• תפריט
מוסף 30.03.2017
האדר מוסף שבועי 30.3.17

נוהרים להייטק: הצצה לכנס תעסוקה לחברה הערבית

400 אקדמאים ערבים הגיעו לאצטדיון סמי עופר לכנס השמה בתקווה לשבור את תקרת הזכוכית ולהתברג בתעשיית ההייטק. במקום דיכאון של לשכת תעסוקה, מוסף "כלכליסט" מצאה רק חיוכים מקיר לקיר, אופטימיות עיקשת ואף מילת ביקורת על אומת הסטארט־אפ שעדיין מתנהלת כמועדון חברים יהודי וסגור

ויקי אוסלנדר 17:2131.03.17

ברברה סטרייסנד. לרגע קיוויתי לראות אותה שם, באצטדיון סמי עופר בחיפה. תזכורת מהפעם היחידה בחיי שבה הייתי באצטדיון כדורגל. אבל עכשיו אין ברברה, ואפילו לא כדורגל. בצהרי יום חמישי שמשי, אני מגיעה להיכל העצום הזה, שיכול לאכלס 30 אלף איש, לרגל יריד תעסוקה של החברה הערבית למקצועות ההייטק. בחירת מיקום קצת משונה לכינוס 400 אקדמאים שמתקשים למצוא עבודה. אבל חצי רגל בתוך מתחם ה־VIP וכבר נמרח לי חיוך על הפנים. כאן אין אוויר דחוס בדיכאון שעולה מהדו"חות הממשלתיים והסטטיסטיקות על אבטלה. פה כולם אופטימים, נושמים אפשרויות, הזדמנויות ורוח צעירה.

נציגים של 25 חברות הייטק הגיעו לחיפה כדי לגייס לשורותיהן המידלדלות. רק 25, עדכנו אותי, משום שאין מקום ליותר מזה במתחם. אך המולת האנשים הגדולה והלהיטים שהתנגנו בקולי קולות ברצף לא עצרו אף אחד. גולדן רינג של אקדמאים, חילונים ודתיים, הקיף את הדוכנים כל הזמן: מחברות ותיקות כמו מיקרוסופט, יבמ, מטריקס ומלאנוקס לצעירות כמו פייפאל ודרופבוקס. ההמון גם לא נרתע מצ'קפוינט ו־F5, שתי חברות אבטחת מידע, תחום שנתפס כמעט טאבו בהעסקת ערבים.

בתוך כמה דקות מכירים לי את כלת השמחה וולאה איברהים (35), רכזת ההשמה של צופן, ארגון יהודי־ערבי הפועל לשילוב ערבים אזרחי ישראל בהייטק המקומי. צופן ארגן את האירוע בשיתוף מענטק, קולקטיב אימפקט ו־hasoub, העוסקים בפעילות דומה. השמחה של איברהים ניכרת בעיניה ובחיוכה, וההתרגשות בגמגום: "כל מה שאת רואה פה הוא בכלל לא ברור מאליו. ביריד הראשון שעשינו ב־2015 מאוד פחדנו מהיענות דלה של החברות והמועמדים. חלק מהמועמדים לא חושבים שיש בכלל סיכוי שירצו לגייס אותם, אז מראש הם לא מנסים. והיו חברות שאמרו לנו שלא פנו אליהן מעולם מועמדים ערבים".

 


הרעיון שאקדמאים במקצועות ההנדסה, תארים סיזיפיים עם אחוזי נשירה גבוהים, אפילו לא מנסים להתקבל לעבודה מתמיה. "יש לחלקנו חסם נפשי, אנחנו לא מאמינים שנתקבל", מסבירה לי מיסון הנדאוי, בת 25 מנצרת, סטודנטית בטכניון שעובדת במיקרוסופט הרצליה. "הירידים האלה עוזרים לנו להעז. הרבה אנשים מגישים קורות חיים, אז זה קל יותר לנסות גם". איברהים קוטעת אותנו ומזהירה אותי בצחוק שהנדאוי היא לא סקופ, כי היא כבר התראיינה. אני לא נרתעת. להוציא את רשת ב', אני הנציגה היחידה באירוע לכלי התקשורת בעברית.

