שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 09.03.2017
האדר מוסף שבועי 9.3.17

חקר ביצועים: הנפקת סנאפ - לא בועה, אופוריה

וגם: השבוע של הדיל ש"לא היה" בהסתדרות, המשכנתאות - חור שחור של סיכון והפרק ב"בנות" שעורר רעש

כתבי כלכליסט 08:4410.03.17
"אובייקטיביזציה"?

סלינגר מהלך ריק מתוכן

ענף הפנסיה נכנס בשבוע שעבר לסחרור, לקראת המהפכה שהנחיתה עליו דורית סלינגר ושתיכנס לתוקף באפריל. על פי ההנחיות החדשות, חברות הביטוח ובתי ההשקעות יצטרכו לתגמל את הסוכנים שמוכרים את המוצרים שלהם במנותק מדמי הניהול שמשלם הלקוח. המטרה ברורה: להפסיק עם הגישה שגרמה לסוכנים לדחוף ללקוחות פנסיות עם דמי ניהול גבוהים יותר כדי להרוויח יותר, וכך בשאיפה להפוך אותם ליועצים אובייקטיביים. אבל עם כל הרצון של סלינגר בעמלות אחידות, נשיא לשכת סוכני הביטוח אריה אברמוביץ' הבהיר השבוע ל"כלכליסט" כי לא יהיו עמלות אחידות, מה שיגרום לסוכנים להמשיך לשווק את מי שמשלם יותר. לדבריו, כדי להפוך את הסוכן (מטעם החברה) ליועץ (הפועל לטובת הלקוח) יידרש הליך חקיקה, כזה שוודאי ייקבר בכנסת לשנים. במצב כזה, המהלך המוצדק של סלינגר מרוקן מתוכן, והלקוחות יישארו כבולים לאינטרסים של הסוכנים.

רחלי בינדמן

 

סלינגר סלינגר צילום: צביקה טישלר

 

גם לבנק ישראל לא אכפת

המשכנתאות חור שחור של סיכון

כל ירידה מזערית במחירי הדיור מעוררת תקווה לשינוי והתרגשות גדולה. אלא שהזינוק בריבית על המשכנתאות (בחלק מהמסלולים פי שניים בתוך שנתיים) ייקר את קניית הדירה במאות אלפי שקלים, כך שהירידות במחירים הן בעצם חסרות משמעות. בדיון השבוע בוועדת הכספים קבע היו"ר משה גפני שהריבית זינקה כי "לאף אחד לא אכפת". האצבע מופנית לרגולציה שכופה הפיקוח על הבנקים בראשות חדוה בר, ואילו שם מסבירים לקונית כי "הסיכון של הבנקים גדל". בכמה הוא גדל? כמה משכנתאות מסוכנות יש במערכת? כמה לווים לא עומדים בהחזרים? האם אנחנו באמצע משחק פירמידה שעלול לקרוס בבת אחת? האמת סגורה בכספת בנק ישראל. אנחנו נסתפק בנתונים חלקיים ונהמר על כל הכסף שיש לנו בתקווה שהכל בסדר.

אורי תובל

 

האפליקציה שווה הון

הנפקת סנאפ לא בועה. אופוריה

אומרים שמי שלא מבין את התמחור של מניית סנאפ, אחרי ההנפקה בניו יורק בשבוע שעבר, פשוט מבוגר מדי. התרבות כיום אחרת, וגם הכלכלה. אז נכון, המבוגרים לא מבינים איך האפשרות להדביק שפם מוזר או אוזניים מצחיקות שווה 17 מיליארד דולר. אבל למבוגרים יש זיכרון. הם זוכרים את "הכלכלה החדשה" הישנה, שגם בה הצלחה לא נמדדה בהכרח בפרמטרים של שורת הרווח. זה לא עוד טקסט שרוצה להתריע מפני התפוצצות הבועה המתקרבת, כמו ב־2000; נכון יותר להשוות דווקא ל"התרוממות הרוח הבלתי־רציונלית" של 1998. השווקים מתים על דונלד טראמפ ומוכנים לשלם לא מעט על האופוריה. זה אומר שיש לנו כנראה עוד כמה שנים של חגיגה, עד הסיום העגום שרואים בינתיים רק באפליקציות של הזקנים.

סופי שולמן

 

הנפקת סנאפצ'ט הנפקת סנאפצ'ט צילום: רויטרס

 

מלחמה בהסתדרות

כבל חורבן הבית

הטלנובלה בהסתדרות העלתה את קרנו של הדינוזאור העבש והמשמים הזה, שנהפך בן רגע למיצג לוהט של יצרים, שקרים וקומבינות. בתוך המהומה בלטה זעקתו של איתן כבל, שמשכן את דירת הוריו כדי לבנות את הבית הפוליטי שלו בהסתדרות. ועכשיו הוא עלול לאבד את הבית הזה, ואולי גם את הקריירה שלו, בגלל השקר המטופש ובגלל הטיפשות שבשקר, שנועד להסתיר דיל פוליטי לגיטימי. נקודת האור בסיפור הזה היא שכבל הביא את הכסף מהבית ולא מכיסו של מיליארדר מהסוג שאוהב לאמץ חיות מחמד פוליטיות, מראש הממשלה ומטה.

