חלומות דיגיטליים
תערוכות הגמר החדשות במחלקות לתקשורת חזותית משקפות מגמה חזקה: הסטודנטים עוברים מעבודות דפוס לעבודות דיגיטליות, וחללי התצוגה מלאים באפליקציות ואתרי אינטרנט. "כלכליסט" יצא לבדוק איך כבשו הסמאטרפון והטאבלט את לימודי העיצוב, ואם זה טוב לאמנות
בבניין המחלקה לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון ניצב בשבוע שעבר, בתערוכת הבוגרים של 2012, מסך מגע גדול שהונח על שולחן. על הקיר שממול הוקרנה דמות הרובוט הצבעוני שמילאה את מסך המגע, וצמד רמקולים שהועמדו בשתי פינות החדר פיזרו ביטים אלקטרוניים. אבל את המוזיקה שהתנגנה שם לא כתבה שני אזגי, יוצרת העבודה, אלא המבקרים בתערוכה: הצורות שהוצגו על המסך הרכיבו אפליקציית מוזיקה, שמגיבה ללחיצה על המסך בהשמעת צליל, והוא מוקלט כחלק מקטע מוזיקלי. האפליקציה נוצרה עבור הרכב המוזיקה האלקטרונית Chronic, והיא נועדה לבדוק את הקשר בין צורה וצליל.
אזגי לא לבד: עם חדירת סמאטרפונים, טאבלטים ומסכי מגע לכל פינה, צומח גם העיסוק במדיה הדיגיטלית בבתי הספר לאמנות ועיצוב, משקל מסלולי האינטראקטיב במוסדות הולך וגדל, ובוגרים רבים מעדיפים להשאיר מאחור את הדפוס, האיור והאנימציה, ולהציג בתערוכת הגמר אפליקציה או אתר אינטרנט.
"פעם סטודנטים היו מעצבים לוגו לפרינט, היום חייבים לחשוב איך הלוגו ייראה בתנועה, על מסך. הגישה היא לפתח את העקרונות של העיצוב הקלאסי לשפה חדשה", אומר תמיר שפר, ראש המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי בחולון. "היסודות שאנחנו מלמדים הם אותם יסודות, מה שהשתנה הוא התוצר הסופי. הטכנולוגיה מאפשרת לכל סטודנט להפוך לבית הפקה קטן, הם יכולים לעשות הכל. הדור החדש של הסטודנטים לעיצוב יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות אחרי הלימודים, ואנחנו צריכים להתמודד עם השינוי הזה".
יותר ויותר מסכים
גם איציק רנרט, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, מבחין בשינוי דרמטי. "לא צריך לדחוף לשם את הסטודנטים, זה מגיע מהם היום", הוא אומר. "אחד הדברים הראשנים שעשיתי כשהגעתי למחלקה היה לחזק את האינטראקטיב, כי היה ברור שלשם המקצוע הולך. פעם היה מקובל שהפחות מוכשרים הולכים לאינטראקטיב, והייתי צריך לשכנע סטודנטים חזקים להתמקצע בזה. היום כבר אין מספיק מקומות לסטודנטים שרוצים ללמוד את הנושא. היום מעצב צריך לדעת לעצב גם אתר וגם פוסטר וגם אפליקציה".
מה השתנה בעבודות הגמר?
"רוב העבודות השנה הלכו לכיוון של אפליקציות ומשחקי מחשב, יש פחות אתרים ממה שהיה בעבר. ברור לנו שזאת מגמה שתימשך, נתח יותר גדול מהפרויקטים יעבור לפלטפורמות טכנולוגיות, נראה פחות ופחות ניירות ויותר מסכים - אבל האיזון יצטרך להישמר, עדיין צריך להכיר כל מה שהיה נכון במאות השנים האחרונות לגבי מה זה עיצוב, מה זו טיפוגרפיה. הדברים אולי נראים אחרת על המכשירים החדשים אבל נובעים מאותו גוף ידע".
יש הבדל בסיכוי מציאת העבודה בין סטודנטים שמתמקדים בפרינט לאלה שהולכים על מדיה דיגיטלית?
"השוק היום נורא גמיש, אנחנו לא בית ספר מקצועי אף על פי שאנחנו נותנים לאנשים כלים. אנחנו מכינים אנשים שהם מאוד ורסטיליים, ורובם יוכלו לעבוד בכל אחת מהדיספלינות".
בניגוד לעבודות הפרינט שממלאות את החלל באופן מרשים, עבודות הדיגיטל מוצגות כסרטונים על מסך מחשב. לא עדיף להציג אפליקציה שעובדת?
