שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 07.09.2017
האדר מוסף שבועי 7.9.17

בדרך ל-0% זיהום: שבדיה מנקה את האוויר באמצעות אצות מיקרוסקופיות

שבדיה הציבה לעצמה יעד שנראה דמיוני: הפחתת זיהום האוויר במדינה ל־0% עד שנת 2045. כבר היום השבדים מובילים בעולם בצמצום פליטות גזי חממה בזכות אנרגיה ירוקה ומיסוי כבד על מזהמים. אבל כדי לעמוד באתגר הלאומי השאפתני הם מגייסים לעזרתם אמצעי מהפכני: אצות מיקרוסקופיות שיזללו את הזיהום ועוד יספקו מזון לבעלי חיים בתמורה

מעיין מאיר 16:2109.09.17

איזבלה לובין, סגנית ראש ממשלת שבדיה, מישירה מבט חמור סבר למצלמה. היא יושבת בלשכתה וחותמת על מסמך. מאחוריה ניצבות שבע קולגות שלה, נשים בלבד. אחת מהן עם בטן של היריון מתקדם. זו אינה קומפוזיציה מקרית. התמונה הזאת, שהעלתה לובין לטוויטר בפברואר, נועדה לתת קונטרה לתמונה שפרסם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כמה ימים קודם לכן, ובה חתם על הצעת חוק האוסרת מתן מימון פדרלי לעמותות המסייעות להפלות, בעודו מחויך ומוקף בגברים בלבד. אבל הקונטרה האמיתית לטראמפ התחבאה דווקא בדפי המסמך שנחתם בידי לובין: זו היתה הצעת חוק היסטורית שבה התחייבה שבדיה כי עד שנת 2045 היא תצמצם את שיעור פליטות גזי החממה בתחומיה לאפס.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

גזי חממה הם שישה סוגי גזים המוגדרים בעלי השפעה ברורה לרעה על התחממות כדור הארץ: מתאן, חמצן דו־חנקני, גופרית שש־פלואורידית, פחמימה פלואורידית, פחמנים רב־פלואורים ובעיקר פחמן דו־חמצני — הגורם בעל ההשפעה הרבה ביותר על התחממות כדור הארץ בשל היותו נפוץ מאוד: הוא נפלט לאוויר בכל פעם ששורפים דלק פוסילי, כלומר נפט, פחם או גז.

 

מערכת גידול האצות של אלגולנד במפעל היידלברג, שבדיה מערכת גידול האצות של אלגולנד במפעל היידלברג, שבדיה

 

 

כיום שבדיה נמצאת במצב טוב מבחינת פליטות פחמן דו־חמצני. סך הפליטות השנתי שלה הוא 4.25 טונות בממוצע לעומת 6.91 טונות באיחוד האירופי ו־16.15 טונות בשנה בארצות הברית. מאחורי הנתון המחמיא הזה עומדת, בין השאר, ההתעקשות השבדית על שימוש במגוון מקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, כמו אנרגיה גרעינית, אנרגיה הידראולית וטורבינות רוח. רק 5% מהחשמל המיוצר בשבדיה מגיעים משריפת דלקים פוסיליים לעומת 64% בארצות הברית. בחודשים המעטים שבהם טראמפ מכהן כנשיא, הוא הספיק לסגת מהסכם פריז, שבמסגרתו התחייבו 195 מדינות להיאבק בהתחממות הגלובלית, וביטל חלקים נרחבים מהתוכנית של ממשל אובמה בנושא — כך ששינוי מגמה אינו צפוי באמריקה בעתיד הנראה לעין.

 

גם בישראל מצב פליטות גזי החממה בכי רע: 50% מהחשמל שמייצרת חברת החשמל מגיעים משריפת פחם בתחנות הכוח אורות רבין ורוטנברג, ומרבית תחנות הכוח האחרות בארץ, ובהן התחנות הפרטיות, מתבססות על גז טבעי. מדובר באנרגיה שבארץ זוכה לדימוי "ירוק", אך נכון יותר להגדירה רק מזהמת פחות.

