נבחרת איטליה מגיעה לישראל, מה ניתן ללמוד ממנה?

ורצ'לי (Vercelli) היא עיר קטנה ומנומנמת בצפון איטליה הממוקמת בין טורינו למילאן. היא אמנם אחד מהמרכזים האורבנים העתיקים באיטליה, הוקמה בשנת 600, אבל במשך שנים התבססה על גידולי אורז ולא פיתחה בקרבה תעשיות משמעותיות אחרות. חוץ מבתחילת המאה הקודמת, אז קבוצת הכדורגל שלה, פרו ורצ'אלי, שינתה את פני המשחק האיטלקי והעניקה לו את האישיות הייחודית לו.

בתחילת המאה הקודמת הכדורגל האיטלקי נשלט לחלוטין על ידי שחקנים ומאמנים אנגלים, שהביאו את המשחק לארץ המגף. עם זאת, בין 1908 ל-1913 פרו ורצ'לי הפסידה רק אליפות אחת ובסך הכל זכתה ב-7 אליפויות בין 1908 ל-1922. ולא רק שעשתה זאת ללא זרים, הקבוצה היתה מלאה בשחקנים שגדלו בורצ'לי עצמה, הישג כביר שמאז לא חזר על עצמו.

איך זה קרה? פרו ורצ'לי היא, בעצם, הקבוצה המקצוענית הראשונה באיטליה.

אנטוניו קונטה, מאמן נבחרת איטליהצילום: רויטרס

באנגליה המקצוענות היתה קיימת מהמאה ה-19, ולכן היו לשחקנים ולמאמנים האנגלים יתרון כמעט בלתי מחיק עד אמצע שנות השלושים על פני האירופאים.

עם זאת, פרו ורצ'לי הוקמה על ידי חבורת מתעמלים מגנואה שכדי להתחרות בידע הרב והיתרון האנגלי, אימצו מתודות מעולם ההתעמלות. השחקנים של פרו ורצ'לי היו מקצוענים. הם עשו אימוני כושר בניגוד לשאר הכדורגלנים באיטליה וגם אימוני הגנה - שהיו מאוד נדירים בזמנו. הם אפילו התאמנו במסירות והחזקת כדור. הקבוצה גם היתה הראשונה, כנראה בעולם, שהתאמנה במצבים נייחים. הגיל הממוצע של הקבוצה הזו תמיד היה בסביבות ה-20 והכושר של השחקנים היה אחד מהיתרונות הגדולים שלהם.

פרו ורצ'לי נהנתה מהמקצוענות אך איבדה את היתרון הגדול הזה שלה לאחר שבטורינו, מילאנו, רומא ובערים הגדולות יותר אימצו את השיטות שלה. כיום, אחרי פשיטת רגל וחזרה לחיים בליגות הנמוכות, היא בסריה B.

החשיבות של ורצ'לי לכדורגל האיטלקי, ולאיך שהוא תופס את עצמו, היא עצומה.

הקבוצה הזו בעצם הראתה שהצלחה בכדורגל אינה קשורה לכישרון בהכרח אלא גם לנחישות, הכנה, עבודת צוות ומקצוענות. ורצ'לי החדירה ל-DNA של הכדורגל האיטלקי את כל האלמנטים הללו, ואלו סייעו לו להתמודד מול העוצמות והכוחות של הכדורגל המערב האירופי (ג'יאני בררה, סופר הכדורגל האיטלקי האגדי, טען שהאיטלקים חלשים יותר מהמערב אירופאים בגלל דיאטת נטולת חלבונים יחסית).

בכל מקרה, נבחרת איטליה מגיעה לישראל למשחק במוקדמות מונדיאל 2018. נכון, הנבחרת בכחול רחוקה מלהיות בשיאה אבל עדיין המקצוענות האיטלקית מייצרת מאמנים ושחקנים לכל העולם. בצמרת הליגות הגדולות ישנם מאמנים איטלקים או כאלו שגדלו כמאמנים באיטליה או אצל איטלקים (באנגליה אנטוניו קונטה, בגרמניה קרלו אנצ'לוטי ובספרד זינאדין זידאן). זה לא מקרי. האיטלקים הם עדיין האינטלקטואלים הגדולים של המשחק. וזה הרבה בזכות העברת הידע שלהם מדור לדור, השמירה על אותו DNA של פרו ורצ'אלי בתוך המערכת.

"האיטלקים מתייחסים לכדורגל באופן מדעי, אקדמי", כתב ג'יאנלוקה ויאלי, לשעבר כוכב יובנטוס, בספרו "The Italian Job". "בקורסים דנים מאמנים מנוסים ומאמנים צעירים בטקטיקות של כדורגל, בתיאוריות ובסטטיסטיקות במשך שבועות".

ג'ון פוט, שכתב את הספר "קאלצ'יו - ההיסטוריה של הכדורגל האיטלקי", גורס ש"העברת הידע בין הדור הישן של המאמנים האיטלקים לדור החדש היא הסיבה שגורמת לכדורגל האיטלקי להיות המשובח והמתקדם ביותר מבחינה טקטית. פאביו קאפלו ומרצ'לו ליפי קיבלו את הידע שלהם ממאמני עבר מפוארים והעבירו אותו הלאה לצעירים, ואלה ישביחו אותו ויעבירו אותו הלאה. זה הסוד של הכדורגל האיטלקי".

במרכז הכדורגל האיטלקי בטוסקנה - קוברצ'יאנו - "בית הנבחרות האיטלקי" לומדים את המשחק בצורה אוניברסיטאית. שם האיטלקים מפתחים תיאוריות על המשחק, בודקים אותן, לומדים מטעויות ונהנים מהעברת מידע, שלא קיימת גם במדינות כדורגל מפותחות. לא פעם מגיעים לקוברצ'יאנו מרצי אורח מכובדים - מאמני עבר ומאמנים גדולים כגון פאביו קאפלו, פפ גווארדיולה וז'וזה מוריניו - שמעבירים את הידע שלהם והניסיון הרב שלהם לתלמידים (שגם בסופו של דבר כותבים סוג של תזה על הכדורגל - רוברטו מאנצ'יני כתב, למשל, תזה על עתיד הפליימייקר בכדורגל המודרני וקרלו אנצ'לוטי כתב את התזה שלו על התקפה קולקטיבית של כל השחקנים).

בזכות תרבות הדיבור והלימוד הזאת הכדורגל האיטלקי לומד מטעויות, לומד מעצמו, לומד מאחרים. וזה תודות למועדון קטן ומקצועני ששיאו היה בתחילת המאה הקודמת, פרו ורצ'לי. אם לנצל את הביקור של הנבחרת האיטלקית בישראל למשהו אחד, אז בבקשה בוא ננצל זאת כדי ללמוד קצת מתרבות המקצוענות והאימון הזו שלהם.