$
8.3.12

ילדת? הפסדת!

מחקר ישראלי חדש, ראשון מסוגו בעולם, מגלה כאן לראשונה: כל ילד מוריד 5% מהשכר של אמו, אבל מעלה את השכר של אביו ב־2.7%. למרות הלידות, ההיעדרות של נשים משוק העבודה לא גדולה יותר משל גברים, ובכל זאת הן מרוויחות פחות. מה שלא סיפרו לנו עד היום על אפליה, לרגל יום האשה הבינלאומי 2012

הדס שפר 10:3708.03.12

כמה עולה לגדל ילדים בישראל?" היא כותרת שמככבת בתקשורת אחת לכמה חודשים, בעיקר מאז הקיץ החולף והתפוצצות השיח הציבורי על יוקר המחיה. המספרים נעים בין 350 אלף שקל למיליון שקל עד גיל 18, ויש גם גופים פיננסיים שטורחים לפרוס את ההוצאה הזאת לשנים, גילים ומספר ילדים, משקללים פנימה את הוצאות החינוך או המטפלות, הבריאות, המזון, הביגוד, החוגים, ימי ההולדת, צעצועי ההתפתחות ומה לא.

 

רק נתון אחד נשאר מחוץ לכל החישובים האלה: חוץ מלהגדיל משמעותית את ההוצאות של הוריו, כל ילד גם שוחק את ההכנסות שלהם. מחקר ראשון מסוגו בעולם, שמתפרסם לראשונה ב"מוסף כלכליסט", הצליח לבדוק את הפרמטר הזה ולבודד נתון מדהים: בקרב הורים אקדמאים, בעלי תואר ראשון לפחות, כל ילד מגדיל את השכר של אביו ב־2.7%, אבל מוריד את השכר של אמו בלא פחות מ־5%.

 

מימין ד"ר ארז סיניבר וד"ר דלית גפני מימין ד"ר ארז סיניבר וד"ר דלית גפני צילום: תומי הרפז

 

זאת לא הבשורה המטלטלת היחידה של המחקר, שנעשה בבית הספר לכלכלה במסלול האקדמי המכללה למינהל בשיתוף אוניברסיטת בוסטון. לתוך הדיון על פערי השכר בין גברים לנשים בישראל הוא מטיל פצצה נוספת: בעוד שאחד ההסברים המקובלים לפערי השכר הללו הוא ההבדל בוותק המצטבר בין גברים לנשים - כלומר שנשים מרוויחות פחות כי יש להן פחות ניסיון והן עבדו פחות לאורך השנים, בין השאר מפאת הריונות וחופשות לידה - החוקרים הוכיחו כי אם בוחנים את היקף העבודה של גברים ונשים על פני תקופה ארוכה של עשר שנים, נשים לא עובדות פחות. להפך, לפחות בתחילת הקריירה נשים עובדות יותר מגברים וצוברות ניסיון רב יותר מהם. אבל כבר מתחילת הקריירה הן מרוויחות פחות, ועם כל ילד שמצטרף למשפחה הפער בינן לבין הגברים רק יזנק. יום האשה הבינלאומי 2012, והמאבק לשוויון רחוק מניצחון.

 

שלושה ילדים, פחות 3,000 שקל

 

"ניתוח פערי שכר על בסיס מגדרי בין גברים ונשים בעלי השכלה בישראל: מחיר הבאת ילדים לעולם" קוראים החוקרים לעבודה המקיפה שערכו בשנתיים האחרונות. על המחקר חתומים ד"ר דלית גפני, מומחית באקונומטריקה וראש התוכנית המשולבת לכלכלה ומשפטים, וד"ר ארז סיניבר, דקאן בית הספר לכלכלה, בשיתוף פרופ' קווין לנג מבוסטון, אחד החוקרים המובילים בעולם של כלכלת עבודה. מראשית הדרך החליטו החוקרים על מתודה ייחודית: הם עיבדו נתוני אמת מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וממס הכנסה, כלומר חתרו לממצאים שאינם מתבססים על סקר אלא על מאגר מידע ממשי - ואדיר בהיקפו.