 

ובכל זאת שבדיה מתכוונת להעלות את הרף ולהשיג יעד שאפתני במיוחד של אפס פליטות נטו של גזי חממה. התוכנית הממשלתית עתידה לכלול הכבדת המיסוי על פליטות, העברת התחבורה הציבורית לדלק ביולוגי ועידוד שימוש בכלי רכב חשמליים. אבל החלק היצירתי יותר בתוכנית הוא חיסול פליטות הגזים הבלתי־נמנעות בתעשייה המזהמת (ומכאן המינוח "נטו") באמצעות נטיעת עצים נרחבת ובעזרת נשק מהפכני: מיקרו־אצות, אצות מיקרוסקופיות שאוהבות לזלול פסולת, מתרבות במהירות ומבצעות פוטוסינתזה (תהליך ה"נשימה" של צמחים שמפרק פחמן דו־חמצני) בקצב מסחרר.

 

 

 

הכל בגלל מלחמת יום הכיפורים

 

מיקרו־אצות משמשות לטיהור של מים מזוהמים כבר שנים רבות. מי ביוב וזבל הם פצצות תזונה עבורן וגורמים להן לשגשג ולהתרבות. התפנית בשימוש בהן החלה ב־1942, כשהחוקרים הגרמנים ריכרד הרדר והאנס ווֹן־ויץ גילו כי ניתן להפיק תחליף לדלק מבוסס־נפט על בסיס שמן המופק מהמיקרו־אצות. מחקרים נוספים בתחום התקיימו לאחר מכן באירופה ובארצות הברית, אבל יחלפו עוד 30 שנה עד שהמחקר יזכה לדחיפה רצינית. וזה יקרה בגלל מלחמת יום הכיפורים.

 

ב־1973, אחרי שהסתיימה מלחמת יום הכיפורים, מדינות ערב, ספקיות הנפט המרכזיות בעולם, הטילו חרם על מדינות המערב כדי לעודד בידוד של ישראל. החרם הביא לזינוק במחיר חבית נפט — משני דולרים ל־40 דולר — וחולל משבר אנרגיה עולמי, שבין היתר דחף את עולם המחקר למצוא בבהילות חלופות טובות לנפט, ובהן מיקרו־אצות. אבל כשחלף המשבר זנחו רוב המדינות את המחקר בתחום, שהיה יקר, וחזרו אליו רק באמצע שנות התשעים, כשעלתה המודעות לצורך במקורות אנרגיה חלופיים מטעמי איכות הסביבה.

 

ובכל זאת זה לא מספיק. דלק מבוסס־אצות רשם כמה הצלחות, כולל טיסת ניסיון של חברת קונטיננטל בשנת 2009, אך פיתוח דלק להמונים הוא עדיין יעד רחוק בשל עלויותיו הגבוהות ביחס לנפט. ובכל זאת הצליח המחקר לייצר תגלית מרעישה מכיוון מפתיע: האצות סופגות לא רק פסולת, אלא גם צורכות פחמן דו־חמצני בכמויות אדירות ומפרקות אותו בפוטוסינתזה — דרך מצוינת לצמצם את זיהום הסביבה.

 

בשני העשורים האחרונים התקיימו כמה פרויקטים סביבתיים שעשו שימוש במיקרו־אצות לטיהור גזי חממה, אחד מהם אפילו בישראל — חברת סימביוטיק, שהוקמה ב־2004, הקימה חוות אצות בשטח של דונם בצמוד לתחנת הכוח באשקלון. אולם ב־2009 נמכרה הטכנולוגיה שלה לחברה סינית, שסגרה את הפעילות בישראל אחרי שנואשה ממציאת שטח גידול מתאים בקנה מידה מסחרי. סיפורים מסוג זה גרמו לקתרין לגראנד, פרופסור למדעי הסביבה מאוניברסיטת לינאוס השבדית, להבין שנדרש מודל עסקי מהודק כדי שהפתרונות לטיהור באמצעות אצות לא ייכשלו.

