$
Duns משפט
האדר מובייל דן אנד ברדסטריט duns100

תם עידן המשמורת על הילדים

הצעת חוק זמני שהות בין הורים לילדיהם

יעל גיל, בשיתוף Dun's 100 09:4522.03.21

 מוגש מטעם Dun's 100

 

שנים רבות ניטש מאבק עז, בין תומכי ותומכות "חזקת הגיל הרך" לבין ציבור גדול, הכולל שופטות ושופטים, אנשי אקדמיה, עורכות ועורכי דין, שרים, חברי כנסת והציבור הרחב, אשר רואים בחזקה משנת 1962, סעיף חוק ארכאי ולא רלבנטי לימנו, המדיר את האבות מחיי ילדיהם, מפלה בין האם לבין האב בתחום ההורות ופוגע בטובת הילדים ובשני הוריהם.

 

יתרה מכך, טובי החוקרים בעולם בתחום התפתחות הילד, פרסמו בשנים האחרונות מאמרים, על פיהם, טובת הילדה והילד היא לגדול במחיצת שני הוריהם, לאחר גירושין, כבר מגיל מאוד צעיר.

 

בתחילת שנת 2014, יצא לאור מאמר שפורסם בכתב העת של הארגון האמריקאי – “Psychology, Public Policy, and Law”. את המאמר כתב פרופ' וורשק ועליו חתומים 111 ממיטב החוקרים בפסיכולוגיה בעולם. אני רוצה לצטט כמה משפטים מן התרגום של המאמר, שבוצע ע"י פרופסור אבי שגיא שוורץ, מומחה בעל שם עולמי בהתפתחות הילד:

 

"מסמך הקונצנזוס מציין, שיש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה....מניעת שהייתם של ילדים עם אבותיהם בלילה והעברת מסרים מפחידים, כי זה יפגע בהם, הן טענות המנוגדות לידע עדכני בתחום התפתחות הילד. תינוקות ופעוטות, זקוקים להורים שמגיבים בעקביות וברגישות לצרכים שלהם ושנוכחותם הפיזית בחיי היומיום קבועה ויציבה.....ילדים צעירים יוצאים נשכרים כאשר שני הורים בעלי מסוגלות נוהגים על פי תוכנית הורות המספקת להם קשר מאוזן ומשמעותי עם כל אחד מהם....."

 

עולה מכאן, כי מי שאמונים על המחקר ועל הידע הפסיכולוגי, קובעים כי טובת הילד הברורה, גם בגיל צעיר, היא לגדול אצל שני הוריו.

 

עו"ד יעל גיל עו"ד יעל גיל צילום: יוהנס פלטן

 

עוד בדצמבר 2011, הגישה הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין - ועדת שניט, לשר המשפטים דאז, יעקב נאמן, את המלצותיה הסופיות, על פיהן, יש לבטל את חזקת הגיל הרך ולקבוע אחריות הורית משותפת, למימוש זכויות הילדים ולהבטחת טובתם. אלא שלמרות פרסום הדו"ח הסופי, אשר על כתיבתו עמלו במשך שנים שופטים, אנשי אקדמיה מתחום הפסיכולוגיה והמשפט והעידו מומחים רבים, עדין החוק המפלה לא שונה.

 

היו מספר ניסיונות לשנות את החוק, אך הם נכשלו. בשנת 2015, ניסו חבר הכנסת יואב קיש והשרה לשוויון חברתי דאז, גילה גמליאל לבטל את חזקת הגיל הרך בחקיקה, אך האופוזיציה הפילה את הצעת החוק ברב של 42 מול 41 חברי כנסת. אמצעי התקשורת, מלאו בתמונות של חברות הכנסת החוגגות את ניצחונן, כאשר הניצחון היה, אי ביטול "חזקת הגיל הרך" שנקבעה בחוק בשנת 1962!!! ההפסד כולל את המשך הפגיעה בילדים, באבות ובאימהות, שכן מאמינים בשוויון זכויות ומבקשים, כי האבות ייקחו חלק שווה בגידול הילדים. בתמונת החוגגות נראו אורלי לוי אבוקסיס, מירב מיכאלי ועוד.

 

מי שלא נכנע לחקיקה המפלה, הם בתי המשפט ופקידות הסעד. מאז פרסום דו"ח הביניים של שניט בשנת 2008, בתחילה טיפין טיפין ובהמשך באופן משמעותי, הם החלו לפסוק משמורת משותפת גם ללא הסכמה וגם בניגוד לחזקת הגיל הרך. בתי המשפט לענייני משפחה הכירו בכך, שאב הוא הורה חשוב לא פחות מן האם בחיי הילדים, שלבו של אב אינו שונה מלב של אם ושזכותם של הילדים וטובתם, לגדול אצל שני ההורים.

 

בתי המשפט עושים את מה שהמחוקק ממאן לעשות והם פוסקים בהתאם לטובת הילד משמורת משותפת לשני הורים נורמטיביים המעורבים בחיי הילד.

 

אלא שסעיף החוק הקובע את "חזקת הגיל הרך" כאמור טרם שונה. בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נקבע: "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

יש לציין כי גם סעיף 24 לחוק הנ"ל, לא כתוב באופן המתאים לימנו ויש לשנותו.

 

חזקת הגיל הרך, מהווה הפליה מגדרית והיא ללא ספק עומדת בסתירה ברורה לעקרון השוויון, לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד אותה אישררה מדינת ישראל בשנת 1991, לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו ולחוק שיווי זכויות האישה.

 

חזקת הגיל הרך חייבת להתבטל. יחד עם זאת, במקום לקבוע חזקה אחרת של משמורת משותפת, ניתן לקבוע בחקיקה, את מה שבלאו הכי עולה מתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, שנכנסו לתוקף ביום 01/01/2021, לא עוד משמורת, או ביטויים אחרים הלקוחים מעולם בתי הסוהר, כמו "הסדרי ראיה", אלא "זמני שהות".

 

וכך אני קוראת למחוקק לקבוע: יתוקן סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ויקבע כדלקמן : 24. היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על זמני השהות על הקטין. הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו, לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

 

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות יתוקן ויקבע כדלקמן : "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24, כך שטובת הקטין תעמוד בראש סדר העדיפויות. הורה שלא יגיע להסכם עם ההורה השני, יוכל להגיש תביעה לזמני שהות עם הקטין ובית המשפט יפסוק זמני שהות לכל הורה עם הקטין, בהתאם לטובת הקטין. בית המשפט רשאי להיוועץ עם פקידי הסעד ו/או עם מומחים מתחום הפסיכולוגיה, על מנת לקבוע טובת הקטין מהי ובהתאם, מה יהיו זמני השהות של הקטין עם כל הורה.

 

כבר למעלה מעשור, מתרחש בישראל שינוי חברתי ומשפטי גדול. גמלה העת זה מכבר, לתת לו ביטוי בחקיקה, ההולמת את צרכי השעה ואת המונחים בהם משתמשים בתי המשפט זה מכבר. לא עוד משמורת אם או משמורת אב, לא עוד משמורת משותפת, כי אם זמני שהות של הילדים עם כל הורה.

 

אף לגישת רבים מבתי המשפט, כגון השופטת חני שירה "ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית והיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כוח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים – ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר".

 

כעת, יועילו חברי הכנסת הנכבדים לעדכן את החקיקה משנת 1962 ולהביאה אל שנת 2021 ובכך ישרתו את טובת הילדים וההורים בתחום חשוב זה, העוסק בדיני נפשות.

 

כל הזכויות שמורות לעו"ד יעל גיל

 

www.yaelgil.co.il