"זה לא מצב אידיאלי, אבל אין לנו כרגע את האופציה לשים בחדר עשרות אייפדים. זה נכון שעדיין אין פתרונות טובים להצגה של עבודות מהסוג הזה".
גם חברות מסחריות מתחברות למחלקות עיצוב שעוסקות בפיתוחים טכנולוגיים. "למעצב יש אחריות גדולה, ואנחנו מעודדים פרויקטים עם מודעות לנושאים חברתיים בשיתופי הפעולה שלנו עם חברות טכנולוגיה", אומר תמיר שפר. "אנחנו משתדלים לתת ערך מוסף לימודי, עבודות עם ערך חברתי, כמו אפליקציה שחושפת את דו"ח העוני".
בין עבודות הגמר הדיגיטליות במכון הטכנולוגי חולון יש שני פרויקטים עם אג'נדה חברתית - העבודה של איתי מילר "חוצה ישראל", שממחישה באנימציה אינטראקטיבית את הפערים בין המרכז לפריפריה, ו"המדריך לנמלט משגרת חירום" של דניאלה גייגנר, אתר שמסייע למהגר הנמלט מהקשיים בישראל למצוא בית חדש במדינה אחרת.
"בשנה שעברה פנו אלינו מג'נרל מוטורס וביקשו לשתף פעולה סביב קונספט עתידני לחלון האחורי של מכונית, שישמש כמסך מגע", מספר עדי שטרן, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. "קבוצת סטודנטים מצטיינים יצרו אפליקציות שמשתמשות בטכנולוגיה הזאת, למשל כזו שמקרינה 'חבר וירטואלי' על החלון, שמלווה את הילד ועוזר לו לא להשתעמם בנסיעה, אפליקציה שמאפשרת לשחק איקס־עיגול באינטרנט מול שחקן במכונית אחרת, ואפליקציה שמחליפה חלונות בין משתמשים: אפשר לראות מה שרואים דרך החלון של מכונית במקום אחר בעולם, ולהפך".
"השנה היו הרבה עבודות גמר דיגיטליות, אפליקציות טאבלט, עבודות שהתייחסו לתכונות טכנולוגיות של המכשירים. הסטודנטים ניגשו לפרויקט בגישה של פיתוח מוצר, וכשהם מסיימים יש להם ביד משהו שהוא לא תמיד מוצר עובד, אבל הוא סימולציה מאוד ברורה וחווייתית של המוצר והתהליך - משלב האפיון ועד ההגדרות, קהלי היעד, הלוגו והשפה הגרפית, כולל שאלות של תוכנית עסקית", אומר שטרן. "השינוי בהתייחסות למדיה דיגיטלית אצל דור הסטודנטים הנוכחי ניכר מאוד – לפני שנתיים־שלוש הייתי צריך להתעקש לקרב אותם לזה, והיום כבר ברור שזה לא העתיד אלא ההווה, וסטודנטים מגיעים עם מיומנות גבוהה יותר".
האקדמיה מול השוק
"יש תאימות מוחלטת, אפילו מדאיגה, בין צרכי השוק לאקדמיה", אומרת טרי שרויאר, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בויצ"ו חיפה. "יש עיסוק גורף בכל בתי הספר באפליקציות, זה הפך להיות בן לילה שחקן מרכזי בחיים של כולנו. אני מאמינה שהאקדמיה צריכה להוביל את השוק ולא להפך". בין עבודות בוגרי המחלקה אפשר למצוא השנה את HighBreed של נבות פורת, אפליקציה שמאפשרת לייצר כלב בהתאמה אישית ללקוחות האלפיון העליון, או את WeGo של סיוון לוטאטי - אפליקציית מציאות מוגברת לילדים הנמצאים בשיקום, שעוזרת להם לחזור ללכת באמצעות דמות של כלב מאויר המשמש כמאמן.
"סטודנטים שמתמחים במדיה דיגיטלית מגיעים עם חזון וראייה עסקית, ומסמנים את עצמם כמי שרוצים להיות בתחום", אומרת שרויאר. "אך גם מי שהתמחה במדיה מודפסת יכול להיות מעצב האפליקציות הטוב בעולם, כי העקרונות נשארים זהים גם כשיוצרים אפליקציה. השינויים הטכנולוגיים כה מהירים ויכול להיות שבתערוכה הבאה כבר לא יציגו עבודות לטאבלט, אלא משהו חדש".