 

מפעל היידלברג בדגרהאם, שבדיה. חריגה לטובה בענף הבטון, שאחראי ל־5% מפליטות גזי חממה בעולם מפעל היידלברג בדגרהאם, שבדיה. חריגה לטובה בענף הבטון, שאחראי ל־5% מפליטות גזי חממה בעולם

 

 

"כשהתחלתי לחקור אצות הבנתי שצריך לחשוב עליהן במושגים כלכליים", אומרת לגראנד ל”מוסף כלכליסט”. "אפשר לייצר אצות לנישות ספציפיות יקרות כמו קוסמטיקה ותוספים תזונתיים. אבל אם רוצים למכור מהן הרבה, זה לא מודל עסקי נבון". לגראנד והצוות שלה החליטו לבנות מודל שישרת שתי מטרות החשובות לחברות מסחריות: צמצום הפליטות של פחמן דו־חמצני, והפקת מוצר חדש רווחי במינימום עלות. "החלטנו להתמקד במזון לבעלי חיים", היא אומרת. "מיקרו־אצות מתאימות לשמש מזון לתרנגולות ודגים. אלה מוצרים שיש להם ביקוש רב, ואנחנו מציעים למפעלים לאמץ מודל שיהפוך את הפסולת שלהם למוצר צריכה שיימכר היטב". אפילו טראמפ יכול לחתום על פתרון כזה.

 

לגראנד בחנה את המודל שלה בדקדקנות. בשלב הראשון היא עבדה עם תעשיית הבטון והוכיחה שהתקנת מערכת לגידול אצות (ביוריאקטור) מצמצמת משמעותית את פליטות הפחמן הדו־חמצני. בשלב השני היא יצרה קשר עם חברות מי שפכים ואיסוף אשפה וביקשה להשתמש בתוצרי הפסולת שלהן. "אחרי שראינו שהאצות ניזונות מפחמן דו־חמצני, מי שופכין ואשפה, התחלנו ליצור קשר עם מעצבי מדיניות ומחוקקים כדי לוודא שאנחנו עומדים בכל התקנות", אומרת לגראנד. "ואחרי שהבנו איך נראה הביוריאקטור האידאלי ומה התוצר שאפשר להשיג, התחלנו לדבר עם מגדלי תרנגולות, כדי לוודא שהמזון שמיוצר עונה על הדרישות שלהם".

 

פרויקט המחקר של לגראנד, "אלגולנד" (Algoland, "ארץ האצות"), מבוסס על שיתוף פעולה של חברות מתחומים שונים לחלוטין: "תחנת הכוח קלמאר אנרג'י נותנת לנו להשתמש בחום שהיא מייצרת, כך שנוכל לגדל אצות גם בחורף. וכדי לקבל מים וחומרי תזונה לאצות אנחנו עובדים לא רק עם חברות ביוב ואשפה, אלא גם עם יצרניות מוצרי חלב, כי סטודנטית שלי גילתה שבייצור גבינה משתמשים בהמון מים שיורדים לטמיון, ויכולים לספק תזונה נהדרת למיקרו־אצות".

 

החזון של לגראנד הוא לחבר את כל שיתופי הפעולה הללו לפלטפורמה כוללת, שתאפשר לכל מפעל תעשייתי להתקין ביוריאקטור ולגדל אצות באופן מסחרי. המפעלים יקבלו בחינם את כל החומרים הדרושים לגידול האצות, ויידרשו לממן רק את בניית הביוריאקטור ולאפשר שימוש בפליטות הפחמן הדו־חמצני שלהם.

 

לובין חותמת על הצעת החוק לצמצום פליטת גזי חממה. נותנת קונטרה לתמונה שפרסם טראמפ לובין חותמת על הצעת החוק לצמצום פליטת גזי חממה. נותנת קונטרה לתמונה שפרסם טראמפ

 

 

פיילוט בשבדיה, יישום במרוקו

 

קלאס קולברג הוא מהנדס סביבתי במפעל בטון של חברת היידלברג בכפר הציורי דגרהאם בשבדיה, ששוכן קרוב לים הבלטי. בטון, מוצר הבנייה הנפוץ ביותר בעולם, הוא קטסטרופלי מבחינה סביבתית. כל טונה של בטון מייצרת חצי טונה של פחמן דו־חמצני, והתעשייה הזו אחראית לכ־5% מכלל פליטות גזי החממה בעולם.

