ביקורת: התערוכה "לשם ובחזרה"
יצירות של יוזף בויס הגרמני וטדאוש קנטור הפולני במוזיאון ישראל. תערוכה עם עושר ויזואלי שמעורר מחשבות
תערוכה ראשונה שמציגה במשותף במוזיאון ישראל מגוון רחב מיצירותיהם של יוזף בויס הגרמני וטדאוש קנטור הפולני, שניים מאמני האוונגרד המשפיעים במחצית השנייה של המאה ה־20.
קהל היעד: חובבי אמנות אוונגרד חזקה, בעלת זיקה היסטורית.
דבר המבקרת: עבודותיהם של שני האמנים נעשו ביחס ישיר להתרחשויות באירופה באותה תקופה, ואפשר אפילו לחוש כי הם משלימים זה את זה. הכניסה לתערוכה מובילה אותנו ראשית ליצירותיו של קנטור, ובהן בולטים מיצבים פיסוליים מתוך המופע "הכיתה המתה", כמו זה שמציג ילדים עשויי שעווה בגודל טבעי, לבושים שחור ובעלי הבעה מחוסרת כל רגש. הפסלים יוצרים תחושה חזקה של פחד, ויש להניח שאצל רוב היהודים יתקשרו באופן אסוציאטיבי גם לשואה.
עם התחושה הזו מתקדם הצופה לכיוון יצירותיו של בויס, שהן מופשטות הרבה יותר, אבל גם בהן לא קשה להבחין בעיסוק עם מלחמה ושאלות של חיים ומוות. בין עבודותיו של בויס, שנחשב לאחד המשפיעים גם על האמנים הישראלים בשנות השבעים, בולטים סרטוני וידיאו המתעדים התנסויות אמנותית כמו הסתגרותו בחדר אחד עם זאב למשך כמה ימים. כמו כן מוצגים בתערוכה כמה ממיצגיו המונומנטליים, ובהם "ערכים כלכליים", שבנוי ממדפי ברזל ועליהם מוצרים בסיסיים מגרמניה המזרחית לשעבר, ו"סוף המאה ה־20", המורכב מאבני בזלת עצומות שמפוזרות על רצפת חלל התצוגה. (עד 27 באוקטובר, מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11, ירושלים)
› שורה תחתונה: תערוכה עם עושר ויזואלי רחב שמעורר הרבה מחשבות.
