אמנות הסיף היפנית: מכות בלי חבלות
לוחם הקארטה קוהיי יאהו מביא את בשורת הצ'אנברה, אמנות הסיף היפנית, לישראל. הספורט מתאים לכולם ומאפשר להכות את היריב מבלי חשש לגרום לפגיעה
09:13
11.06.17
"הגעתי לישראל כי אני מאמין שאני צריך להפיץ את ספורט הצ'אנברה (סיף ביפנית) בכל העולם, בדיוק כמו ביפן", אומר קוהיי יאהו (Kohei Iwao), לוחם קארטה יפני, מאמן והמזכיר הכללי של הארגון העולמי לצ'אנברה.
יאהו שהה בישראל בשבועות האחרונים והדריך מאמנים ישראלים לקראת פסטיבל הדוג'ו שהתקיים בשבוע שעבר ולקראת ההכרזה על הצ'אנברה כספורט מוכר גם בישראל בנובמבר הקרוב בטוקיו. ההכרזה תיערך באליפות העולם.
תחרות בינלאומית בספורט הצ'אנברהצילום: באדיבות קוהיי איוואו
הדוג'ו עצמו הוא מונח יפני המסמל את המקום שבו מתאמנים באמנות לחימה או באימונים פיזיים. אמנויות הלחימה היפניות מתייחסות לדוג'ו כמקום של התפתחות רוחנית ותרגול מדיטציה.
כל אחד יכול
הסיף היפני נולד מתוך אמנויות הלחימה היפניות. עם זאת, הוא לא כולל את המורכבות הכרוכה לרוב בלימוד אמנות הלחימה, ומוגדר כספורט מודרני. כל אחד יכול לתרגל אותו והוא אינו מחייב שימוש בציוד יקר ומורכב. הדבר המעניין ביותר באמנות הלחימה הזאת היא שאף אחד מהצדדים לא יכול להיפגע. חרב הצ'אנברה, המייצגת את הנשק המסורתי של יפן מימי הביניים, עשויה ספוג, גומי רך ואוויר דחוס, כך שניתן להכות את היריב ללא חשש מגרימת נזק.
"זה מאפשר להכות את היריב, אפילו במרץ, מבלי לפגוע בו", מסביר יוסי בר טוב, מאמן קארטה ותיק שנחשף לספורט כשהשתתף ב־2009 באליפות העולם בקארטה, והביא את יאהו לישראל. "מעל לכל, הספורט מונע את הצורך בהגנות מגושמות ומגבלות של היעד הנתקף".
לאחר תחרות אליפות העולם, מספר בר טוב, הוא חזר לישראל וניסה ליישם את הספורט עם ילדיו. "בניתי את החרבות במחסן הביתי שלי על פי הפרוטוקול", מסביר בר טוב. "וכבר בתחרות בשנה שעברה פניתי לאיגוד וביקשתי הסמכה להכשיר ולהפיץ את התורה גם בארץ".
קוהיי יאהו. הדריך מאמנים ישראלים לקראת פסטיבל הדוג'וצילום: Pierre-Yves Beaudouin
"מה שעומד בבסיס הספורט הזה הוא הסלוגן The Harmony of the World", מוסיף יאהו. "כל מי שרוצה להיות פעיל מוזמן. העיקר הוא להניע את הגוף ולהוציא אגרסיות". יאהו מספר כי בעזרת הצ'אנברה הילדים בבתי הספר ביפן ממושמעים יותר וכי כבר יותר מ־300 אלף ילדים במערכת החינוך מתרגלים את הספורט.
"בעולם היפני המודרני לא כל הילדים באים מבתים שמקדשים ומתרגלים אמנות לחימה שיכולה לרסן משמעת", הוא מוסיף. "יצרנו ספורט של אמנויות לחימה שמזמין את כולם". עוד מסביר יאהו כי בעזרת הצ'אנברה האלימות בבתי הספר בירידה.
ואכן, יאהו הצליח להכניס את הספורט גם לבתי ספר בספרד, באנגליה ובגרמניה. "שמתי לי למטרה להנגיש את הספורט ולהפיצו כתורה יפנית בכל העולם. זאת על מנת שכולם יכבדו זה את זה. החברה היפנית ממושמעת מאוד, אבל בסופו של דבר ילדים רוצים להשתולל".
להתאים לישראלים
צמצום האלימות בבתי הספר, שעליה מדבר יאהו, לא נבדקה במחקר מבוקר, כך שלא ניתן לדעת אם יש קשר לשילוב הצ'אנברה בהם.
"אפשר ללמוד ולהכיר יתרונות שמדווחים עליהם במערכות חינוך אחרות בעולם", טוענת ד"ר סימה זך, ראש בית הספר לחינוך במכללה האקדמית על שם זינמן במכון וינגייט. "אנשי החינוך הגופני גם בישראל פתוחים לקבל שיטות חדשות, אבל חייבים להכיר אותן ולהתאים אותן למערכת החינוך הישראלית".
לדברי זך, הכנסת פעילות כמו הצ'אנברה היא לא בהכרח פתרון הולם, משום שנקודת ההנחה היא שהילדים אלימים מיסודם וזקוקים לפירוק אגרסיות. "זה לא בהכרח נכון או מדויק", היא מסבירה. "אנחנו צריכים לחתור לפעילות גופנית נוספת, אך כזו שמשלבת גם קוגניציה, סיוע לחלש והרפיה. ייתכן מאוד שזה לא מתאים לחברות אלימות במיוחד - אבל אנחנו לא שם".
