• תפריט
Dun
האדר מובייל דן אנד ברדסטריט duns100

אוטונומיה של המערכת הזוגית על פי בג"ץ ב-2018 - האם אנו חופשיים לחיות על פי אמונתנו?

איימי בכור-בוני 16:0426.11.18

מוגש מטעם DUN'S 100

 

זה לא פעם ראשונה שערכאות שיפוטיות מתמודדות עם שאלת הבגידה כגורם משפיע על אופן חלוקת הנכסים בין בני זוג. למעשה בכל פעם שמגיע לקוח פגוע ונבגד הוא מסביר שמגיע לו פיצוי על כך. אנחנו עורכי הדין, שופטי ביהמ"ש בכל הערכאות ושופטי ביהמ"ש העליון בפרט, עד לבג"ץ שפורסם ב18/11/18 שימשנו כגורם מרגיע, מאזן ,ליברלי, שפוי אם תרצו. כדי להסביר את המובן מאילו. בגידה במדינת ישראל כמו ברוב מדינות העולם המתוקנות איננה פשע, כי אם חטא מוסרי בלבד. על חטאינו המוסריים אנחנו לא משלמים בכסף. אנחנו משלמים עליהם בדרכים אחרות, חורבן המשפחה, רגשות אשם, צער כאב וסבל, אבל לא כסף. הבחירות שלנו כאנשים בוגרים הם הבחירות שלנו ואין בנישואין או בזוגיות זו או אחרת כדי לייצר מנגנון ענישה מפני הבחירות האישיות שלנו. זאת כל עוד לא עברנו על החוק. ברור שגבר המכה את אשתו ישלם על פי חוק העונשין בהגשת כתב אישום ובעונש נלווה. לא כך גבר שבגד באשתו גם אם זה בגד בה עם אחותה (אגב סיפור אמיתי).

 

אתם גיבורי הסיפור של החיים שלכם, צמתי בחירה עומדות לכם במהלך החיים כמעט בכל יום, לעיתים הבחירות שלכם מדויקות לכם אך פוגעות באחרים. בזוגיות רוב הבחירות שלנו משפיעות על התא המשפחתי. זה בא עם הטריטוריה של להיות בעל משפחה. משק קטן ואוטרקי שעושה החלטות יומיומיות. החלטות שמשליכות על ה"משק" כולו הילדים בני הזוג ולעיתים מעגל משפחה מורחבת.

 

המדינה אף היא מתערבת בהחלטות משפחתיות ושמה ידה על הכל, מיסים כשאנחנו קונים דירה ראשונה ו/או שניה, רווחה עם נעז ל"הפליק" לילד, טיפולי פוריות אם לא הצלחנו להיכנס להריון. הרגולטור שם. אבל זה תמיד היה עד להרגלי המיטה שלנו. הבג"ץ הזה חצה קו אדום.

שופט צעיר ישב לו בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה עוד בשנת 2012, כב' הש' אסף זגורי. כאשר הוגשה בפניו תביעה לקביעת ראש נזק כנגד אישה בוגדת. תביעה נזיקית בה גרס הבעל שהשניים נישאו בביה"ד השרעי, שניהם מוסלמים, הבגידה לטענתו באיסלם אסורה ויש לתת עליה את הדין. על האשה להפסיד סכום כסף ואת הרכב שלה שנקנה אחרי הפרידה.

 

השופט זגורי, כוכב עולה בין שופטי המשפחה, פסקי דין מפוארים ומבוארים שעמדו גם בערעורים יצאו תחת ידו בשנים האחרונות, כתב כי שם התובע, הבעל, ביקש לעשות שימוש בטענת הבגידה והניאוף של אשתו ללא הבחנה של ממש מתביעתו הרכושית. בכך הוא למעשה הוא ביקש למעשה להכניס את "עקרון האשם" בדלת האחורית של חוק יחסי ממון אשר קבע ניתוק מוחלט משאלת האחריות לפקיעת הקשר. ואף הציע לדחות על הסף תביעות שמנסות לעשות זאת.

 

אם לא די בכך הובהר כי התביעה עצמה הסבה נזק גדול לקטינים אשר היו חשופים לטענה כי אימם בגדה, והיא איבדה את המשמורת עליהם. וכן נזק גדול לפרטיותה של הנתבעת וללא צורך. נזק תדמיתי ולמעשה מאחר ומדובר במוסלמים היא נושאת עליה אות קין בכפר בו היא מתגוררת. כאמור יש מחיר להחלטות שאנחנו לוקחים לא חייב להיות לכך מחיר רכושי.