 

"זאת הפעם הראשונה שמחקר מקיף כזה נערך בארץ או בעולם", אומר סיניבר. ואמנם, מסד הנתונים הראשוני של המחקר כלל את כל הישראלים שסיימו תואר בראשון באוניברסיטאות ומכללות (לא כולל מכללות להוראה) בשנים 1998-1995 - כ־50 אלף בני אדם. לאחר שחילצו מגמות מהמאגר הזה בדקו החוקרים מאגר רחב יותר, של מי שסיימו תואר ראשון עד 2008, וגם שם זיהו את אותן מגמות. בסך הכל בחן המחקר נתונים על עבודתם של כ־290 אלף ישראלים, 60% מהם נשים ו־40% גברים.

 

מאגר המידע הזה הוא לא הייחוד היחיד של המחקר. "רוב המחקרים שהתפרסמו עד היום דיברו על הבדלי שכר בין נשים וגברים, אבל אף אחד לא דיבר על הסיבות האמיתיות. פה ראינו את הסיבות האמיתיות", אומר סיניבר, ומסביר שהסיבות האמיתיות הן למעשה הילדים. גם אם זה מובן מאליו, עד היום זה לא קיבל תיקוף מחקרי ברור ומטלטל כל כך. "נשים נושאות ברוב נטל גידול הילדים, ולכן מחפשות מקום עבודה רווחי פחות, אך גמיש יותר מבחינת השעות", אומר סיניבר. "מצאנו שנשים עוברות מהסקטור הפרטי לסקטור הציבורי או מהסקטור הפרטי בשכר גבוה לחברות בסקטור הפרטי שמשלמות פחות כדי לפנות יותר זמן לגידול הילדים. רואים את זה בממצא שלפיו הפרשי השכר בין גברים לנשים גדלים ככל שמספר הילדים גדל".

 

ואלו המספרים: על פי נתוני האמת שנבדקו, עשר שנים לאחר סיום התואר, המשכורת החודשית הממוצעת של גברים עם תואר ראשון ובלי ילדים היתה כ־19 אלף שקל. אצל אבות לילד אחד היא עמדה על כ־23 אלף שקל, ואחרי ילד נוסף כבר עלתה לכ־25 אלף. אצל נשים, לעומת זאת, יש הבדל בנקודת הפתיחה, וגם המגמה הפוכה. עשר שנים אחרי סיום התואר, נשים עם BA ובלי ילדים השתכרו כ־13 אלף שקל לחודש. אמהות לילד אחד או שניים השתכרו כ־12 אלף, ואם לשלושה ילדים ויותר נאלצה להסתפק בכעשרת אלפים שקל.

 

את המגמה הברורה הזאת צריך למקם בהקשר הרחב. מלכתחילה, כאמור, ממש מרגע סיום התואר הראשון, יש פער בשכר לטובת הגברים. ומאותו רגע קצב גידול השכר של הנשים בעלות ה־BA עומד על 2.9% בשנה, ואילו שכר הגברים האקדמאים גדל ב־10.2% בשנה, לפי ממצאי המחקר. "אחת הסיבות לכך היא תוספת של ילדים לתא המשפחתי", מסבירה גפני, "אבל יש השפעות נוספות כגון גיל, תואר שני, ניסיון בשוק העבודה. אצל נשים העלייה בשכר 'מקוזזת' על ידי מספר הילדים. רק אצל בעלי תארים מתקדמים יותר אפשר לראות את הפער מצטצמם, ובקרב בעלי דוקטורט רואים פחות אפליה". זה רק מדגיש את המלכוד: מרגע שיש ילדים בתמונה, לגברים קל יותר לעבוד יותר, ללמוד ולהשיג תארים מתקדמים, ואילו נשים נדרשות לעוד ועוד פשרות או שהן מתפשרות מרצונן. העמקת הפער כמעט נהפכת לעובדה מוגמרת.

 

 

לא מתפנקות, פשוט עובדות, ותמיד יקבלו פחות

 

אחד ההסברים המקובלים לפערי השכר ולהעמקתם, כותבים החוקרים בטיוטת המחקר שהגיעה לידי "מוסף כלכליסט", הוא הוותק המצטבר בשוק העבודה. בשלל מחקרים בעשורים האחרונים עלה ההסבר הזה שוב ושוב, וייחס את הפערים הגדלים להפסקות העבודה שנשים לוקחות סביב הלידות, אבל כעת גפני, סיניבר ולנג מביאים ממצאים שסותרים אותו.

