• תפריט
נעמה סיקולר

די לפילבריזם

שלמה פילבר לא יישאר מנכ”ל משרד התקשורת, אבל המקרה שלו משקף את הסכנה במינויים פוליטיים

נעמה סיקולר 19:2516.07.17

1. שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, לא היה צריך שראש הממשלה בנימין נתניהו יגיד לו להיטיב עם בזק. רוח המפקד היתה ברורה. יכולתו של פילבר ליישם אותה היא בדיוק הסיבה למינויו על ידי נתניהו ולפיטוריו של קודמו בתפקיד, אבי ברגר. בזק היתה רק דוגמה אחת, בולטת במיוחד ולפי החשד פלילית, להחלטות שהוביל פילבר בניסיון לעקוב אחר רוח המפקד. במשמרת שלו גם זכה באופן שנוי במחלוקת ערוץ 20 - הערוץ היחיד שבו נתניהו חש נוח להתראיין - במכרז ערוץ הכנסת. בקדנציה שלו התגייס משרד התקשורת למלחמה בתאגיד השידור הציבורי.

2. דבר ברזומה של פילבר לא הפך אותו לראוי לזכות בתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, למעט נאמנותו העיוורת לשולחו. במסדרונות הממשלה מסתובבים לא מעט דמויי פילבר, שקורות חייהם נבנים בזכות קרבה לשלטון או לפוליטיקאי. הם מתחילים במשרות זוטרות במגזר הציבורי, מתמנים לדירקטורים בחברות ממשלתיות, אחר כך לסמנכ"לים במשרדי ממשלה או בשלטון המקומי, ומכאן הדרך לראש הפירמידה סלולה. מנכ"ל משרד התקשורת לא היה קצה הפירמידה מבחינת פילבר. אלמלא התקלה הנוכחית, לא מן הנמנע שהיינו מקבלים אותו כנציב שירות המדינה, למשל, מי שאחראי על כל המינויים במשרדי הממשלה.

 

מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר צילום: יואב דודקביץ

 

פילבר ותואמיו חייבים את פרנסתם, עתידם ותהילתם לפוליטיקאי שמינה אותם. חלקם ישרים, חלקם מוכשרים, אך הם מעולם לא נדרשו להילחם על מקומם ולהצטיין כדי להתקדם. די היה להצטיין בקריאות הידד לזה שמינה אותם, או לאשתו. גם קשרים במרכז המפלגה לא הזיקו. זו אינה תופעה חדשה, או כזאת שמאפיינת רק את הימין הפוליטי. שלטון מפא"י המציא את הפרוטקציה. אלא שמזמן אין פה שלטון מפא”י, ובקדנציה הנוכחית של נתניהו השיטה שוכללה לכדי אמנות.

 

3. בחודשים האחרונים מקדמת הממשלה שורת החלטות שנועדו לחזק את הדרג הפוליטי על חשבון הדרג המקצועי במשרדי הממשלה. זה התחיל בהכרזה של ראש הממשלה שאין סיבה שבישראל לא יהיו יותר מינויים פוליטיים, כמו שעושה טראמפ באמריקה, ומאז הסכר נפרץ. כבר לא מדובר במינוי שנוי במחלוקת פה ושם, אלא בעבודה שיטתית לשינוי רוחבי של מנגנוני הממשל כדי לאפשר פוליטיזציה של מינויים. כמעט כל שרי הממשלה תורמים את תרומתם, במעשה או בשתיקה, מאיילת שקד ועד יובל שטייניץ, מאביגדור ליברמן ועד חיים כץ.

 

קוראים לזה “חיזוק המשילות”. תחת הביטוי המכובס הזה ועדת שרים מיוחדת עוסקת בשאלה איך ממנים יותר מקורבים. במקביל השרים עומדים למנות משנים למנכ"לי המשרדים שיהיו כפופים ישירות לשר וימונו על ידו. הם "דנים מחדש" בשיטת הסניוריטי כדי לבחון איך אפשר להפוך גם את בחירת נשיא העליון לפוליטית. והם עושים הכל כדי לחסל את נבחרת הדירקטורים המקצועית, ובעיקר לבטל את דרישות הסף הגבוהות יותר שנדרשות ממועמד בעל זיקה פוליטית. אם השטף לא ייעצר, בקרוב הם ייקחו לעצמם את הסמכות למנות את היועץ המשפטי בכל משרד, זה שאמור לבלום אותם כשהם מנסים לפרוץ את גבולות החוק. אפשר כבר לדמיין תואמי פילבר בתפקיד הרגיש הזה. אף אחת מההחלטות האלו, מיותר לציין, לא תחזק את המשילות אלא את פוטנציאל השחיתות.

 

4. כשפילבר התבקש לתת הסברים למבקר המדינה או לרשות ניירות ערך הוא לא ממש הכחיש שעבד בשיתוף פעולה עם בזק. כך עושים כולם, אמר, כך עובד מנכ"ל משרד ממשלתי. כאן טמונה הסכנה. אנשים כמוהו לא הפנימו שהם משרתי ציבור שעובדים אצלנו, ולא אצל הפוליטיקאי שמינה אותם או בעבור החברה שהוא חפץ ביקרה.

 

גם אם לא יוגש נגדו כתב אישום, פילבר סיים את תפקידו ההיסטורי. הוא הפך את השירות הציבורי לקצת יותר מושחת, הזנה את אמות המידה של מנכ"ל משרד, ועל הדרך גרם לשוק התקשורת נזק שייקח שנים לתקן. ואחרי הכל, פילבר אינו הסיפור. אנשים כמוהו הם הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא אצל מי שמינה אותם, וממשיך למנות כמותם.

בטל שלח
    לכל התגובות