למי למי יש יותר כבוד
הרבה נוסטלגיה, קצת בדיחות והמון שירי אהבה בעברית של פעם - יהורם גאון מספק את הסחורה במופע החדש "אלף נשיקות". אז מה אם הקהל שבוי
יהורם גאון הוא איש רב זכויות בזמר הישראלי. החל בימיו בלהקת הנח"ל, שם הודיע לו מפקד הלהקה אורי זוהר ש"זמר כבר לא תהיה", עבור בהצלחה הגדולה ופרס ישראל לזמר עברי, וכלה באלבומו האחרון "כביום היוולדי", שאת כל שיריו כתב והלחין עבורו עמיר בניון. גאון הוא אחד מאבות המזון של המוזיקה בישראל, ונדמה שאין איש שיודע זאת טוב ממנו.
כיאה למעמדו, הלהקה עולה לפני גאון, והוא פוסע באטיות לבמה לקול מחיאות הכפיים של יושבי הזאפה בתל אביב. הוא מתיישב, מוקף בפסנתרן, סקסופוניסט, מתופף, בסיסט וצ'לנית, וקורא מהדף שלפניו. לרגעים הוא קצת מתבלבל, כאילו הטקסט חדש לו, והקהל המאוהב צוחק בעוד גאון משחרר חיוך נבוך.
מילים שכבר לא כותבים
למופע החדש שלו קוראים "אלף נשיקות, שירי האהבה הגדולים של יהורם גאון", והוא הושק לראשונה בפסטיבל הפסנתר שנערך בתחילת נובמבר. בעקבות ההצלחה גאון החליט לצאת עם המופע, שמוקדש לשירי האהבה הגדולים שלו מכל הזמנים, לסיבוב הופעות חורפי. המילה "אהבה" זוכה לפרשנות רחבה לאורך הערב, שבו משולבים רומנטיקה, בדיחות, סיפורים, מכתבים ויותר מ־20 שירים מהרפרטואר העשיר של גאון.
גם נוסטלגיה היא סוג של אהבה, וכזו לא חסרה במופע. חלק נכבד ממנו התרכז בהבדלים בין פעם לעכשיו, בין מילים שכבר לא כותבים לבין החלופות העדכניות שלהן, כמו הצירוף "עף עליה", שגאון הקריא בקריצה.
"התלבטתי אם לקרוא לערב 'מועדון הלבבות השבורים'", הוא סיפר בתחילת הערב, "אבל הבנתי שמדובר בשמות די דומים, כי הרבה נשיקות זה משהו שעלול להוביל לשיברון לב". סיפור אהבתם של הוריו, בדירה קטנה במחנה יהודה, הוביל לשיר הראשון, "הכניסיני תחת כנפך", שאחריו דיבר גאון על מכתביו של ביאליק למאהבתו אירה יאן.
גאון מנהל את ההופעה בנונשלנטיות מהכיסא שלו, נצמד לטקסטים שמולו ומדי פעם מזמין את הקהל להצטרף לשירה: "הם כולם שירים יפים".
הקול של גאון עומד במרכז הערב, בין אם בשירה או בקריאה, והעיבודים של ליאור שושן ואודי תורג'מן (על תופים ופסנתר בהתאמה) היו נעימים, מדויקים, קלים ועדינים. בשום שלב הם לא לוקחים את הפוקוס ממנו - מקסימום מהווים קונטרה או הפוגה. האווירה, ובכן, נוסטלגית, כמו תוכנית בלופ הלילי של ערוץ 33, וגאון מביא היטב את עצמו וגם קצת שילוב בין אהוד מנור לננסי ברנדס. הצלחת המופע טמונה בבחירת השירים ובעיבודים, אבל גם ביכולת שלו לשלב אותם עם סיפורים על משה דיין, נתן אלתרמן, יצחק שמיר ונעמי פולני, לצד בדיחות קלילות עם מוסר השכל.
לבד מהבלדות המוכרות והחשודים המיידים, יש לציין את "אשה חופשייה". השיר, שמתחיל באטיות, נמשך בסולו סקסופון ומסתיים שמח, מוסיף ממד דרמטי־תיאטרלי מוצלח. היה גם קצת לדינו כי "אי אפשר לשיר שירי אהבה בלי שפת האהבה", ואכן התגובות ל"Adio Querida" היו חמות ביותר.
מכתב אלף הנשיקות
סופו של מכתב האהבה שכתב אבשלום פיינברג לשרה אהרונסון ועליו מבוסס השיר "אלף נשיקות", על כל תיאוריו הגרפיים המפותלים, מוקרא בזהירות וגורר צחקוקים מבוישים. "ילדים מתחת לגיל 15 לא מבינים אף מילה", מחייך גאון, אבל כאלה לא נראו באותו ערב בזאפה.
בחצות בדיוק, אחרי "רוזה" והדרן, הסתיימה ההופעה בת השעה וחצי. הקהל נעמד, מחא כפיים וקרא "לא נפסיק לשיר". גאון נעמד מולם, הודה שוב, ובתנועת יד מהירה סיים את השירה בחיוך.
ההופעה הבאה: זאפה הרצליה, 10 בינואר.
דברים שנזכור ביום שאחרי:
1. "אשה חופשייה", שהביא קצת מהשחקן שביהורם גאון
2. הבדיחה על הזקן שמבקר את אשתו החולה באלצהיימר. פאנץ' צפוי אבל מתוק
3. הסיפור על שיחת הטלפון המסתורית ממשה דיין