 

"ליריד הראשון באתי מאוד סקפטית", מספרת הנדאוי, "אמרו לי להביא 20 עותקים של קורות החיים שלי, הבאתי חמישה, והגשתי שניים בדיוק. אחד למיקרוסופט. היום אני כבר שנה בתפקיד". בצופן סייעו להנדאוי לשפר את כתיבת קורות החיים והצמידו לה מנטור שעזר לה להתכונן לראיונות הטכניים ואלה של משאבי אנוש. לחלק מהמועמדים הם גם מציעים קורסי הכשרה והסבה, "ממר"מ לערבים", הם קוראים לזה בהומור, אבל פוגעים בנקודה חשובה.

 

אורחי כנס ההשמה של צופן. "חברות מליגת העל ומועמדים שהם ליגת העל" אורחי כנס ההשמה של צופן. "חברות מליגת העל ומועמדים שהם ליגת העל" צילום: אלעד גרשגורן

 

ההייטק הישראלי, ודאי בחברות הסטארט־אפ הקטנות והבינוניות, מתנהל כמועדון חברים סגור למדי, ו־30% מהגיוסים בענף עדיין נעשים בשיטת חבר־מביא־חבר, מה שמציב חומה גבוהה למי שלא שירת ביחידות המובחרות של צה"ל. מסיבה זו הכניסה לתחום נעשית לרוב באמצעות החברות הגדולות, ובמיוחד הבינלאומיות, שמחויבות לגיוס מיעוטים ותושבי פריפריה במסגרת ההטבות שהן מקבלות מהמדינה.

 

בצופן מבינים שמדובר בסופו של יום בכלכלה, והפעילות שלהם היא בהתאם מכוונת עסקים. למועמדים הספציפיים שהם מלווים הם קוראים בלי להתנצל "טאלנטים", הון אנושי איכותי ומצטיין שראוי לחזר אחריו, ואת חברות ההייטק הארגון מנסה לפתות קודם כל באמצעות מודל עסקי, לא חברתי: קידום מהלכים מול הרשויות והממשלה וקורסי הכשרה ייעודיים ללקוח. "ניצחון קוואדרופל" מכנה זאת בפניי דדי פרלמוטר, סגן נשיא אינטל העולמית לשעבר ויו"ר משותף בוועדה הציבורית של צופן בהווה. "זה טוב לעובדים, כי יש להם הזדמנות להשתכר ברמות גבוהות, טוב לחברות שצמאות לכוח אדם איכותי, וטוב למדינה, שצריכה שהתחום יצמח. גיוס אנשים שחושבים טיפה אחרת תורם ליכולת של החברה ליצור דברים אחרים".

 

פלסטר לעומת פתרון קבע

 

יש משהו מאוד לא נעים בלהפריע למחפשי עבודה, ובכל זאת אני עוצרת את רימא ג'ירייט ועואודה ג'נאן, שתיהן התגלמות של פלורליזם: ג'ירייט עם החג'אב וג'נאן עם הפירסינג מתחת לשפה הן חברות מהחוג להנדסת חשמל באוניברסיטה העברית ובאו כל הדרך מירושלים. את ג'ירייט, שמדברת בלחש, אני בקושי מצליחה לשמוע, הביישנות קצת מכניעה. ג'נאן לוקחת את המושכות לידיים ומבהירה כי "מי שרוצה ומכוון מטרות ימצא עבודה בלי בעיות". ג'ירייט מהנהנת בהסכמה.

 

ובכל זאת, הנתונים היבשים מעידים על בעיה עמוקה. 22% מבוגרי הטכניון מגיעים מהחברה הערבית, ממש בדומה לשיעורם באוכלוסייה. אולם שיעורם בכוח העבודה בהייטק הוא 3% בלבד, פער בלתי נסבל. רק 20% מהערבים שמחזיקים בתואר במדעים מדויקים עובדים במקצוע, ורובם נפלטים למקצועות ההוראה (44% מהמחזיקים בתואר).

