נערת הווטרס: מינק סטול מבקרת בפסטיבל הקולנוע הגאה בישראל
כוכבת סרטיו השערורייתיים של הבמאי האגדי ג'ון ווטרס ("היירספריי", "נער שוליים"), מבקרת בישראל לכבוד פסטיבל הקולנוע הגאה ומספרת ל"כלכליסט" למה הצטלמה עם כבד עוף ואיך זה שווטרס כבר לא עושה סרטים
"מה שהכי הימם אותי זה כשירו לי בחור התחת ב'Desperate Living'". זו היתה תשובתה של השחקנית האמריקאית מינק סטול לשאלתי מה הדבר הכי שערורייתי שעשתה אי פעם בסרט של במאי הקאלט האגדי ג'ון ווטרס ("היירספריי", "נער שוליים"). "בסרט אזרחי העיירה הורגים אותי בהתקוממות ויורים לי בתוך התחת. אחרי הצילום של הסצנה חשבתי שזה נגמר, אבל ג'ון אמר לי להמשיך לשכב ופתאום הרגשתי משהו רטוב על התחת שלי. ראיתי שהוא שם עליי חתיכת כבד עוף, שייראה יותר אותנטי. בעצם זה משהו שעשו לי, לא משהו שאני עשיתי. הדבר הכי מזעזע שאני עשיתי הוא לדחוף מחרוזת תפילה לתחת של דיוויין כאקט מיני בסרט 'Multiple Maniacs'. עשיתי את זה בכאילו, אבל זה היה חילול קודש מוחלט".
מינק סטול (רדיד חורפן, בתרגום מילולי) נולדה בשם ננסי סטול למשפחה קתולית בעיר בולטימור, שאליה חזרה לפני כעשור. את שם הבמה שלה, שהפך לשמה האמיתי, קיבלה מחברה הטוב ג'ון ווטרס, בהשראת הכינויים בחבורתו של אנדי וורהול. כשחקנית ללא מורא וללא גבולות התפרסמה סטול בתחילת שנות השבעים כאחת מחברי ה־Dreamlanders — קבוצה של טיפוסים אקסצנטריים המשתתפים בסרטיו של ווטרס. סטול שיחקה בהם כבר מאמצע שנות השישים, ולמעשה השתתפה בכל אחד מסרטיו הארוכים וכיכבה ברבים מהם.
ג'ון ווטרס, הידוע כ"אפיפיור הטראש", הוא אחד מבמאי האנדרגראונד האמריקאים הגדולים בהיסטוריה. סרטיו משתמשים בהומור כדי לחרוג מחוקי המוסר והנורמות החברתיות, ושוחטים כל פרה קדושה. מאז שהדראג קווין האגדי דיוויין אכל צואה בסרט האלמותי 'Pink Flamingos' מ־1972, הפכו ווטרס וכוכביו לדמויות קאלט נערצות על ידי חובבי קולנוע חתרני וקולנוע להט"בי. עתה מגיעה סטול בת ה־69 לתל אביב כאורחת של הפסטיבל הבינלאומי ה־12 לקולנוע גאה שנפתח היום בסינמטק תל אביב, שם היא תעביר כיתת אמן ב־2 ביוני.
את בקשר עם ווטרס?
"אני רואה אותו באופן קבוע, אך לא בתדירות גבוהה, כי שנינו מאוד עסוקים. אני מכירה אותו יותר מ־50 שנה, והוא אחד החברים הכי טובים שלי. כשאנחנו נפגשים אנחנו שותים, יוצאים לאכול ובעיקר מדברים. אנחנו לא הולכים לרקוד".
ווטרס לא עשה סרט מאז 'A Dirty Shame', שיצא ב־2004. "הסיכוי שהוא יעשה עוד סרט נמוך מאוד בגלל בעיות מימון", מסבירה סטול. "זה לא ייאמן, אבל העולם השתנה, תעשיית הקולנוע השתנתה".
אין מפיקי אינדי שיכולים לממן אותו?
"כן, אבל הוא רוצה יותר כסף מזה. זה לא כאילו שהוא יושב בבית ומחכה שיגיע מימון לסרט חדש.
"הוא עושה אמנות, הוא כותב, הוא מרצה, הוא עושה סטנד־אפ. הוא לא רוצה לחזור לתקציב של 'Pink Flamingos'. ואני מבינה אותו, גם אני לא רוצה".
איזה סרט של ווטרס את הכי אוהבת?
"אני אוהבת את כולם, אבל אם אני חייבת לבחור אז יש שניים — 'Female Trouble' ו'אמא סדרתית'".
