Dun
האדר מובייל דן אנד ברדסטריט duns100

הארכות מועד מצד רשות המיסים – היום שאחרי

מנהלי מסוי מקרקעין לא ידחו את הבקשות לתיקון שומה על הסף אלא יידרשו לבחון אותן לגופו של ענין, דהיינו אם קיימת "סיבה מספקת"

דן ביין ויפתח שמחוני, בשיתוף Dun's 100 09:2301.03.21

 מוגש מטעם Dun's 100

 

לפני ימים אחדים הכריע בית המשפט העליון בתיק, שהן רשות המיסים והן הציבור הרחב נשאו אליו עיניים (ע"א 9817/17 רייך) במשך זמן רב ולאחר מחלוקות רבות בעניין סמכותו של מנהל מס שבח לדון בבקשות לתיקון שומה בחלוף 4 שנים.

 

כפי שהדגיש ביהמ"ש העליון, התיק עצמו עסק בסכומי מס זניחים אולם הוא בעל השלכות רוחב משמעותיות בתחום מסוי מקרקעין (וכפי שנרחיב בהמשך לדעתנו ייתכן ואף שמעבר לכך).

 

בהתאם לסעיף 85 לחוק מסוי מקרקעין, מנהל מס שבח רשאי לתקן שומה בתוך פרק זמן של 4 שנים. עם זאת, סעיף 107 מקנה למנהל מס שבח סמכות כללית להאריך כל מועד שנקבע בחוק, ועל כן עולה שאלת היחס בין שני הסעיפים הללו והאם המנהל רשאי לאשר הארכה מעבר ל 4 שנים, כאשר עד היום נדחו בקשות כאלו על הסף מחמת חוסר סמכות כפי שטענה רשות המיסים.

 

לאחר דיון מעמיק, קבע ביהמ"ש העליון ברוב דעות (השופטים מינץ ומלצר) כי יש לפרש את סעיף 107 בהתאם ללשונו הברורה והחדה, דהיינו המנהל מוסמך להאריך כל מועד שנקבע בחוק, לרבות המועד שנקבע בסעיף 85 לחוק. עוד נקבע כי גם הפרשנות התכליתית תומכת בגישה זו, המבטאת איזון נכון בין הצורך להבטיח וודאות ויציבות לבין האינטרס לגבות מס אמת.

 

דעת המיעוט של השופט שטיין סברה כי הארכת התקופה לתיקון שומות תהיה אפשרית רק אם הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך התקופה של ארבע שנים ולא אחריה. כמו כן, לדעתו את המונח "כל מועד" בהקשר לסמכות ההארכה יש לפרש כ"כל מועד" שעדיין לא חלף ועודנו רלוונטי ולא כזה שכבר פקע ומבקשים להאריכו באופן רטרואקטיבי.

 

כאשר בוחנים את השלכותיו של פסק הדין, חשוב להבהיר כי אמנם הערעור שהגישה רשות המיסים נדחה, אך יש לצנן את השמחה ולחדד כי למעשה כעת מנהלי מסוי מקרקעין לא ידחו את הבקשות לתיקון שומה על הסף אלא יידרשו לבחון אותן לגופו של ענין, דהיינו אם קיימת "סיבה מספקת". הווה אומר, הדרך לאישור תיקון השומות עודנה ארוכה ותלויה כמובן ביתר תנאיו של סעיף 85 ובעמדת המנהל.

 

 

 צילום: יח"צ

 

באשר לחשש כי רשות המיסים תנצל את פסק הדין ותרחיב את משמעותו לכך שהיא תהיה רשאית לתקן מיוזמתה שומות שנסגרו בחלוף 4 שנים, קובע סגן הנשיא מלצר (אומנם כאמרת אגב) כי אין היא רשאית לעשות כן הואיל וניתן להפעיל את הסמכות כאמור רק כאשר נתבקש המנהל לעשות כן ע"י גורם אחר ואין הוא יכול להפעילה על דעת עצמו.

 

במבט על בנושא הפעלת סמכות ע"י רשות המיסים בחלוף המועד, עולה השאלה האם במקרים אחרים בהם מוקנית לפקיד השומה או לגורם אחר ברשות המיסים סמכות כלשהי, האם יהא רשאי להאריך את המועד מיוזמתו גם כשחלף המועד הרלוונטי או שמא יהיה רשאי לנהוג כך רק במידה ופעל בתוך התקופה הקובעת, כפי שסברה דעת המיעוט שנדרשה למקרה זה במסגרת פסק הדין. לשם הדוגמה, מעניין לציין כי לענין החזרי בלו על סולר, רשות המיסים מוציאה באופן תדיר שומות גם לתקופה שחורגת מהתקופה הקבועה בחוק, כלומר באופן שדורש את אישור מנהל רשות המיסים, אולם האישור להארכת התקופה ניתן באופן רטרואקטיבי לאחר הוצאת השומה (ראו למשל פסק הדין בעניין מעדני ים, כרמל וכיו"ב).

 

לסיום נציין, כי פסק הדין כולל אמרת אגב מעניינת והיא שכאשר לא ניתן לשפוך אור על אי בהירות חוקית בנושאי מס באמצעות כלי פרשנות אחרים, אזי יש לאמץ חזקה אשר תכריע לטובת הפירוש המנוגד לעמדת רשות המיסים.

 

בנוסף, לא למותר לציין כי לפסק הדין האמור השלכות רוחב בתחומים אחרים של המשפט, שכן הוא כולל בתוכו אמירות המתייחסות לאבחנות בין התיישנות דיונית ומהותית והשלכותיהן ולענין היחס בין כללי המשפט המנהלי באשר לתיקון החלטות מוטעות לבין דיני ההתיישנות.

 

מאת פרופ' דן ביין ועו"ד (רו"ח) יפתח שמחוני, משרד פרופ' ביין ושות' עורכי דין