קומדיה של טעויות

את ההישג המרשים ביותר של פסטיבל קאן רשם מזג האוויר – זה היה הפסטיבל הרטוב ביותר זה 40 שנה. הגשם ירד כמעט מדי ערב בדיוק ברגעים הלא נכונים, כשהיפים והיפות הצטרכו לצעוד לאורך השטיח האדום ולעלות במדרגות להיכל הקולנוע.

מי שהתמזל מזלו והובא לשם בלימוזינה נרטב חלקית, מי שהלימוזינה לא הספיקה להגיע אליו הסתתר כמיטב יכולתו מאחורי מטרייה. שמלות ערב מפוארות, תסרוקות שעבדו עליהן שעות, מחשופים עמוקים מקדימה ומאחור – הכל היה רטוב, במשך הפסטיבל וגם בערב הסיום שבו רץ המנהל, תיירי פרמו, עם מטרייה גדולה ביד, לפרוש חסותו על הכוכבים האורחים.

שיקולים זרים

ובעוד שכולם יכולים להסכים על מזג האוויר, רוב הסרטים בתחרות דווקא היו שנויים במחלוקת. נאני מורטי, יושב ראש צוות השופטים בפסטיבל, הודה שאף אחד מן הפרסים שחילקו השנה לא נבחר פה אחד. מי שראה את הסרטים היה יכול לנחש זאת בקלות. כמעט כולם הסכימו לגבי "אהבה" של מיכאל הנקה שזכה בדקל הזהב - סרט קורע לב על זוג קשיש ואהבה שעומדת במבחן כשאחד מן השניים חולה במחלה סופנית.

שלא כדרכו, הנקה גילה הפעם חיבה לגיבוריו ונעזר בצמד שחקנים ותיקים ומופלאים באמת, עמנואלה ריבה וז'אן־לואי טרינטיניאן. אין פלא שהעלה אותם לבמה כדי לחלוק את הפרס. אבל זה היה אולי הפרס היחיד שהיה אפשר לצפות מראש. האחרים הם בבחינת חידה, ומאחוריה הסברים שלא קשורים בקולנוע. למשל, הפרס של צוות השופטים, השני בחשיבותו בפסטיבל, הוענק לסרטו של מתאו גארונה "ריאליטי", סאטירה איטלקית רועשת בטעם מפוקפק. למי שתמה מה פתאום זכה גארונה לכבוד, הוסבר שזאת הדרך בה ממלא מורטי את חובתו לקולנוע הלאומי במולדתו.

בתום הצגת הסרט "Post Tenebras Lux" ("אור בתום החשיכה") של קרלוס רייגדס המקסיקני, איש לא הבין מה רצה הבמאי לומר. הביקורת קטלה, איש לא נתן לו סיכוי אבל לדברי מורטי היה שופט אחד, במאי מהאיטי בשם ראול פק, שהתעקש שמדובר ביצירה חשובה על יחסים בין עשירים ועניים. רייגדס עצמו הבין שאינו אהוב הקהל, וכשקיבל את הפרס לא שכח להודות לעיתונות שעשתה ממנו קציצות לאורך השבוע.

עמנואל ריבה ב"אהבה". הנקה גילה חיבה לא אופיינית לדמויות

הרומנים יצאו בסופו של דבר המנצחים הגדולים – סרטו החדש של כריסטיאן מונג'יו ("4 חודשים, שלושה שבועות ויומיים"), בשם "Beyond the Hills", סיפור אמיתי על גירוש שדים שהתרחש לפני שבע שנים במולדובה והסתיים במוות, זכה גם בפרס התסריט וגם בפרס השחקנית, שחולק בין שתי שחקניותיו הצעירות וחסרות הניסיון.

קן לואץ', אורח קבוע בקאן ומי שקיבל כאן כל פרס אפשרי, זכה לעוד אחד מצוות השופטים, עבור קומדיה קלילה ולא אופיינית לו, "The Angels Share", המספרת על חזרה בתשובה של בריון סקוטי. הסרט חביב אבל סתמי עד כדי כך שאילו היה חתום בידי מישהו אחר, כנראה לא היה מגיע לפסטיבל. לואץ', שלא הכניס הפעם את האג'נדה החברתית שלו לסרט, שלף אותה דווקא על הבמה, כשהכריז שהוא מקדיש את יצירתו לכל מי שנאבקים במשבר הכלכלי. מולו יושב אולם מלא וגדוש בשמלות פאר ובתכשיטי יוקרה אבל הוא לא הבחין באבסורד, או שסתם לא אכפת לו.

מי שהיה ראוי לפרס יותר מכולם אבל זכה להתעלמות מוחלטת הוא הבמאי הצרפתי הוותיק אלן רנה, שעוד מעט חוגג 90. הוא עשה את הסרט המרענן והמפוקח ביותר בפסטיבל, "עדיין לא ראיתם כלום", עיבוד מחויך ונבון לשני מחזות של ז'אן אנואי על המיתוס של אורפאוס. כל הסיפורים של מורטי לא יכולים להצדיק את היחס המבטל לסרט הזה, ואם מישהו ייצא מבויש מן הפרשה אלה השופטים ולא רנה, שכבר חתם חוזה בשבוע האחרון לצילום סרט חדש.

ומה קורה לישראלים? ובכן, מאחר שלא היינו מועמדים לשום דבר, לא זכינו להרבה. בכל זאת משהו: "המשגיחים" של מני יעיש, שהוצג בשבוע הביקורת, קיבל פרס של איגוד המחברים הצרפתי.