התשובה של סטול מעניינת כיוון שמדובר בשני סרטים שונים מאוד: 'Female Trouble' הוא מהסרטים המוקדמים והמאוד לא קלים לעיכול של ווטרס, ו"אמא סדרתית", בכיכובה של קתלין טרנר, הוא הסרט הכי מיינסטרימי שלו.
"נכון, אבל יש בהם גם הרבה מן המשותף", היא מסבירה, "לשניהם יש סיפורים ברורים מאוד ובשניהם המשחק מצוין. אני מאוד אוהבת את הדמות של טאפי שגילמתי ב'Female Trouble', מאוד התחברתי אליה. גם לי היתה ילדות לא מאושרת. 'אמא סדרתית' זה סרט מעולה, והיה כיף גדול לעבוד עם קתלין טרנר".
ב'Female Trouble' מגלמת סטול את בתו של דמות הדראג המיתולוגית דיוויין. דיוויין מת ב־1988, שלושה שבועות אחרי צאת הקומדיה "היירספריי", שהכניסה את ווטרס לתוך המיינסטרים. הוא היה בן 42 במותו ולא הספיק ליהנות מהפיכתו לגיבור תרבות. "מצד אחד זה עצוב שהוא נהיה כל כך חשוב רק אחרי שהוא מת", אומרת סטול. "מנגד, לפחות הוא מת כשהוא היה בדרך למעלה ולא למטה. הוא מעולם לא הזדקן".
במקביל למשחק אצל ווטרס שיחקה סטול בלא מעט סרטים של במאים אחרים — בעיקר סרטי אימה אירוטיים, קומדיות סאטיריות ובי־מוביז עצמאיים. "כל במאי הוא שונה", עונה סטול כשאני תוהה עד כמה שונה העבודה איתו בהשוואה לבמאים אחרים. "חלק יותר גמישים, חלק פחות. ג'ון הוא לא במאי גמיש בכלל. הוא יודע בדיוק איך הוא רוצה שכל דבר יהיה. אחרים מעודדים אימפרוביזציה, הוא לא. אבל האמת היא שאני יותר אוהבת לעבוד עם במאים שיודעים בדיוק מה הם רוצים".
נוסף לעבודתה בקולנוע סטול משתתפת במופעי דראג, וגם רואה עולם כאורחת במופעי Drag Stars at Sea המתקיימים בספינות שיט תענוגות. חוץ מזה, היא שרה בסגנון ג'אז/קברט עם להקתה Mink Stole and Her Wonderful Band. ב־2013 היא הוציאה אלבום ראשון בעזרת מימון המונים.
תוציאי אלבום נוסף?
"אני מקווה. עברתי לאחרונה ניתוח בגרון והוא פגע בקול שלי. הבטיחו לי שהוא יחלים לגמרי, אז אני מחכה. אני רוצה לעשות אלבום כריסמס אבל לא דתי. מבחינתי כריסמס זה לא חג דתי, זה תירוץ לעשות מסיבה גדולה באמצע החורף".
אפרופו דת, סטול היא גם כומר מוסמך מטעם Universal Life Church. "זאת לא באמת כנסיה, אין שם אספקט דתי. עשיתי את זה כדי שאוכל לחתן אנשים", היא מסבירה, "ברגע שחתונות חד־מיניות הפכו חוקיות בארה"ב, רציתי לקחת בזה חלק. מאז חיתנתי גם זוגות גייז וגם סטרייטים, גם חברים ומשפחה וגם זרים. מעולם לא התחתנתי, אולי בגלל זה חתונות עדיין נראות לי רומנטיות. אני מוסמכת גם לעשות הלוויות, אבל את זה עוד לא עשיתי".
מה ומי בפסטיבל
את פסטיבל הקולנוע הגאה שיתקיים ב־1–10 ביוני יפתח הסרט "הפצע" מדרום אפריקה, שהוקרן בפסטיבלי סאנדנס וברלין. סרטים נוספים שיוקרנו: "זה הכל: ג'יג'י רוג'רס" מאת הדוקומנטריסטית זוכת האוסקר ברברה קופל; "קאטפייט" שמפגיש בין אן הייש וסנדרה או ("האנטומיה של גריי") למאבק היסטרי במיוחד; אנתולוגיית סרטי האימה הראשונה המבוימת רק על ידי נשים "XX"; ואחד הסרטים המאתגרים של העת האחרונה, "הלילה" של אדגרדו קסטרו. במסגרת הקולנוע הישראלי יוקרנו בין היתר "פאק יו ג'סיקה בלייר" של קרני הנמן, המוקומנטרי "בבה" של אילן פלד ויאיר קידר ו"פרדי היקר", המביא סיפור לא מוכר של אחד הציונים הגאים הראשונים.
אור סיגולי