 

והנה בשנה שעברה ינואר 2017 פורסם פסק דין נוסף מאותו בית מדרש, כב' הש' זגורי הפעם ביושבו כסגן נשיא בית המשפט לעניני משפחה בנצרת. גם שם קבע ביהמ"ש בפסק דין מנומק, כי דין תביעה לפיצוי בגין ניאוף דינה להידחות על הסף לאור פסיקת ביהמ"ש העליון שניתנה עוד ב 29/10/2013 בע"א 8489/12 בין אם העילה היא נזיקית ובין אם העילה חוזית. וזאת הן מטעמי מדיניות שיפוטית והן מטעמי חוסר תום לב מקום שהיא מוגשת במקביל או לאחר הגשת תביעה לאיזון משאבים שמגיש בן הזוג האחר ובכוונה להשפיע על בסיס האיזון ולהחמיק "בדלת האחורית" שיקולי "אשם" בפקיעת הקשר. והכל מ"שיקולי המדיניות המשפטית הראויה".

 

ביהמ"ש העליון דאז קבע: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי – מוסרי- דתי. אך אין לייבאה אל תוך המשפט....הדברים נאמרו לגבי היחסים בין בני הזוג, אשר מצויים כל כולם בתחומי הרגש והאינטימיות. אך לכך השלכה גם על רתיעתו של המשפט להידרש לנושאים של נאמנות מול בגידה..."

 

איימי בכור  בוני איימי בכור בוני צילום: סם יצחקוב

 

האמנם מדובר באותו בית משפט עליון?

נדמה כי מדינת ישראל צועדת תמיד בדרכה של ארה"ב. מינויו של השופט קוואנו לביהמ"ש העליון על אף ההאשמות הקשות שהיו נגדו, היה מינוי פוליטי, שמרני מבית מדרשו של הנשיא טראמפ. אשר דעותיו ידועות. והנה ישראל הקטנה כאחרונת "המעריצות" הפכה את ביהמ"ש העליון שלה לשמרן, מוסרני, שצועד אחורה בזמן חלף להוציא תחת ידו פסיקה מתקדמת, אשר צופה פני עתיד, הרי בתוך עמו יושב השופט. ומן הסתם יודע כי אחוזי הבגידה עולים בעידן בו התקשורת מתקיימת בכל אמצעי והיד קלה על הסמארטפון, ייצר פסיקה דקדנטית, שכלל לא קשורה לימים שלנו.

פסיקה שכל כולה פוגענית כלפי נשים, שהרי ברור שעל פי ההלכה גבר לא היה נושא באותה חבות ובוודאי שלא היו פוגעים ברכושו בגין בגידה.

 

ויובהר, אוהדי הבג"ץ האחרון, טוענים כי לא מדובר בהפסד של רכוש מאחר ומדובר ברכוש שהיה רשום על שם הבעל ומלפני הנישואין. וע"פ חוק יחסי ממון ממילא שייך לבעל. לא כך היא!

 

במדינת ישראל ישנה הלכה מפורשת, ורשימה מסודרת בפסיקה מתי הופך רכוש למשותף גם אם נתקבל טרם הנישואין. בני הזוג חיו בדירה 30 שנים. גידלו שם ילדים. לאשה הייתה טענת הסתמכות, ידעתי שזה ביתי כך הבעל הבהיר לי כל השנים, ומצגים נוספים לשיתוף ספציפי בנכס אשר בוודאות היה ניתן לה לו לא הייתה בוגדת! למעשה יש מקום אחד בפסק הדין של ביה"ד הרבני בו מצוטט הבעל מודה ממש כי הבית נועד "לי או לה לעת זקנה...אם נצטרך בית חולים , נוכל למכור אותו..."

 

האם העובדה שחיה 30 שנה עם בעלה וילדה להם שלושה ילדים נמחקת במחי בגידה?

 

האם באמת השאלה ששאל ביה"ד הרבני הגדול ושאושרה למעשה בבג"ץ היא השאלה הרלוונטית: "האם גם באשה שבגדה יש להניח כי הייתה כוונת לשיתוף...."?

 

הרי לך, 29 שנים רצה לשתף, שיתף, ייצר מצג שיתופי. והנה בגידה אחת מבטלת את כל חיי המשפחה, האימהות הזוגיות הנתינה גידול הילדים, המחלות התמיכה ההדדית , הכספית הנפשית הרגשית?

 

ביהמ"ש העליון של איילת שקד, ביהמ"ש העליון של כב' הש' מינץ וכב' הש' שטיין. שם חותמת והכשיר את הפגיעה הממשית לא רק בנשים כי אם באושיות חופש הפרט. לא רק נשים צריכות להתרעם מפסק הדין. גם גברים נאורים שמבינים, שכשהמדינה נכנסת לך למיטה ולהרגלי יחסי המין שלך שום טוב לא יצמח מזה.

 

אני כולי תקווה שביהמ"ש העליון יכיר בשאלה כראויה לדיון נוסף ויחזור להיות שומר הסף הנאמן של הדמוקרטיה והליברליזם.

 

אך יחד עם זאת מפצירה בכולם לעשות הסכמי ממון ולקבוע לעצמם את המשטר הרכושי עליו הם מסכימים, כי המקום אליו הולכת המערכת המשפטית שלנו הוא מקום של חושך וחוסר וודאות.

 

עו"ד איימי בכור-בוני, איימי בכור-בוני - משרד עורכי דין

 

בטל שלח
    לכל התגובות