בן 70 מרים גיטרה
כסף אינו הסיבה היחידה לכך שגדולי האמנים משנות השישים עדיין קובעים סיבובי הופעות בגילים מופלגים. עכשיו, כשמוזיקה נוסטלגית פופולרית יותר, נותר לקוות שגם הילדים שלכם יתפסו את דילן על הבמה
09:32
02.08.12
"הלוואי שאמות לפני שאזדקן". כמה אירונית השורה הזאת נשמעת היום. אחד השירים המפורסמים של להקת The Who משנות השישים, "My Generation", מתנפץ על קרקע המציאות, כמעט 50 שנה אחר כך. הגיטריסט פיט טאונסנד (67) והזמר רוג'ר דאלטרי (68) הודיעו על מסע הופעות חדש לשרידי הלהקה, בצפון אמריקה מהחורף הקרוב.
והנה דוגמה נוספת: בוב דילן, כבר בן 70, הודיע על מסע הופעות אמריקאי שגם הוא יתקיים מנובמבר הקרוב באצטדיונים ברחבי היבשת. אבל דילן יארח בהופעות אמן מהדור הצעיר יותר - מרק קנופלר האגדי מהדייר סטרייטס, ילד בן 63.
בוב דילןצילום: אי פי אי
בעולם מדברים כבר שנים ארוכות על כך שהעלייה בתוחלת החיים תקשה על קרנות הפנסיה לשרוד, ובמקרה של אמנים, הפנסיה הפכה, כך נראה, ללא רלבנטית. באדי גאי, גיטריסט הבלוז הוותיק, שר באלבום האחרון שלו על איך זה להיות "75 Years Young", והוא לא היחיד שהמספר 70 לא מפחיד אותו.
צריך להסתגל לכך שהסמלים הגדולים של שנות השישים כבר דופקים על שערי המספר הזה ומעלה, והם לא מתכוונים לפרוש. למה להם, אם מסע ההופעות הרווחי ביותר של 2012 שייך לרוג'ר ווטרס מפינק פלויד (68), שגרף עד כה קצת יותר מ־131 מיליון דולר והגיטרה עוד נטויה.
זה גם עניין של אטיטיוד. קחו את מסיבת העיתונאים השבוע של ותיקי The Who. אם חשבתם שהאדונים הקשישים טאונסנד את דאלטרי יישבו וילגמו תה בנחת - טעיתם. לאחר שגמרו לספר על כך שיבצעו את אופרת הרוק שלהם, "קוודרופיניה" בשלמותה, הם עברו לנושא מרתק - גודל האיבר של מיק ג'אגר, עוד חבר במועדון קשישי הרוק (בן 69). הנושא הזה נידון בהרחבה באוטוביוגרפיה השערורייתית של חברו ללהקה, קית' ריצ'רדס (בן 68), שם נטען כי הוא "קטן כבוטן". טאונסנד, אחד עם פה גדול גם ככה, העיר במסיבת העיתונאים שריצ'רדס טועה ומטעה: "ממה שאני זוכר, האיבר של מיק ענקי, וגם טעים למדי", פלט לקול צחוקם של העיתונאים.
הרולינג סטונס בהופעה. לזוז כמו ג'אגרצילום: גטי אימג'
הזדמנות אחרונה
יש הרבה כסף בסיבובי הופעות גדולים, וכוח המשיכה של אמנים ותיקים הולך ועולה - אולי בגלל התחושה ש"זו אחת הפעמים האחרונות לראות אותם". אבל לא רק ההופעות מספקות הכנסה, והנה נתון מעניין מהשבוע האחרון: לראשונה בהיסטוריה עברו המכירות של אלבומים ישנים בארה"ב את אלה של החדשים. כלומר בחצי השנה הראשונה של 2012, אלבומים שיצאו לפני שנה וחצי ויותר נמכרו ביותר מ־76 מיליון עותקים, לעומת כ־73 מיליון עותקים לאלבומים טריים. ההפרש לכאורה לא גדול, אבל זו הפעם הראשונה בתולדות מצעדי המכירות האמריקאיים שהנוסטלגיה גוברת.
ובשוק כזה, לאמנים ותיקים יש הרבה סיבות להיות אופטימיים - בין היתר כי החומרים שלהם זוכים לחשיפה קבועה ומתמדת באמצעים דיגיטליים שונים, מה שמביא רוכשים חדשים לחנויות ושומר את קטלוג האלבומים שלהם חי ובועט. וכך, בעידן שבו "לזוז כמו ג'אגר" זו עדיין מחמאה גדולה, הם יכולים להמשיך לנצח. או לפחות כמה שהמדע המודרני יאפשר.
