פטריק ארטוס: "הסיבה האמיתית לדאגה נמצאת דווקא בצרפת"
ארטוס, יועץ כלכלי לנשיא סרקוזי, סבור כי המשקיעים עדיין לא ערים מספיק לבעיות החמורות במשק הצרפתי. לדעתו, ההסכם החדש לחילוץ יוון לא יועיל הרבה, מפני שהיא נמצאת כבר ממילא בחדלות פירעון
פטריק ארטוס לא מתרשם במיוחד מההסדר שאליו הגיעו אתמול יוון ומדינות גוש היורו, עוד חוליה בשרשרת ההסדרים ה"היסטוריים" שעליהם הכריזו באירופה בשנתיים האחרונות.
ארטוס, הכלכלן הראשי של בנק ההשקעות הצרפתי נטיקסיס (NATIXIS), ואחד הכלכלנים הבולטים בצרפת, טוען בראיון ל"כלכליסט" ששורת הקיצוצים הדרקוניים שאליהם נדרשת יוון על מנת לקבל את חבילת החילוץ של 130 מיליארד יורו לא יעזרו לה לפתור את הבעיה הבסיסית שממנה היא סובלת: אין לה יכולת להחזיר את החובות שלה.
"יותר ויותר אנשים, כלכלנים, אנליסטים, ועכשיו גם פוליטיקאים, מודעים לכך שיוון הגיעה למעשה לחדלות פירעון", אומר ארטוס בראיון ל"כלכליסט". "אילו קרן המטבע היתה אחראית על טיפול במשבר, היא היתה מכריזה על יוון מלכתחילה כחדלת פירעון. ואתה פשוט לא מלווה יותר ללווה חדל פירעון. במקום זאת, אתה מנסה להתניע מחדש את הכלכלה, באמצעות השקעות למשל. וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו עושים: אנחנו ממשיכים להלוות ליוון ובה בעת אנחנו גורמים לכלכלה שלה להתמוטט. ברבעון האחרון התל"ג שלה צנח ב־7%. אין שום אפשרות לאזן את התקציב במצב כזה".
בנוסף לתפקידו כראש מחלקת המחקר של נטיקסיס, ארטוס מכהן כיועץ לממשלת צרפת וחבר במועצה הכלכלית הלאומית, פרופסור לכלכלה בסורבון ובאקול פוליטקניק היוקרתי, ואחד הקולות הבולטים בשיח הכלכלי בצרפת. בשנתיים האחרונות הוא פרסם שורת דו"חות שזכו להדים רבים המצביעים על כך שבתוכניות הסיוע ליוון אין כל היגיון כלכלי.
קוראים לא נכון את הבעיות
צעדי הצנע המוכתבים ליוון, למשל הורדת שכר המינימום בלא פחות מ־22%, נשענים לפי ארטוס על ניתוח לא נכון של בעיות הכלכלה היוונית. "קשה מאוד לתמוך ברעיון שאתה צריך להוזיל את עלויות העבודה ביוון", הוא אומר. "אם אתה מסתכל על הנתונים, עלויות העבודה ביוון הן הנמוכות באירופה. כרגע, אם אתה מוריד עלויות עבודה אתה גם מפחית את תשלומי הביטוח הלאומי והופך את מצב התקציב לאפילו גרוע יותר".
"אני רואה שלוש אפשרויות לסיום המשבר", אומר ארטוס. "הראשונה היא שהיוונים יסרבו לדרישות החדשות שמוצבות להם. זה יכול לבוא מהרחוב, מהממשלה הנוכחית, או מהממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות באפריל. התרחיש השני הוא המשך הניסיון להסתיר את המציאות: משיגים הסדר חוב שמוריד את יחס החוב לתוצר ב־30%, ובעוד חצי שנה פתאום מבינים שיוון עדיין חדלת פירעון. ואז מתחילים את התהליך מחדש, וחוזר חלילה, עד שבסופו של דבר אתה מגיע לשמיטת חובות מוחלטת. אבל באופן זה אתה שומר על מראית עין, ומחליק את התהליך לאורך שנים. קרוב לוודאי שזו התוכנית של רוב הממשלות, הן מבינות שיוון היא חדלת פירעון אבל לא רוצות להראות את זה היום".
האפשרות השלישית, לדבריו, "היא שמדינות אירופה יבינו שיוון היא חדלת פירעון ושהיא צריכה עזרה בבנייה מחדש של הכלכלה שלה: תמריצים לחברות להשקיע ביוון, סובסידיות והקלות מס. אבל אני סבור שלתרחיש הזה יש סיכוי נמוך ביותר להתממש. הרי כספי הסיוע שהוסכם עליהם יועברו ליוון דרך חשבון נאמנות מיוחד שמוודא שהכסף יגיע בחזרה לנושים. אף יורו אחד לא יגיע לכלכלה היוונית. זה פשוט מדהים. כל מה שאנחנו עושים הוא להעביר חוב מהסקטור הפרטי לסקטור הציבורי. אנחנו מלווים עוד ליוון כדי שהיא תעמוד בתשלומי החובות שלה".
