ביקורת הצגה: "שני קצרים וחתול", תיאטרון החאן
לצד להקת שחקני החאן הנפלאה, יצרה ג'יטה מונטה עולם ומלואו - משעשע, מגוחך, מדכדך ומעורר מחשבה על אהבות, אכזבות, חיות ומה שביניהן
מחזה על פי סיפורים קצרים מאת אנטון צ'כוב בבימוי ג'יטה מונטה, לתרגום של רועי חן ותפאורה ותלבושות של פולינה אדמוב. עם יהויכין פרידלנדר, יואב היימן, יעל טוקר, אריאל וולף, עירית פשטן ודודו בן זאב.
קהל היעד: חובבי יצירותיו של צ'כוב. דבר המבקרת: שני מחזות קצרצרים של צ'כוב (אותם הגדיר המחזאי הדגול "מהתלות") - "הצעת נישואים" ו"הדוב" - לצד המונולוג "באביב" מפיו של חתול מאוהב (וולף המקסים) הפכו להצגה על אהבה, זוגיות ובדידות. במחזה הראשון מגיע בחור לבוש פראק להציע נישואים לבת השכן, אלא שוויכוח סתמי על בעלות מרעה שוורים כמעט הופך את הערב לאסון. ב"הדוב" מסופר על גבר מגושם כדוב המתפרץ לביתה של אלמנה נבגדת כדי לגבות חוב של בעלה. זה מתחיל בדו־קרב ומסתיים בסיפור אהבה. על הבמה מסתובב לו כל הזמן החתול הפיקח והשובב, שמספר לקהל את נקודת מבטו על עולם האהבה. אצל צ'כוב בכל צחוק יש הרבה רצינות וכל משפט חובק עולם ומלואו, לכן כדי לביים את חומריו דרושות מיומנות והבנה של עולמו הדרמטי והטקסטים שלו, ולמונטה ללא ספק יש כאלה. וכך, לצד להקת שחקני החאן הנפלאה, היא יצרה עולם ומלואו - משעשע, מגוחך, מדכדך ומעורר מחשבה על אהבות, אכזבות, חיות ומה שביניהן.
ציטוט למזכרת: "העיקר להיות החלטי. מי שמחכה לאשה המושלמת לא יתחתן אף פעם".
שורה תחתונה: ערב תיאטרוני חביב המתאים לימות הקיץ החמים.
