בין שמים לארץ
החדש של זמקיס על האיש שצעד על חבל בין מגדלי התאומים הוא סרט במשקל קל, שכוחו ברגעים מסוימים
בשנת 1972 נבנו מגדלי התאומים בניו יורק. כל אחד מהם אכלס מאה ועשר קומות, ויחד הם נקראו מרכז הסחר העולמי. במשך שנתיים החזיק המגדל בשיא של המגדל הגבוה בעולם. בשנת 2001 נפלו שני הבניינים במתקפת טרור של ארגון אל קאעידה.
בשנת 2015 מוציא הבמאי המוערך רוברט זמקיס את ״על חבל דק״ ("The Walk"), סרט המספר את סיפורו של ההולך על חבל הצרפתי פיליפ פטי, שבשנת 1974 הלך במשך כ-45 דקות על חבל בין שני הבניינים, ללא רשתות בטיחות, תלוי בן שמים וארץ, מחויב לאומנות שלו. השם ירחם.
התאומים במלוא הדרם
פטי כתב את התסריט לסרט עם זמקיס, ודומה שהם יכלו להציג מצגת מנצחת שתשכנע את האולפן להשקיע את 35 מיליון הדולר לצורכי הפקתו:
1. פטי הוא קלף מנצח. כולם ירצו לדעת מה גורם למישהו לעשות מעשה מסוכן כל כך ואיך זה מרגיש.
2. תנו לזמקיס לעבוד בתלת־ממד. הוא תמיד אהב טכנולוגיה, ב״בחזרה לעתיד״, ב״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״ וב״פורסט גאמפ״.
3. תנו לעולם לזכור את מגדלי התאומים בהקשר אחר. הטרגדיה תהדהד, אך הם יופיעו במלוא הדרם.
האור הירוק ניתן, והרכבת יצאה מהתחנה. וודי אלן אמר פעם שהאיש הכי חשוב על הסט הוא המלהק. בסרט זה הדבר מקבל משנה תוקף. ההחלטה הכי חשובה שנעשתה בסרט היא הליהוק של ג'וזף גורדון לויט לגלם את פטי. ההחלטה (כלכלית בעיקרה) היא לבחור בשחקן אמריקאי מוביל שאמור לגלם צרפתי. אותי זה תמיד מעצבן לשמוע אנשים מדברים במבטא צרפתי, ובכלל, יש דברים שרק צרפתים יודעים לעשות: למרוח חמאה, לנשק ולהתעצבן בדרך אמינה. בעיית הליהוק הטרידה אותי לכל אורך הסרט, אך אין ספק שלויט השתדל, ולפרקים אף התגבר עליה.
נשארנו עם הספקטקל
ככל שהתמונה נעשית תלת־ממדית, כך הופכת דמותו של פטי לדו־ממדית. אם פעם היה הספקטקל (במקרה הזה ההליכה בין המגדלים) המסע שעושים כדי למצוא את הדמות, להבין את הרצונות, המכשולים והפסיכולוגיה שלה – היום נשארנו רק עם הספקטקל: כמה יצליח הסרט להמחיש את גובהם של התאומים, את המעשה הנועז ואת הרגע שבו אדם תלוי בין שמים לארץ.
התסריט סובל מאקספוזיציה ארוכה שמתרחשת בצרפת, אבל בסוף הסרט מתניע. זה קורה בשנייה שמגדלי התאומים נכנסים לתמונה. הכוח של הסרט נמצא בצעד החתרני והנועז של פטי – ברגעיו על החבל.
הוויזואליות נהדרת, השוטים שמדגישים את הגובה יעילים, וסצנת ההליכה על החבל תישאר בתודעה. הבחירה בז׳אנר קליל ובייצוגים הפלסטיים היא בחירה שיש שיאהבו ויש שלא. אני לא. זה היה יכול להיות בנקל סרט מתח עם גיבור חתרני בעל משאלת מוות. לסיכום, מדובר בסרט לא רע במשקל קל מאוד, שרצוי לראות בתלת־ממד ויכול להתאים גם לילדים מתבגרים באזהרת "אל תנסו את זה בבית".
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. הצלם דריוס וולוצקי, שעם "להציל את מארק ווטני" הוא הצלם העסוק של השבוע.
2. המוזיקה של אלן סילבסטרי ("פורסט גאמפ") דומה מדי לזו של "משימה בלתי אפשרית" לפרקים.
3. איפה אתם הייתם כשנפלו מגדלי התאומים?.
