ממנו מני

לאחר שהגיש עשרות תוכניות רדיו וטלוויזיה, כנסים ותחרויות, בחר מני פאר באפריל האחרון בבמה מסוג אחר. בעמוד הפייסבוק שלו הוא שיתף לראשונה שחלה בסרטן, פוסט שגרר אחריו תמיכה אדירה מהציבור, שהפתיעה אפילו את פאר עצמו. אתמול הוא נפטר.

מני פאר ודודו טופז למדו יחד בשכבה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. מלבד חיזור בלתי פוסק אחר נערות היתה להם אהבה משותפת: אור הזרקורים. במקומות שאנשים אחרים העדיפו להתחבא בהם מאחורי הכיסא הם פרחו ושגשגו, אצל שניהם האהבה הפכה במהרה להתמכרות.

מימין: יגאל שילון, דודו טופז ומני פאר. אהבה משותפת לאור הזרקוריםצילום: יריב כץ

ואולם, בניגוד לטופז, פאר הבין שהתהילה זמנית, שבכל שנה יש מלך חדש לרייטינג ושאת הסיפוק האדיר שהוא שואב ממפגש עם הקהל הוא יכול לקבל גם מקומץ של צופים בהצגה נידחת או אפילו במכירות פומביות.

פעם פגשתי את פאר כמה דקות לפני שעלה לשידור. הוא היה עייף ומדוכא בשל סיבות אישיות. הוא הלך להתאפר וחזר משם אדם אחר. עשר דקות לאחר מכן הוא כבר ראיין ברגישות אין קץ אשה שעברה התעללות. שום זכר לקשיים לא נותר ברגע שהוא נכנס לאולפן, גם אם קודם הוא הרגיש כמו סנט זרוק על הרצפה; ברגע שהאור האדום נדלק מעל המצלמה הוא נראה כמו מיליון דולר.

השילוב הזה בין חוש הומור בריא, אהבת אדם ולהט בלתי פוסק לעלות על הבמה הפך את פאר למלך הבלתי מעורער של המכירות הפומביות וערבי ההתרמה. הוא היה האיש שאי אפשר להגיד לו לא. על הבמה, מול אור הזרקורים, בטריטוריה שלו, שם הוא תמיד היה ונשאר בלתי מנוצח, אלוף העולם בשליפת משפטים בלתי מתוכננים, אחד שהמשכת לאהוב גם אחרי שרוקן לך את הארנק לטובת מטרה נעלה כזו או אחרת. 

אנחנו, מן הסתם, נזכור לו את הסרט "חסמבה ונערי ההפקר" ואת הראיון המיתולוגי עם זהר ארגוב ב"סיבה למסיבה" ואת העובדה שגם ברגעים הכי קשים שלו הוא לא הפסיק לחייך ולהתרגש כמו ילד קטן מעוד מפגש עם הקהל, שלא הפסיק לאהוב אותו לעולם.