 

הנתונים האלה צורמים במיוחד על רקע הדו"ח הפסימי שהוציאה הרשות הלאומית לחדשנות, שלפיו בעשור הקרוב יחסרו 10,000 עובדים לתעשיית ההייטק. כלומר, התעשייה שאחראית לכ־50% מיצוא התעשייה והשירותים של ישראל, קטר הצמיחה של המדינה, משוועת לידיים עובדות. קריאות המצוקה לכאורה אפילו הביאו את הממשלה לאשר בינואר תוכנית להגדלת כוח אדם מיומן לתעשיית ההייטק, הכוללת הבאת 500 עובדים זרים מחוץ לארץ, שישתכרו לפחות פי שניים מהשכר הממוצע במשק. וכל הזמן הזה יש כוח אדם כשיר ממש מתחת לאף של כולם, שלא מצליח להגיע ליעד הזה. "אנחנו תמיד מופתעים כשאנחנו שומעים על זה", אומרת לי איברהים. "יש מאות בוגרי תואר ראשון מהאוניברסיטאות, ערבים מהנדסי מחשב, תוכנה, חשמל ומערכות מידע שמחפשים עבודה".

 

אני מנסה לחלץ ממישהו מבאי היריד או המארגנים אמירה ביקורתית על החלטת הממשלה, אבל רק נתקלת באופטימיות מפתיעה. "אם הממשלה צריכה 500 עובדים כאקמול או פלסטר כדי לשמור על אדג' תחרותי בעולם, זה בסדר להביא כמה שיסתמו חורים", אומר פז הירשמן, מנכ"ל משותף בצופן, והוסיף ש"בטווח הארוך, התשובה נמצאת כאן".

 

"היסטורית היו הרבה סיבות לייצוג הנמוך של האקדמאים הערבים בהייטק. היום זו לאו דווקא גזענות", אומר לי הנס שקור, הייטקיסט ותיק, יועץ לצופן ואופטימיסט. השיחה איתו מופרעת בנועם כל הזמן, כולם מכירים את היזם מעכו (46) ורוצים ללחוץ את ידו. "אני לא מכיר את כולם, אבל מדובר באלפים", הוא מתקן אותי וחוזר במיומנות למטרת השיחה. "פעמים רבות יש מועמדים אחרים, לא מהחברה הערבית, שהם יותר בשלים, כי הם אחרי צבא או טיול בעולם. הם גם מבינים את החשיבות של נטוורקינג, איך להתראיין, איך לכתוב קורות חיים והם חלק ממנגנון שיטת חבר מביא חבר. צופן ממלאת את החלל הזה ורואים שדברים נמצאים במגמת שיפור".

גם נאסים סרור, סטודנט למדעי המחשב מהכפר עילבון, אומר לי דברים דומים. "אולי ההזדמנויות לא כל כך רבות לחברה הערבית, אבל זה לא אמור להיות חסם. אם כבר, זה צריך לשמש מוטיבציה להוכיח אחרת. ככה אנחנו נגיע לאחוז גבוה בהייטק בישראל ויהיה שיווי משקל. אני כאקדמאי לא חסר לי כלום, ואני יכול להגיע רחוק".

 

מימין: סעדי, פרלמוטר, הירשמן ואיברהים. פרלמוטר: "זו הזדמנות טובה לחברות שצמאות לכוח אדם ולמדינה שצריכה צמיחה" מימין: סעדי, פרלמוטר, הירשמן ואיברהים. פרלמוטר: "זו הזדמנות טובה לחברות שצמאות לכוח אדם ולמדינה שצריכה צמיחה" צילום: אלעד גרשגורן

 

הכוח הנשי בעלייה

 

הדיל ערטול (26), סטודנטית למערכות מידע מנצרת, מחפשת עבודה כבר כמה חודשים. "שמעתי ואני מכירה הרבה ערבים שלא מוצאים עבודה, שהתייאשו ולא עובדים בתחום, אפילו שהיו ממש טובים בלימודים", היא מספרת. אבל גם היא, כמו כולם כאן, שומרת על גישה חיובית. "פחדתי שלא אמצא עבודה, אבל מאז שצופן התחילו ללוות אותי יש לי כוח. אני אופטימית".

