ארמונות בחול

עשבים ששרים, תא אופרה, דוכיפת ענק וסופת טורנדו כלואה: זו היתה האומנות הסוערת של מידברן 2017

אתי אפללו. צילומים: אילנית תורג'מן ואלעד מלכה 09:0405.07.17

אחרי ששקע האבק מעל ההמולה שיצר אירוע המידברן, הגיעה העת להפנות זרקור דווקא לצד שלא בולט בשיח: מיצבי האמנות המפעימים שעוטפים את המשתתפים מכל עבר. ממיצבי ענק ועד לכאלו שמעניקים למתבונן בהם רגעים משמעותיים. אלו היו הבולטים שבהם:

1.

האופרה: תא צפייה אופראי הוקם בנקודה גבוהה המשקיפה על העיר. יוצריו כיסו אותו באדום ותלו נברשת בראשו. המבקרים בו הוזמנו להתרווח על גבי הכיסאות (האדומים), לאחוז במשקפות או במסכות, לשים אזניות ולתת ליצירות אופראיות לעטוף אותם, תוך התבוננות מפעימה בעיר הרוחשת מולם ללא הפסקה.

2.

שירת העשבים: בתוך חלל מוצל יצרו מקימי המיצב מרחב שבמרכזו מזרקה קטנה וצמחים שונים, שחוברו בעזרת חיישנים למכשירים אשר תרגמו את הפוטנציאל האלקטרומגנטי שלהם למוזיקה. מנגינת הצמחים השתנתה בהתאם לאינטרקציה (ריקוד, שירה, מגע) בין הצמחים למבקרים במתחם.

3.

הגלמים: ארבע ידיים ענקיות מושטות לשמיים יצרו מרחב עוטף, בו נפרשו ערסלי ישיבה המדמים גלמים, בהם ניתן להתעטף. המיצב נוצר על ידי קבוצת אמנים ממוסקבה שהציגה בעבר גם בברנינג מן ובאפריקה ברן, ונשרף בסיום המידברן.

4.

hu:pu: דוכיפת מתכת ענקית שהוצבה בסמוך לסלון העיר (החלל הציבורי המרכזי בו). הדוכיפת נראית כאילו קפאה במעופה - נוגעת לא נוגעת בקרקע, והיא מזמינה את המשתתפים למצוא מרחב מוגן תחת כנפיה.

5.

הטורנדו: שבשבת צנועה זו רתמה את רוחות המדבר העזות ליצירת טורנדו קטן שהסתובב בעוז, בעודו כלוא בבועת הזכוכית שבמרכז המיצב.

6.

קוביית אפיריון: פאות הקוביה (שמידותיה 3X3), עשויות חומר המתנהג ביום כמראה ובלילה כמראה חד כיוונית - אל פנים הקוביה. העומד בתוכה רואה את השתקפויותיו מכל עבר, בעת שהעומדים מבחוץ רואים את הנעשה בתוך הקוביה ואת האנשים שבה - החוקרים את עצמם בתוך המרחב אליו נכנסו.

7.

המרכבה: פעמון רוח ענק מעוטר, שבמרכזו צורת המרכבה האנרגטית. המיצב נבנה במרכז העיר.

8.

המגדלור: בנקודה מוגבהת מעל העיר ניצב המגדלור כסמן קבוע ויציב בעיר הפושטת ולובשת צורה במהלך שעות היום והלילה. המגדלור מאיר ומואר מבפנים ומבחוץ.

9.

הטמפל: מקדש אשר עוצב בצורת פרח לוטוס, וחופה מבפנים באריחים צבעוניים. לאורך השנה האחרונה נדדו יוצרי הטמפל בין מקומות שונים בארץ, והזמינו את חברי הקהילה להתבטא על גבי האריחים: בציור, בשיר, במילים או בטביעת יד. בתחתית הטמפל הוצבו אריחים ריקים עליהם משתתפי האירוע הוסיפו בגיר את אשר על ליבם.