הבחורה הכי מגניבה באולם
כך הפכו גרטה גרוויג וסרט האינדי שלה, "פרננס הא", למייצגים המדויקים ביותר של דור שמספר לעצמו סיפור מלא הבטחות על העולם, ומתאכזב כשהמציאות מסרבת לשתף פעולה
באחת מסצנות המפתח ב"פרנסס הא", סרט האינדי המדובר שאת תסריטו כתבו גרטה גרוויג ונוח באומבך (שגם ביים), מקבלת פרנסס, בגילומה של גרוויג, רקדנית חולמנית בת 27 מניו יורק, החזר מס זעיר. היא פורצת בהתקף שמחה חסר פרופורציות ומזמינה את לב, היפסטר חתיך וכריזמטי שפגשה במסיבה, לארוחה במסעדה. זו מסתיימת בכישלון לשלם את החשבון באמצעות כרטיס האשראי שלה ובמסע רגלי מבולבל בין חנויות וכספומטים, בניסיון להשיג מעט מזומנים.
הסצנה מקפלת בתוכה חלק גדול ממה שהופך את "פרנסס הא" למייצג הקולנועי המובהק ביותר של רוח הזמן העכשווית ושל הבעיות שמעסיקות צעירים מערביים בני 20 ו־30 בערים הגדולות: הקושי להתבגר, המחסור הכרוני בכסף, יוקר המחיה, התמורות המבלבלות בתפקידים המגדריים המסורתיים והשיבושים שמחוללת הטכנולוגיה בתקשורת הבין אישית. הסצנה גם משרטטת היטב את הגמלוניות המשעשעת־מדכדכת שבה מתמודדת פרנסס עם העולם, דמות שהופכת את גרוויג לאחת המייצגות המשכנעות והייחודיות של הדור הזה, שמנסה למצוא את דרכו בעולם כשבידיו מעט משאבים, לא מספיק אמביציה וכמויות בלתי נדלות של תמימות מגושמת.
את דמותו של לב בסצנה מגלם אדם דרייבר, החוט המקשר בין "פרנסס הא" לבין הסדרה "בנות" של לינה דנהאם, שיש הרואים בה מקבילה טלוויזיונית של הסרט: שתי היצירות מתרחשות בעיקר בניו יורק, ושתיהן משרטטות דיוקן של צעירים רגישים, מתוחכמים, מודעים לעצמם אבל נוירוטיים ואבודים למדי. "אני גאה בהשוואה, זו סדרה שאני אוהבת מאוד", אומרת גרוויג בראיון טלפוני ל"כלכליסט".
מועמדת לגלובוס הזהב
להגדיר את החודשים האחרונים כשיא בקריירה של גרוויג (30) יהיה סוג של אנדרסטייטמנט: הסרט המשמעותי הראשון שבו היא מגלמת את הדמות הראשית יצא במאי האחרון למסכי הקולנוע בארה"ב, אחרי שהתקבל בחום בפסטיבלים, וביום חמישי האחרון היא התבשרה כי היא מועמדת לגלובוס הזהב (פרס השחקנית הקומית הטובה ביותר) על התפקיד. זו לא רק הפעם הראשונה שבה גרוויג מככבת במה שהפך לאחד הסרטים המדוברים של השנה - יצירה שזכתה לתהודה יוצאת דופן יחסית לסרט עצמאי שהופק בתקציב מצומצם, צולם בשחור־לבן אמנותי ובסגנון רחוק ממסחריות - גרוויג והדמות שהיא מגלמת הן, במידה רבה, הסרט כולו.
"הסצנה החביבה עליי ביותר היא זו שבה סופי ואני, כלומר סופי ופרנסס", מתקנת את עצמה גרוויג, "שוכבות ביחד במיטה לקראת סוף הסרט. יש ברגע הזה משהו מרגש ומלא יופי, ואני חושבת שהוא חושף צד אחר של פרנסס, שלא רואים קודם לכן", היא אומרת. סופי, שאותה מגלמת מיקי סאמנר, בתו של סטינג, היא חברתה הטובה ביותר של פרנסס, ובמהלך הסרט היא מתרחקת ממנה לטובת דירה נוחה יותר ומערכת יחסים עם בנקאי השקעות משעמם, אבל ממשיכה ללוות מרחוק את חייה המסתבכים של חברתה. "אנחנו אותו אדם אבל עם שיער שונה", מתארת פרנסס את הקשר ביניהן כמה פעמים בסרט. זהו תיאור כוזב למדי, שמייצג לא רע את המרחק שבין התפיסה הנאיבית של פרנסס את העולם לבין המציאות שחובטת בה שוב ושוב - ואולי גם את אחד הקשיים המרכזיים של הדור שאת דיוקנו הסרט מנסה לשרטט, דור שמספר לעצמו סיפור מלא הבטחות על העולם, ומתאכזב כשהמציאות מסרבת לשתף פעולה.