 

משהו בהכנה של צופן כנראה באמת עובד. אם ב־2008 היו רק 300 אקדמאים ערבים בהייטק, הרי שרק ב־2016 כבר הצליח הארגון לסייע בהשמה של 170 אקדמאים נוספים, ואת 2017 הוא מתכנן לחתום עם עוד 250 השמות מוצלחות. "יש ירידי תעסוקה באוניברסיטה", אומר לי סרור, שלומד באוניברסיטת תל אביב, "אבל אני הצטרפתי לצופן כי הוא נותן לי כלים לתהליך הגיוס, כמו מנטור שעובד ב־HP שהצמידו לי. הוא איש הקשר הקבוע שלי לתעשייה". ערטול מוסיפה: "עשיתי פרויקטים בצופן וקורסי הכשרה, שמוסיפים לי ניסיון וידע שהיו חסרים".

 

שקור סבור כי אחת הבעיות המרכזיות בהשמת ערבים היא "המרחק הגיאוגרפי שמקשה ובסוף מכריע. המשכורות בהייטק מאפשרות לעובדים להעתיק את מקום מגוריהם למרכז, אבל בסופו של יום ההייטקיסט לא רק יעבור לרגע, אלא גם יעדכן את הכתובת שלו למרכז, ויתחיל לשלם מסים לערי המרכז. כל משרה כזו תיצור משרה נוספת, וזה ירוקן את היישובים הערביים ואת החברה הערבית מהתוכן שלה. המוחות לא יהיו שם, לא להשראה, לא לתשלום מסים ולא לשינוי כלכלי או חברתי. ואמנם יש הרבה תעשייה בגליל, אבל אלו חברות שפחות נגישות למגזר כמו רפאל, תפן וציקלון".

 

ההשראה שנותנים מהנדסים מצליחים לחברה הערבית אינה מקבלת רק יחס אגבי משקור. "פעם, כשמהנדס חזר לכפר, וראו כיתוב של יבמ על האוטו מאחורה, זה היה כאילו הגיעה אישיות”, הוא אומר. “זה היה מהותי. היום זה הרבה פחות, אבל עדיין חשוב שיהיו מודלים לחיקוי בתוך החברה הערבית".

 

איברהים מבהירה כי בעיית המרחק קריטית במיוחד בהשמת נשים ערביות: "בהתחלה הן אולי יסכימו לנסוע מהצפון ולעבוד בהרצליה, אבל אחרי שיתחתנו, זה יהיה קשה מדי עבור רבות מהן, והן יעזבו". ואילו ג'נאן טוענת כי "לא הרבה נשים בחברה הערבית מלכתחילה הולכות ללמוד את מקצועות ההייטק, כי הן חושבות שזה קשה מדי". נשים מהוות כיום רק 20% מענף ההייטק, וחלקן של הערביות קטן. אבל גם כאן יש סיבות לאופטימיות. מרכז ההייטק שהתבסס בנצרת טרף את הקלפים, ויותר מ־25% מכוח העבודה בו מאוישים בידי מהנדסות.

 

אבל גם פרץ הפמיניזם הפתאומי בשיחה לא יכול לטשטש את העובדה שאנחנו נמצאות באצטדיון כדורגל, ואף אחד לא ייקח מהמארגנים את ההזדמנות לסכם את האירוע במטפורות ספורט. "מדובר על חברות ליגת העל ומועמדים שהם ליגת העל", אומר לי הירשמן בחיוך. המנכ"ל המשותף סאמי סעדי, אחד ממייסדי צופן, ממהר לבעוט לעברנו מטפורה נוספת, הפעם מעולם הכדורסל: "האצטדיון הזה מזכיר לי את המשפט 'אנחנו על המפה'. והנה, לפני חודש יצאה מפת ערי ההייטק בישראל, ופעם ראשונה בחיי המדינה שנצרת היתה על המפה. ובתקווה שבתוך שנתיים גם כפר קאסם יהיה על המפה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x