 

היידלברג, חברת הבטון הרביעית בגודלה בעולם, היא יוצאת דופן בתעשייה. החברה הגרמנית, שמחזיקה במפעלים ב־60 מדינות, הציבה לעצמה יעד להגיע לאפס פליטות נטו של גזי חממה במפעליה בצפון אירופה עד 2030 — יעד שאפתני עוד יותר מהחוק השבדי.

 

המפעל בדגרהאם, אומר קולברג, היה המפעל הראשון בשבדיה שהתקין ביוריאקטור לגידול אצות. "יש לנו שיתוף פעולה ותיק עם אוניברסיטת לינאוס", הוא מסביר. ב־2014 הם החלו בניסוי, והתוצאות היו כה מרשימות עד שב־2016 הכפיל המפעל את גודל הביוריאקטור. "עברנו מגודל של ניסוי מעבדה לגודל של פרויקט פיילוט", אומר קולברג.

 

וכך עובד הפיילוט: משאבה שואבת מים מחוף הים הבלטי הסמוך למפעל ומעבירה אותם בצינור באורך מאה מטרים לתוך שקיות שמכילות 3,000 ליטר. אל המים מוסיפים חומרי תזונה המאפשרים לאצות להתרבות. בשעות שבהן השמש זורחת מתקיים תהליך הפוטוסינתזה של האצות: פחמן דו־חמצני נפלט מפעילות בית החרושת ומופנה בצינורות אל שקיות האצות, שמתפקדות כמו סוג של אגזוז אקולוגי. במעבר אחד דרך האצות נספגים 40% מהפחמן הדו־חמצני. התהליך חוזר על עצמו כמה פעמים, עד שכל הפחמן הדו־חמצני מפורק.

 

לגראנד. החזון הוא שכל מפעל תעשייתי יתקין לעצמו ביוריאקטור לזיהום פליטות הגז שלו לגראנד. החזון הוא שכל מפעל תעשייתי יתקין לעצמו ביוריאקטור לזיהום פליטות הגז שלו

 

 

כמו במקרה של תחנת הכוח קלמאר אנרג'י, גם המפעל של קולברג לא מפיק תועלת ישירה מהפרויקט. "בסדר הגודל שאנחנו עושים את זה, לאצות עדיין אין השפעה אמיתית על רמת הפליטות שלנו", הוא אומר. "אבל מבחינתנו חשוב להניע את המחקר קדימה. אם באמת מצליחים ליצור כך מוצרים, יהיה אפשר להעביר את הפרויקט לסדר גודל אחר לגמרי, שכן יוריד את פליטות הגזים בתעשייה. זה אחד הצעדים שאנחנו נוקטים כדי לכבוש את היעד של אפס פליטות נטו".

 

באופן אירוני, המפעל הראשון שיצעיד את הרעיון של פרופסור לגראנד צעד אחד קדימה כלל לא ממוקם בשבדיה, אלא דווקא במרוקו. "על בסיס מה שלמדנו בשבדיה אנחנו מקימים חוות אצות מסחרית־למחצה במרוקו, שתתחיל לפעול בשנה הבאה", אומר יאן תוילן, מנהל מחלקת המשאבים החלופיים בהיידלברג. "בחרנו את מרוקו בגלל האקלים והזמינות של אדמת שפלה שאינה ראויה לחקלאות".