"חברות בין נשים לא חייבת להיות מסובכת, אבל היא נוטה להיות כזו", אומרת גרוויג ביחס לקשר המעורפל במכוון שבין פרנסס לסופי, שנראה בתחילת הסרט כסוג של זוגיות משונה ונטולת יחסי מין. "במערכת יחסים לסבית מדובר בקשר רומנטי שאפשר לסיים, אבל כששתי חברות טובות נפרדות זה אף פעם לא חלק, ותמיד כרוך בתסכול במישור החברתי", היא אומרת.
חלק ניכר מהדמויות האחרות בסרט עסוקות גם הן בבירור הזהות המינית שלהן ובדילוג בין ידידות אפלטונית, לקשרים מיניים קצרים או למערכות יחסים לא יציבות - למשל, פרנסס ושותפה לדירה, שביניהם מבעבע לאורך הסרט פוטנציאל לזוגיות שאינו מתממש לעולם.
וודי אלן שלח אימייל
בשנה שעברה יצא סרט נוסף שהיה מבחינת גרוויג אבן דרך: "לרומא באהבה" של וודי אלן, שבו גילמה את סאלי, סטודנטית אמריקאית שמתגוררת בעיר עם בן זוגה (ג'סי אייזנברג). התפקיד היה מבחינתה הגשמת חלום מקצועי. עשר שנים קודם לכן, אמרה פעם בראיון, שני החלומות העיקריים שלה היו לעבור לניו יורק ולשחק בסרט של אלן. "קשה לעבוד עם מישהו שהוא האליל שלך, אבל על הסט באים לעבוד, ולהיות על הסט של וודי היה כמו להגיע לפגישה במשרד שלו", היא אומרת. למרות שלא שמרו על קשר, מספרת גרוויג, אלן ראה את "פרנסס הא" וכתב לבאובמך אימייל שבו שיבח את הזוג על העבודה שעשו.
חלק מתהליך העבודה על התסריט של "פרנסס הא" התבצע בחילופי אימיילים בין באומבך לגרוויג, ולדבריה הוא נכתב עוד לפני שהוחלט כי היא תגלם את פרנסס. "נוח לא כותב תפקידים מתוך מחשבה על שחקנים ספציפיים. הוא קודם יוצר דמויות ורק אחר כך בוחר את האנשים שיגלמו אותן", היא מסבירה. "הכתיבה והמשחק היו מבחינתי שני דברים נפרדים, והסרט צולם כשהתפקידים כתובים במדויק, עם מעט מאוד מקום לאלתור", היא מספרת.
הדרך שעשתה גרוויג מתחילת הקריירה שלה בסוף העשור הקודם, כשהשתתפה בסרטים עצמאיים כמו "LOL" ו"Hanna Takes the Stairs" של הבמאי ג'ואי סוואנברג, ועד למועמדות לגלובוס הזהב, היתה בלתי שגרתית. בכמה מהסרטים היא השתתפה בכתיבת התסריט, ואת "לילות וסופי שבוע" מ־2008 גם ביימה לצד סוואנברג.
ב"גרינברג", שעל הסט שלו הכירה את באומבך, היא שיחקה את פלורנס מאר, מוזיקאית צעירה מלוס אנגל'ס, שנקלעת לרומן מבולבל עם בן סטילר בתפקיד רוג'ר גרינברג, נגר ומוזיקאי כושל לשעבר מניו יורק שמגיע לביקור בחוף המערבי."גרינברג" המורכב והקודר לא הצליח לעורר את התגובות ש"פרנסס הא" גורר עתה, אף על פי שהוא נחשב לאחד הסרטים הבולטים בקריירה של באומבך. לא רק בזכות האופן שבו "פרנסס" שם אצבע מדויקת על הנושא הנכון, אלא גם בזכות שמחת החיים והתמימות שפרנסס מצליחה לשמר, גם כשקשיי החיים לא מרפים ממנה. היא נאלצת לעזוב את להקת המחול, שמסרבת לקבל אותה כרקדנית קבועה ולחזור לגור במעונות הקולג', והאופטימיות הכובשת שלה מובילה אותה לסיום החיובי למרות הכל, והופכת את "פרנסס הא" לסרט שאי־אפשר שלא להתאהב בו.