 

החוקרים בדקו כמה חודשים גברים ונשים נעדרים מהעבודה על פני עשר השנים הראשונות של הקריירה שלהם, מסיום התואר הראשון, ובעצם מנו את מספר החודשים שבהם לא שילמו מס הכנסה. המספר היה זהה - על פני עשר שנים, הן נשים והן גברים לא עובדים כ־22 חודשים (שנה ועשרה חודשים במצטבר). יתרה מזאת: גברים ללא ילדים או עם ילד אחד נעדרו משוק העבודה לתקופות ארוכות יותר מנשים ללא ילדים או עם ילד אחד (ראו גרף). רק מהילד השני והלאה נשים מתחילות להיעדר יותר מגברים באותו סטטוס משפחתי. במילים אחרות: בתחילת הקריירה נשים עובדות יותר מגברים, והן נלחמות לעשות זאת גם אחרי הלידה הראשונה. רק אחרי הלידה השנייה ההיעדרות שלהן משוק העבודה מתחילה להיות גדולה יותר. "הממצאים האלה בעצם מראים כי הטענה המקובלת, שלנשים יש פחות ניסיון בשוק העבודה כי הן יוצאות ממנו לצורך טיפול בילדים, אינה יכולה להיות ההסבר לפערים בשכר. הרי רק אחרי הלידה השנייה נשים מצמצמות את הנוכחות שלהן בשוק העבודה", מסבירה גפני.

 

אבל ההיעדרות הזאת, היא אומרת, בעצם משליכה אחורה, כבר על תחילת הקריירה. "למעשה נשים משלמות את מחיר הילדים 'מראש', עוד כשהן רווקות או אמהות לילד אחד. כבר אז השכר שלהן נמוך יותר, אף שהניסיון שלהן בשוק העבודה רב מזה של הגברים".

 

איך את מסבירה את זה שנשים עובדות יותר בתחילת הקריירה?

"אין לי הסבר שמתבסס על נתון אמיתי. אני יכולה רק לשער שנשים מוכנות להתפשר יותר מגברים על התפקיד והשכר. אם לגבר לא נותנים את השכר או התפקיד שהוא רוצה אין לו בעיה לחכות כמה חודשים. אצל נשים זה לא כך. אני מאמינה שהסיבה שנשים ללא ילדים עובדות יותר היא שהן לא מתפנקות ופשוט עובדות".

 

להיעדרות של חודשים משוק העבודה יש השלכות על גובה השכר, אבל גם כאן לגברים יש יתרון: לפי המחקר, כל חודש שגבר נמצא מחוץ לשוק יוריד את שכרו ב־0.43%, אבל יוריד את שכרה של אשה ב־0.77% אם לא מדובר בהיעדרות בגלל לידה, וב־1.04% אם נעדרה לאחר לידה. "נשים נקנסות יותר מגברים על יציאה משוק העבודה, ונשים שיוצאות משוק העבודה לחופשת לידה נקנסות עוד יותר - זאת תוצאה שמעידה על אפליית נשים בשוק העבודה", מדגישה גפני.

 

את עומק האפליה אפשר לראות גם בכך שהיא ניכרת בתוך המשפחה, וגורמת לשיקולי חלוקת הנטל לא להיות כלכליים. מכיוון שלחוקרים היתה אפשרות לבדוק לא רק גברים ונשים באופן כללי אלא גם משקי בית של גבר ואשה, הם מצאו נתון מפתיע: גם במשקי בית שבהם האשה מרוויחה יותר מהגבר, היא לרוב זאת שמטפלת בילדים. "ראינו שגם במקרים שבהם הנשים מרוויחות משמעותית יותר מהגברים, כלומר שבתחילת הקריירה הגברים מגיעים לרמות שכר של 75% ומטה משכר בנות הזוג שלהן - אחרי עשר שנים שכר הגבר גבוה ב־25% מזה של האשה. לכאורה אם ההחלטה מי יישאר עם הילדים היתה כלכלית גרידא, הגברים האלה היו נשארים בבית. יכול להיות שזאת בחירה שלנו הנשים, אבל זה נראה לי מוזר שכל הנשים בוחרות אותו הדבר. נראה לי שיש פה משהו שקשור בחינוך".

 

מאפיין נוסף של אמהות עובדות שעולה מן המחקר הוא שככל שמספר הילדים עולה, הנדידה של נשים מהמגזר הפרטי לציבורי גדלה - וכך גם המעבר של גברים מתפקיד ציבורי לתפקיד בשוק הפרטי. "הוכחנו שיש קשר מובהק בין ילדים למעברים כאלה, של נשים בכיוון אחד ושל גברים בכיוון ההפוך. אם הנשים נשארות במגזר הפרטי הן עוברות לתפקידים עם רמת שכר נמוכה יותר, אני מניחה שמדובר במקומות נוחים יותר במגזר הפרטי".

