סוגרים את הדלת
ריי מנזרק, הקלידן האגדי של הדלתות ודמות מפתח במוזיקה של שנות השישים, מת אתמול ממחלת הסרטן. כלכליסט מביט על חיי האיש מאחורי הקלידים שייזכר לנצח כמי שהלחין את הפתיח ללהיט "Light my Fire"
באחת הסצנות בסרטו של אוליבר סטון, "הדלתות", נראים חברי הלהקה במהלך עבודה על השיר "Light my Fire", שעתיד היה להפוך ללהיט הפריצה הגדול שלהם. "משהו חסר, איזה עיטור - צאו החוצה ותנו לי כמה דקות", מבקש ריי מנזרק מחבריו. ואחרי זמן קצר, הוא מנגן להם באורגן את הפתיחה המתפתלת שהפכה למיתולוגיה של הסיקסטיז, אולי האינטרו הידוע ביותר בכל הזמנים.
לא בטוח מה אמיתותה של הסצנה הזו, אבל העיקרון שלה הוא שחשוב: למרות הראייה הציבורית שלפיה הדלתות היו ג'ים מוריסון ושלושת החבר'ה האלה שסביבו, זו היתה תמונה רחוקה מהמציאות. למעשה, הכוח היצירתי של מנזרק ושל הגיטריסט רובי קריגר הוא שהפך את הדלתות לאחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה. כזו שגם עשורים לאחר שהתפוגגה בעקבות מותו הטרגי של מוריסון, המשיכה לצבור מעריצים בדורות חדשים. מנזרק וקריגר אפילו החיו אותה בסיבובי הופעות, שבמהלך אחד מהם גם ביקרו והופיעו פעמיים בישראל.
מותו של מנזרק אתמול, בגיל 74 ממחלת הסרטן, מהווה אובדן נוסף של אחת הדמויות החשובות של שנות השישים. האיש שהקים את הדלתות עם מוריסון בעקבות פגישה על החוף בווניס ביץ' שבקליפורניה, יצר סאונד חדש, מאתגר, והפך את האורגן להכי קול בעולם. דמותו השפופה והמתפתלת מעל הקלידים, בעודו מנגן גם את תפקיד הבס באמצעות רגליו (לדלתות לא היה בסיסט), היא אייקון סיקסטיז מובהק.
מנזרק היווה מודל לחיקוי לשורה של קלידני רוק שבאו בעקבותיו, כמו קית' אמרסון, ריק וויקמן, טוני בנקס ואחרים - שהיו יכולים ליהנות מההילה שאפפה לפתע את התפקיד הזה.
אורגן במקום גיטרה
היכולת של מנזרק להפוך את האורגן לכלי דומיננטי בשירי רוק היתה מדהימה. בעצם, השורות הזכורות של שירי הדלתות הגדולים הם תמיד שלו, ולא של הגיטרה, הכלי הדומיננטי באופן המסורתי ברוק. חשבו על שירים כמו "Break on Through", "The End" או "Alabama Song" מתחילת הדרך, או "Riders on The Storm" מסופה. הקלידים של מנזרק הם שיוצרים את החוויה המוזיקלית שסביב כל יצירה, ועם המילים, האנרגיה והקול האדיר של מוריסון, מספקים את החוויה שהיא הדלתות, אחת הלהקות האמריקאיות הגדולות אי פעם.
המתופף של הדלתות, ג'ון דנזמור, פרסם הספד שבו נאמר: "לא היה קלידן על פני כדור הארץ שהיה מתאים יותר לשתף פעולה עם המילים של ג'ים מוריסון". גם מנזרק עצמו ודאי ידע שחמש השנים ההן לצד מוריסון, מ־1966 ועד 1971, היו ונותרו פסגת הקריירה שלו. הוא המשיך לעבוד - ניגן עם כוכבים מאיגי פופ ועד אקו והבאנימן, הקליט גרסה רוקיסטית ל"כרמינה בוראנה" - אבל לנצח נותר הקלידן האגדי של הדלתות. וזה הרי מתבקש שבחר לקרוא לאוטוביוגרפיה שלו מ־1998 "Light My Fire", בזכות השורה הנצחית ההיא בקלידים, שהכניסה אותו להיכל התהילה של הרוק'נרול.