 

מחאת צרכנים ירוקה

 

אנה קרלסון היא מנהלת תחנת הכוח קלמאר אנרג'י, שמשתפת פעולה עם מחקרי האצות של לגראנד. כבר כיום קלמאר אנרג'י פטורה על פי חוק מהפחתת פליטות גזים, משום שהיא מתנהלת באופן ידידותי לסביבה: היא מנצלת שיירי עץ מהיערות רחבי הידיים של שבדיה כדי לייצר אנרגיה. "תעשיית הנגרות משאירה תמיד את הענפים הקטנים מדי לשימוש", היא מסבירה. "אנחנו אוספים אותם ומשתמשים בהם כדי לייצר חום וחשמל, ואת האפר מחזירים ליערות, כדי שיפרה את האדמה". על אף הקונספט הירוק, קרלסון עדיין מחפשת אמצעים נוספים להוריד גם את רמות פליטת הגז הנמוכות ממילא במפעלה. "אולי זה מפני שהיא אשה", אומרת לי לגראנד בחיוך בניסיון להסביר את הפרדוקס שלפיו אשת עסקים שזוכה בפטור חוקי מעדיפה שלא לנצל אותו.

 

"גם אם רמות הזיהום שלנו נמוכות מאוד, אנחנו עדיין צריכים לפעול כדי לשפר את הסביבה", מסבירה קרלסון את הפילוסופיה שלה. "שבדיה היא ארץ קרה, והחום והאנרגיה שתחנת הכוח שלנו מייצרת דרושים לחברות שרוצות להשתתף בגידול אצות".

 

כשמדברים עם מישהי כמו קרלסון, שנרתמת לפרויקט רק כדי לאפשר לתעשיות אחרות להקטין את הזיהום שהן יוצרות, אפשר להבין כיצד הצביעו השבדים בעד היעד היומרני של אפס פליטות גזי חממה עד 2045. מבחינת קרלסון, זה יעד ריאלי בהחלט. "אני מאמינה שזה יעד מעשי, פשוט כי הלקוחות דורשים את זה. בעשור האחרון האוכלוסייה בשבדיה מפעילה הרבה מאוד לחץ על היצרנים ודורשת שהכל יהיה ממוחזר, ושפליטות הגזים יופחתו. הצרכנים מצפים שנקבל אחריות, ואם לא נעשה זאת, הם פשוט לא יקנו מאיתנו. כל עוד האוכלוסייה נמצאת ברמה מודעות גבוהה כל כך, אין שום סיבה שלא נגיע לאפס פליטות נטו של גזי חממה".

 

כיצד תגיע שבדיה לאפס זיהום?

  

1
. תחבורה ירוקה

צמצום פליטות הפחמן הדו־חמצני מכלי רכב ב־70% עד 2020 על ידי מעבר לדלקים ביולוגיים ולרכבים חשמליים.

 

2. חשמל ירוק

הגעה ל־100% חשמל מאנרגיה מתחדשת (הידראולית וגרעינית) מכלל ייצור החשמל במדינה עד 2030. זאת לעומת 83% כיום.

 

3. הכבדת המס על זיהום

כל גורם מזהם בשבדיה חייב כיום לשלם 137 יורו על כל טונה פחמן דו־חמצני שהוא פלט - המס הגבוה מסוגו בעולם. מפעלי תעשייה, עם זאת, משלמים רק חצי מהסכום, ופליטות מאנרגיה מתחדשת פטורות ממס לחלוטין. כחלק מהיעד החדש, המס עתיד לעלות או שחלק מההקלות יבוטלו.

 

4. מיחזור

99% מהאשפה המיוצרת בבתי השבדים זוכה לקריירה שנייה. כ־50% מכלל האשפה נשרפת בתהליכי ייצור אנרגיה נקייה יחסית, והיתר ממוחזר. היעד הבא של השבדים הוא להפחית את כמות הפסולת על ידי הגברת השימוש החוזר במוצרים רב־פעמיים, ומציאת פתרונות מיחזור שיצמצמו את כמות האשפה שמשמשת לאנרגיה.

 

5. נטיעת עצים

ההגעה לאפס זיהום מחייבת טיפול בפליטות הבלתי־נמנעות של פחמן דו־חמצני בתעשייה. האיזון יגיע מהגדלת שטחי העצים, שמפרקים פחמן דו־חמצני בתהליכי פוטוסינתזה. כיום %53 מאדמות שבדיה מכוסות ביערות (לעומת ממוצע עולמי של 30%), והשבדים מתכננים להגדיל את היקפיהם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x