 

 

לשנות את שוק העבודה, או לפחות את מערכת החינוך

 

גפני (46) היא בעצמה אם לשלושה, ומעידה שהיא עצמה חלק מהסיפור שהיא מספרת והמגמה שהיא מזהה. "אני עצמי בחרתי להיות זאת שמגדלת את הילדים ולהיות בכל יום בארבע בבית", היא מודה. הרעיון למחקר נרקם במוחה לפני כמה שנים, כשעבדה כמומחית לניהול סיכונים בחברת GSTAT, שבנתה את כל המודלים הסטטיסטיים לבנקים בישראל. גפני היתה מנהלת יחידת המתודולוגיה בתחום ניהול הסיכונים, ובין היתר היתה אחראית על בניית המתודולוגיה של "באזל 2", התקינה הבינלאומית לניהול סיכונים. לפני כשנתיים החליטה לעזוב את החברה, להתמקד באקדמיה ולחזור מוקדם הביתה. "היה בחברה רוב של 70% נשים, כל אחת משכמה ומעלה, עם תואר שני או שלישי - וכולן מתוסכלות, כי לכולן יש ילדים והן אלה שמשלמות את המחיר של שילוב משפחה ועבודה. הן מתוסכלות מזה שכדי להתקדם צריך לוותר על המון דברים, מזה שאם מתקשרים באמצע פגישה מהגן להגיד שהילד חולה את זאת שצריכה להתארגן. הג'אגלינג תובעני מאוד. אנחנו מדברים על פמיניזם, אבל מה עשינו עם זה? אנחנו גם מגדלות את הילדים וגם מכלכלות את הבית".

 

ואת, בעצם, עשית ויתור.

"כשלמדתי היו לי כוונות להגיע רחוק, לא חשבתי שברגע שיגיעו הילדים השילוב הזה יהיה כל כך קשה ושאני בעצם כן אוותר. זה לא שמישהו הכריח אותי לוותר, אם הייתי מבקשת מבעלי להחליף אותי הוא היה עושה זאת. עם התואר והלימודים וכל מה שעשיתי וניהלתי וייעצתי - בכל זאת אני הייתי זאת שהוציאה את הילדים מהגן ונשארה איתם בבית כשהיו חולים. וזה לא היה רציונל כלכלי, זה לא שכושר ההשתכרות שלו היה גבוה בהרבה משלי".

 

אז מה הפתרון?

"בין אם זאת בחירה אישית ובין אם זאת אפליה של שוק העבודה, הנשים הן שמשלמות את המחיר על הקמת משפחה, ופערי השכר גדלים לאורך זמן. הפתרון היחיד שיבטיח שוויון אמיתי הוא שכולם יסיימו לעבוד בארבע. בבנקים, למשל, היה מסלול לאמהות שאפשר להן לצאת מוקדם, אבל אף אשה שרצתה להתקדם לא בחרה במסלול הזה. הוא כביכול לטובת הנשים, אבל זאת אפליה מתקנת שלא ממש עובדת. אם כולם היו הולכים הביתה בארבע או חמש לא היה צריך את זה יותר".

 

שינוי כזה של השוק כנראה אינו ריאלי. יש לך רעיונות שיהיה קל יותר ליישם?

"הדבר הראשון שאפשר לעשות בעיניי זה להתאים את מערכת החינוך למצב שבו שני ההורים עובדים. כרגע אם גנים ובתי ספר נגמרים באחת או בשתיים ויש חודשיים חופש בשנה, זה מצב בעייתי. אם היתה מסגרת שמחזיקה את כל הילדים עד ארבע וחצי, לא רק למי שיש לו כסף, זה היה פותר חלק מהבעיה. בחופש הגדול, למשל, אני מכריחה את הילדים שלי להתנדב פעמיים בשבוע. יש לנו הרבה מריבות על זה אבל אין להם ברירה. אם היה משהו מאורגן כזה או אחר, שילדים היו מחויבים לעסוק בו לפחות חלק מזמן החופשה, זה גם היה מסייע למצב. בכלל, ערך המשפחה היום ירד מאוד לטובת ערך העבודה, והמשפחה שלנו משלמת מחיר כבד מאוד. אני זוכרת את ההורים שלי, שעבדו שניהם וחזרו הביתה באותה שעה. היום זה לא כך".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x