המוביל בפיתוח מנהיגות צעירה ומגוונת בישראל

לכתבה זו פורסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של כלכליסט לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.