באופן פרובוקטיבי, כחלק מהדיון על פוטנציאל התפשטות המשבר, ארטוס אומר שהסיבה האמיתית לדאגה נמצאת דווקא במולדתו. "יש חשש גדול לגבי צרפת. כשאתה משווה את הנתונים הכלכליים הבסיסיים של צרפת ואיטליה, למשל, אתה רואה שאיטליה יציבה יותר מהרבה בחינות. יש לה עודף מסחרי, מגזר ייצור צומח, וגירעון התקציב שלה הוא חצי מזה של צרפת. כך שהדאגה הגדולה ביותר באירופה היא לא איטליה או ספרד, אלא אם משקיעים יתחילו לשים לב לכך שצרפת בצרות - בסקטור הייצור, בסחר, בתקציב".
בתור יועץ לממשלת צרפת, התרשמת שיש שם מודעות לבעיות האלה?
"ללא ספק. אפשר לראות את זה בדיון לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו השנה. לראשונה יש אצלנו הסכמה בין הימין לשמאל על כך שהבעיה העיקרית בצרפת היא מחסור בכושר ייצור מודרני. אנחנו לא הגדלנו את כושר הייצור שלנו זה יותר מעשור וזה אומר פחות משרות, גירעון מסחרי גדל, פריון יורד, ופוטנציאל צמיחה נחלש. והשינוי בשיח הוא מאוד משמעותי, כי לראשונה גם הסוציאליסטים מסכימים שהבעיה היא בצד ההיצע. כמובן שיש חילוקי דעות לגבי הפתרונות - האם צריך להוריד את עלויות העבודה או לעזור במימון לעסקים קטנים".
מה לגבי תפקידם של הבנקים במשבר? הבנקים הצרפתיים והגרמניים הלוו למדינות הפריפריה בלי להסתכל על הנתונים הכלכליים הבסיסיים שלהן
"זה תלוי. למעט מקרה אחד, של קרדיט אגריקול שקנה בנק יווני, הבנקים הצרפתיים לא מחזיקים בהרבה אג"ח יווניות. עיקר החשיפה שלהם היא לחוב של איטליה וספרד, ובעיקר איטליה. וגם שם, על פי נתונים של הרגולטור האירופי, מדובר ב־30 מיליארד יורו של אג"ח איטלקיות שמוחזקות על ידי בנקים מחוץ לאיטליה, שזה לא סכום מאוד גדול. בנקים באיטליה מחזיקים עוד 140 מיליארד יורו של חוב ממשלתי".
כל התרחישים שארטוס מדבר עליהם מסתיימים בחדלות פירעון של יוון. הוא מדגיש שתרחיש כזה לאו דווקא אומר עזיבה של גוש היורו. מבחינת יוון, כך על פי ארטוס, הבחירה הרציונלית היא להכריז שלא תשלם את חובותיה החיצוניים, אך לא לנטוש את המטבע האירופי.
"חומת האש - בולשיט טהור"
בעוד שעד לפני מספר חודשים התרחיש של חדלות פירעון יוונית נחשב לתרחיש אימים השקול לקריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שהביאה לפרוץ המשבר הפיננסי ב־2008, הרי שכיום נראה שמדינות אירופה בטוחות יותר ביכולת שלהן להכיל את גלי ההדף שאירוע כזה ייצור. כך למשל הכריז השר לענייני האיחוד בפינלנד בתחילת השבוע שלמרות שהוא אינו קורא לחדלות פירעון של יוון, הרי ש"אירופה מוכנה. אנחנו מוכנים הרבה יותר מאשר לפני שנה, ואני חושב שנקטנו את הצעדים הדרושים". הצעד העיקרי שננקט באירופה כדי להתכונן לפשיטת רגל הוא הקמה של קרן חילוץ מיוחדת בגובה מאות מיליארדי יורו שימנעו את התפשטות המשבר, וייצרו מעין "חומת אש" שתחצוץ בין יוון לשאר מדינות האיחוד.
ארטוס מתייחס ל"חומת האש" שאמורה למנוע את התפשטות המשבר בביטול, ואף מכנה אותה בבוטות "בולשיט טהור". מנגנון החילוץ, הוא מסביר, אמור להשתמש בכספים שיגויסו באמצעות הנפקת אג"ח ייעודיות. הבעיה היא שאף אחד לא יסכים להלוות למנגנון ההצלה הזה את הכספים הדרושים להכלת המשבר. בשביל חומת אש אמיתית אתה צריך מוסד עם גישה ישירה ליצירת כספים, על פי הדגם של קרן המטבע. למשל, גישה ישירה לקו אשראי מהבנק האירופי המרכזי.
אבל האופציה הזאת נדחתה על הסף בידי גרמניה, ולכן כל הדיון אם מנגנון החילוץ יוכל ללוות 500 מיליארד או טריליון יורו הוא בולשיט טהור. מנגנון החילוץ הנפיק בינתיים בערך 20 מיליארד יורו, ודירוג האשראי שלו כבר ירד ל־AA+, ועכשיו הם לא יכולים להוציא עוד אגרות חוב, כך שאין לנו חומת אש".
אבל, ארטוס מדגיש, העובדה שמנגנון ההגנה לא אפקטיבי לא אומרת בהכרח שפשיטת רגל יוונית תביא להידבקות מדינות אחרות. "לפני שנה", הוא אומר, "חדלות פירעון ביוון היתה מידבקת. אבל כיום, כשאני מדבר עם משקיעים באסיה או בצפון אמריקה, ניכר שהם מבחינים בין מדינות שונות באירופה. ובאיטליה, למשל, המצב החל להשתפר אחרי הצעדים שנקט ראש הממשלה החדש מריו מונטי. בספרד היצוא פורח והתחרותיות גברה".