משה גורלי

 

את המנכ"ל יחליף מחשב

דליו מכה את השוק

ריי דליו, מנכ"ל ומייסד קרן הגידור הגדולה בעולם ברידג'ווטר, מפסיק לכהן כמנכ"ל משותף, וישמש רק יו"ר וסמנכ"ל השקעות. לדליו יש חזון: הוא יעזוב את החברה, אבל מחשב ילמד לחקות את הדרך שבה מוחו פועל וימשיך להכות את השוק, לא רק אחרי פרישתו אלא אפילו אחרי מותו. זה לא כל כך מוזר לנוכח העובדה שכבר כיום כ־80% מהמסחר בשוקי ההון נעשה באמצעות אלגוריתמים. בהודעת הפרישה שלו כתב דליו ש"כל ארגון שמנהל אדם בן יותר מ־60 ושטוען שאינו בתקופת מעבר הוא נאיבי או שקרן". הוא צודק, ונאיבי יותר לחשוב שהמעבר הוא לאנשים צעירים יותר ולא לאלגוריתמים משוכללים יותר. כמו הקרן שלו, גם החזון של דליו מכה את השוק.

רן אברמסון

 

 

ריי דליו ריי דליו צילום: בלומברג

 

בחירות לפרלמנט

הולנד אחורה וימינה

הבחירות לפרלמנט ההולנדי יתקיימו ביום רביעי, באמצעות נייר ועיפרון, ועם סגירת הקלפיות הקולות ייספרו ידנית, אחרי שנים של שימוש במערכות ממוחשבות. ההחלטה על כך נולדה כבר לפני עשור, משיקולי אבטחה, והבחירות בארצות הברית, עם הפריצה הרוסית, הוכיחו להולנדים שהחשש שלהם מהאקינג מוצדק. אבל גם בלי התערבות רוסית תאומו המקומי של טראמפ יתחזק מאוד בבחירות האלה: לפי ההערכות, מפלגת החירות הימנית הקיצונית של חירט וילדרס תעלה מ־21 מנדטים לכ־40 ותיהפך למפלגה הגדולה ביותר. קואליציה היא כנראה לא תצליח להרכיב, אבל היא תציג הלך רוח ציבורי ברור מאוד. ואותו גם ספירה ידנית, ניירות ועפרונות לא יכולים לשנות.

תמר טוניק

 

הפרק שחולל רעש

סערת "בנות" בלי עצות

הרשת נמלאה השבוע תגובות לפרק השלישי בעונה הנוכחית של "בנות", שבו הגיבורה האנה מתעמתת עם מטרידן סדרתי אבל בסופו של דבר מגיעה איתו למיטה, ואז חווה גם היא את ההטרדה השיטתית שלו. בין הצופות המזדהות לצופים המזדעזעים היו גם תגובות של גברים שהפגינו אמפתיה ושיבחו את הפרק, אבל התעקשו לנתח את הבחירות של האנה ולתהות למה היא נהגה כפי שנהגה. כאילו תיעוד של הטרדה הוא כמו משחק כדורגל; אם אפשר, מהספה, להתרעם על מסי שהחמיץ, למה אי אפשר להתרעם על האנה שלא התנגדה? כי הרי "היא היתה צריכה לקום וללכת". אמפתיה, רק נזכיר, היא לא למתוח ביקורת או לחלק עצות; היא לבוא פתוח ולנסות להבין, להרגיש, מה עובר אדם אחר. וכן, צריך להתאמץ קצת, לדלג מעל ידיעת־הכל האוטומטית, ופשוט להתחבר.

הגר רבט

 

הנס האחרון

פורים הכל עומד במקום

בכרונולוגיה של התנ"ך, פורים הוא הנס הלאומי האחרון. הראשון הוא יציאת מצרים — נס לינארי, משעבוד לגאולה בקו ישר, בעוד זה של פורים התחיל בגלות תחת שלטון זר, התגבר על איום דרמטי בעזרת הצלה נפתלת — ואז חזר לנקודת ההתחלה. שום שינוי אמיתי לא קרה. אם כך, אולי בפורים, חודש לפני פסח, ראוי להרהר על מסלול החיים שלנו, על שינויים שאנחנו עושים ועל אלה שלא, ונתהה אם אנחנו הולכים קדימה, או במעגלים. פורים שמח!

אורי רוזביץ

בטל שלח
    לכל התגובות
    x